מנחת נתנאל ט

מ"ה תני נתבשל כל צרכו משום סיפא דקתני ב"ה אומרים מחזירין ובתבשיל שלא נתבשל כל צרכו מודה ב"ה דאין מחזירין אפי' בגרוף וקטום א"כ תו לא מצי למימר דהתנא דברייתא דחנני' תני על גבו משום חזרה דאסור על גבו כשאינו גרוף וקטום משמע הא בגרוף וקטום מותר להחזיר הא לתנא דמתניתן איסור חזרה אפי' בגרוף אלא ע"כ צ"ל דתני ע"ג ולא תוכו לאשמועינן דרבנן פליגי אפילו בלשהות על גבו א"כ תו קשה ה"ל למתני אפילו בתבשיל כל צרכו לאשמועינן דרבנן פליגי עליו דחנני' אפילו בנתבשל כל צרכו אלא ש"מ דרבנן מודי דמשהין ע"ג כירה שאינו גרופה וקטומה א"כ ממ"נ מוכח תוס' דסתם תבשיל אפילו בתבשיל כל צרכו כהוכחתם או כהוכחת קושיית מהרש"א ודו"ק כי דרך חריף היא

בגמרא וב"ה אמרין אף מחזירין הא תו ל"ל הקשו בתוס' ישינים אימא מש"ה תני הך בבא יתירא להורות דב"ה סבר דמחזירן אפי' בשבת כדייקי התוס' מדקתני נוטלין דבחול לא הוי צריך למתני נוטלין ונראה ליישב ע"פ מה שמדקדק עוד מהרש"א על מה שכתבו התוס' דבחול לא הוי איצטרך למתני נוטלין דהא לקמן בשמעתין אמרינן דקתני נוטלין משום מחזירין וישבי' בדוחק ע"ש ופשוט בעיני דכוונת תוס' לפרש לפי מה דמשני להחזיר תנן וחסורא מחסרא כו' עד והך חזרה דאמרינן לאו ד"ה היא אלא מחלוקת ב"ש וב"ה א"כ דהתנא כל כוונתו אתי אלא לפ' דהך חזרה דתני ברישא בגפת ובעצים לא יחזיר עד שיגרוף ב"ה היא ולא ב"ש מה האי דקתני נוטלין. לא הוי למתני כי אם לא מחזירין דברי ב"ש אלא ע"כ להורות לנו דבשבת איירי וק"ל ומעתה מיישב היטב קושית התוס' ישינים דהא לפי ס"ד דהמקשין אין לנו הוכחה דהך בבא נוטלין אבל לא מחזירין דבשבת מיירי והא דקתני נוטלין משום מחזירין כמו שהקשה מהרש"א ודו"ק

אלא דעדיין יש לבעל דין לחלוק א"כ לפי הצעה זו אין לנו הוכחה דבשבת מחזירין כ"א למ"ד להחזיר תנן והאר' אושעיא ור' חייא קאמר לקמן בשמעתין שהמה ג"כ סוברין מחזירין אפילו בשבת והמה סוברים לשהות תנן וא"כ מנ"ל דמתניתין מחזירין אפילו בשבת אמנם כי דייקת שפיר לק"מ דודאי מן הסתם אית לן למימר דמחזירין אפילו בשבת מדלא הבדיל בין שבת לחול וקתני סתמא אלא למ"ד להחזיר ודאי איכא למימר דהתנא ל"צ למתני דבחול איירי דהא מדקתני רישא עד שיגרוף או שיתן את האפר ואי לא יתן לא יחזור בשבת הוא איך יגרוף ויקטום בשבת כמו שהוכיחו התוס' דה"ל למתני אא"כ גרף וקטם ע"כ צריכא תוס' לפ' דלמ"ד להחזיר דייקינן מדקתני נוטלין וכדאמרן אבל למ"ד לשהות תנן ל"ק האיך יגרוף דהא להשהות אי אפשר להשהות כ"א בערב שבת כמ"ש מהרש"א למ"ד לשהות תנן לק"מ וא"כ לדידי' כפשוטו הא דמחזירין אפי' בשבת מדקתני מחזירין סתמא ודו"ק

בתוס' ד"ה חמין כו' מדקאמר ור' אושעיא סבר עיין מהרש"א שמקשה דאכתי מנ"ל מד"ר אושעיא דמחזירין אפילו בשבת דאימא שהוחם בכירה שהוסק בקש וגבבא ופי' בדוחק והלשון משובש ונראה דרב ששת דייק מחזירין אפי' בשבת כמ"ש התו' מדקתני נוטלין ואהא קמייתי התלמוד סייעתא מדר' אושעיא דדייק נמי לשון נוטלין דהא עכ"פ ר' אושעיא העיד דמחזירין בקש ובגבבא אפילו בשבת ומנ"ל אלא דס"ל כמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות דב"ש דאמר נוטלין אבל לא מחזירין פליג נמי אקש וגבבא ומדקתני נוטלין משמע אפילו בשבת ואהא קאמר ב"ה מחזירין אפי' בשבת והתנא כלל בגפת ובעצים שמחזירין ג"כ בשבת וק"ל. תו מקשה מהרש"א דאימא דהך דר' אושעיא איירי בחזרה בהוחם ע"י סמיכה ע"ש ולפי מ"ש הרמב"ם דלמ"ד לשהות האב"ע מה לסמוך קאי בע"ש אבל בשבת אפילו סמיכה אסור לק"מ דר' אושעיא ור"ח סברי כמ"ד לשהות תנן וק"ל

דף ל"ט ע"א בתוס' ד"ה שמא יטמין ברמץ ואטו סודרין שנתחממו באור לא בעי ר"י למגזר דאין דרך לחממין עכ"ל ויש לדקדק דהא מדקתני אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ולא תני דחייב חטאת אלא ש"מ דהתנא אשמועינן אפי' לר"י ולר' יוסי אינו חייב חטאת בתולדות האור ומתניתין שהדהחתן גמר מלאכתן אתי' לרבנן. ומ"ה אומר בתולדות האור כ"ע ל"פ דאסור ולא אמר דחייב חטאת. וא"כ זה טעם פלוגתתן דרבנן גזרינין תולדות חמה אטו תולדות האור דחייב חטאת ור"י סבר לא גזרינן דהוי גזירה לגזירה וא"כ אין מקום לק' התוס' וצ"ע ועפ"ז אמרתי ליישב הא דפריך מתחילה מדרשב"ג ושבק תיובת' ממתני' ממעשה דאנשי טבריא משום דמתחילה ידע לתרץ דארישא קאי ור"י סבר דחמי טברי' תולדות האור היא אבל השתא בתר דמשני סתם גג לית בי' עפר אדמפלג בין תולדות חמה לתולדות האור בתולדות חמה גופי' ה"ל לפלוג בין גג דאית בי' עפר ובין גג דלית בי' עפר כקושית התוס' וצ"ל דאתי לאשמועינן דתולדות חמה אסור לגלגל א"כ ה"ל לאשמועינן רבותא דאפילו חייב חטאות וצ"ל דלרשב"ג באמת אינו חייב חטאות וס"ל כר"י דלא גזר תולדות חמה אטו תולדות האור א"כ פריך שפיר ממעשה דאנשי טברי' ואי משום דס"ל דתולדות האור מ"מ לא הוי לאסור בשתי' אלא ש"מ דר"י ס"ל דתולדות האור חייב חטאת ומעשה שבת דאורייתא מ"ה אסור בשתי' א"כ ק' מדרשב"ג במ"ע ומשני דר"י סבר תולדות האור היא ומ"מ ס"ל דאסור בשתי' דהחמירו בזה ודו"ק

דף מ"ג ע"א ועוד בגמרא איתיבי' אביי חבית של טבל והא דלא פריך אביי אגופי דמתני' דאין נותנין כלי תחת הנר תירץ מהרש"א דהוי מפרש למתני' בטעמא דר' יצחק דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל והוי משני כל הני תיובתא בצריך למוקמו ולכך לא פריך אלא לטעם דידהו עכ"ל והנה יש כאן מקום לתמוה אכתי תקשי לי' לאביי קושיית תוס' מאי צריך כל הני משניות להשמועינן דצריך למקומו שרי ומה שתרצו התוס' בד"ה בסמוך עדיין אינו מספיק תרוצו בהך מתני' דכופין את הסל כיון דכבר תנן בנצוצות דשרי בצריך למקומו אע"ג דאיכא למיחש דאתי לכבויי מכ"ש בכפיית הסל דליכא למיחש להכי. וע"כ צ"ל לאביי דהך מתני' כופין את הסל מוקי לה כר"ש דלית לי מוקצה כלל אפילו מוקצה דבע"ח ולא ס"ל לדוחק כל זה לאוקמי מתני' דלא כר"י ולומר אליבא דר"ש דלית לי' אפילו מוקצה ב"ח א"כ עדיין מה מותיב לי' אביי לר' יוסף מהך דכופין הסל אליבא דר' יוסף נמי אית לן לאוקמי המתני' כר"ש דלית לי' מוקצה דבע"ח וא"כ אין כאן ביטל כלי מהיכנו כלל וכלל וליכא למימר דר"ש ס"ל מוקצה בע"ח ומ"מ כופין הסל אע"ג דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל היינו אליבא דר"י דמחמיר במקצה אבל לר"ש דמקיל במוקצה מקיל נמי לטלטל כלי אף לדבר שאינו ניטל כמו שהסכים בעה"מ לסברא זו. דהא תוס' מפ' דלכולהו מ"ד