מנחת נתנאל פט

מהך מתני' אי פסיקא לי' דלר"מ כתיבה לשמה לא בעי מדאורייתא אבל לפי דרכינו ניחא דצריך לאתוי ראי' מהך מתני' דמחובר דלא נימא לר"מ מדרבנן מיהת בעי כתיבה לשמה וע"ז מייתי ראי' דליכא למימר הכי דא"כ הך מתני' אמאן תרמיי' דלא כר"מ ודלא כר"א וכדפרישת וק"ל

ואם תקשי לך לפי מה שישבתי על נכון תי' מהרש"ל א"כ ע"כ הך מתני' דאין כותבין ע"כ כר"א אתי' אתי' מאי פריך ומעיקרא מ"ט לא מוקמי לה כר"י ומשני מהדרינן רר"א דהלכתא כוותי' אימא משו"ה מהדרינן כר"א דלפי הך אוקמתא דמתני' דאין כותבין אתי' בין לר"ח ובין לר"א וחתמי אתורף קאי והא דבעי לר"א חתימה לשמה משום דהוי כמזיוף מתוכו וזה טעם לא שייך במחובר ובשנויי דר"י הך מתני' דאין כותבין לא אתי' כר"א לשיטות מהרש"ל. אני אומר לך דבלאו הכי נמי אם לא תאמר שיטות מהרש"ל וכפרישו א"כ ע"כ תאמר אי מוקמית לה כר"י לא אתי' מתני' דאין כותבין כ"א כר"מ דאי כר"א וחתמי אתורף קאי א"כ איכא למימר דחתימתו דר"י נמי אתורף קאי א"כ עדיין תקשי לך אימא משו"ה מהדרינן כר"א דאילו בשינויי דר"א היא לכ"ע ובשנויי דר"י לא יתכן לשמואל וכו' ודו"ק

ומעתה כיון שקיימתי דברי מהרש"א דפסיקא לי' בשום דוכתא דכתיבה לשמה מדאורייתא לא בעי אמינא לתרץ אמאי לא ניחא לשנויי הא דפריך וכ"ת ר"מ וכי לא בעי ר"מ מדאורייתא מדרבנן בעי ולא פריך דלר"מ אפי' מדאוריי' בעי דידע מהא דר' נחמן אלא שס"ל הא דר' נחמן דבר תורה קאמר משום דאף את"ל דידע הא דר"ל מ"מ הל"ל דכתיבה לשמה בעי מדאורייתא והא דמכשיר ר"מ אפי' מצאו באשפה היינו חתמו ונתנו לה חתמו אתורף קאי דהא לפי סברא דידי' דלר"מ כתובה לשמה מדרבנן ע"כ מוקמינן הך מתני' דאין כותבין כר"א וחתמו אתורף קאי. וכ"ת דבלשון האמורא לא אמרינן הכי דהוי לי' לפרש דא"כ א"א לומר נמי דלר"מ דבר תורה קאמר דבר תורה מבעי' לי' וא"ל דמשו"ה לא מוקמינן חתמי דר"נ אתורף דא"כ אמאי אמר הי' ר"מ אומר אפילו וכו' אפי' ר"א נמי מודה בזה כיון דכתיבת תורף לשמה הי' ז"א דהא תוס' ד"ה חתמי הוכיח דר' נחמן אפי' לכתחילה מכשיר ולפ"ז משו"ה לא תני הי' ר"א אומר דלר"א גזרינן טופס אטי תורף לקמן דף כ"ו ודו"ק

דף ד' בתוס' ד"ה הא מני ר"י היא עיין מה שכתב מהרש"ל בזה שכתב ומסתמא ת"ק דר"י בפ' ב' במתני' דאין כותבין במחובר חד תנא היא ויש לתמוה לכאורה א"כ הוי מקום להקשות לתוס' ד"ה דתנן (דף ג' ע"ב) שכתבו תוס' הך סוגי' קאי אליבא דריש לקיש אבל שמואל ור"י מוקי מתני' דמחובר כר"א כו' ואי כדבריו ודאי לר"י ושמואל נמי קשה דאי מתני' דלקמן אתי' כר"א א"כ מסתמא ת"ק דהכא נמי ר"א היא ופשיטא דאתי' דלא כר"א ובהנ"ל יש לתמוה עוד בתוס' ד"ה וכי לא בעי כו' עד וי"ל דהשתא מוקי מתני' דמחובר כר"א ואי כדברי מהרש"ל פשיטא קשה איך מוקי מתני' כאן כר"מ דאמר וכ"ת לעולם ר"מ וכי לא בעי וכו' וצריך לחלק ולדחוק לדברי מהרש"ל דת"ק דריש מכילתין להני סתמא ת"ק לאו חד הוא אע"ג דר"י נמי פליג במתני' כיון דמפסיק שאר בר פלוגתא במתני' לאו חד ת"ק היא וצ"ע: ע"ר בתוס' ד"ה רבה אית לי' דרבא כו' עיין מה שכתב מהרש"א בזה עד ויש לישב דכולא משניות בתר הך מתני' גרירן דריש פ"ב כ' ע"ש ולפי זה נראה לי להקשות ולתרץ קושיית תוס' מה שהניחו בתימא ד"ה דתנן וז"ל ותימא דהכא משמע דלא מתוקמא מתני' כר"מ כו' ולקמן תניא בהדיא המביא גט ממדינת הים ולא אמר לה בפ"נ ובפ"נ יוצא והולד ממזר ע"כ והני ודאי לק"מ דר"מ ס"ל כיון דבא"י צריך לומר בפני נכתב ובפ"נ משום אחלופי דידענו מהני לכך צ"ל בפ"נ משום אחלופי וכיון דתקנו משום אחלופי בא"י ה"ה צריך לומר במדינת הים כמ"ש תוס' איפכא וכ"ת א"כ הוי לאוקמא מתני' כר"מ אליבא דרבה דודאי המתני' אי אפשר לאוקמיא הכי דכולה מתני' בתר מתני' דהכא גרירין דידענו לא מהני כמ"ש מהרש"א ודו"ק

דף ה' בתוס' ד"ה אילימא חרש ולא בעי למימר כגון אלם כו' אין כוונת תוס' להקשות דלרבה לק"מ כמ"ש מהרש"א אף לעדות דלשמה לא מהני כתיבת האלם דנכתב לשמה דקרינן נמי גבי' מפיהם ולא מפי כתבם דהא נמי עדות מקרי כמו שהש"ס מקשה ריש מכילתין בפשיטות ולרבה לבעי תרי מידי דהוה אכל עדיות שבתורה וזה ברור ותי' תוס' דה"ל למתני ולא אמר דלשון אינו יכול לומר לא שייך באלם דהא יכול לומר בכתיבה אלא דחכמים תקנו דלא מהני האי אמירה ה"ל למתני ולא אמר לגבי לא ראה פשיטא דה"ל למתני ולא אמר כמ"ש בברייתא המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר כו' ודו"ק. ויש רוצים לפרש כוונת תוס' מדלא קתני ולא אמר דמשמע דבשום פעם לא יוכל לדבר אבל לשון אינו יכול לומר משמע עד הנה יוכל לדבר כתירץ המהר"ם מלובלין. אבל אין נראה כפירושו דא"כ תקשי מנ"ל לר"י לאוקמא בפיקח ונתחרש כך ה"ל לאוקמיא בדיבור מתחלה ואח"כ נתעלם וא"כ שפיר שייך למתני ואין יכול לומר וא"כ מנ"ל להמקשן להקשות לפי מ"ש מהרש"א אבל לפי מה שישבתי לעיל דברי מהרש"א יש לפרש פי' התוס' כפי' מהר"ם וק"ל

בתוס' ד"ה אי הכי כו' במהרש"א עיין דלפי דבריו יש לתרץ קושיית תוס' ד"ה אי הכי וא"ת מאי ק' לרבה כי היכי דלרבא ניחא כו' די"ל כל הסוגי' דברי המקשן עד אי הכי בעל נמי וזה הקושיא דוקא קשה לרבה ולא לרבא וצ"ע

דף ח' ע"ב בתוס' ד"ה הדר אמר אביי וכו' עיין מ"ש מהרש"א ומעיקרא דס"ד דאביי דתרווייהו קנה ניחא למסקנא דכ"ה גיטה היא ולא תקשי לי' מתני' דהכותב כל נכסיו וכו' ע"ש אף שאפשר לומר כדבריו אליבא דמסקנא אך צריך לתרץ אמאי לא הקשה על אביי תיכף ממתני' דהכותב כל נכסיו וכו' ונראה לי תירץ נכון דודאי ממתני' לק"מ על אביי די"ל כמ"ש רש"י מדנחית לשיורי אמרינן לדידי' נמי לכך לא יצא בן חורין ולק"מ לאביי אלא דלרבא מקשי שפיר דהא רבא ע"כ לא ס"ל הך סברא מדנחית לשיורי נמי הך שייר דא"כ מדאמרינן בפ' מי שמת אי שייר קרקע כל שהיא לא יצא בן חורין ואמר לה ר' דימי עשו מטלטלין שיור אצל עבד ואמר לי' רבא מ"ט דעבדא כמטלטלין דמי ע"כ ואי ס"ל לרבא מדנחית לשיורי שייר נמי הך א"כ מנ"ל לרבא לומר דעבדא כמטלטלין דלמא כמקרקע ומ"מ לא יצא לחירות דמדנחית לשיורא שייר נמי הך ומזה נחה ושקטה תלונת מרש"י שמקשין כל העולם לדברי רש"י שכתב מדנחית