מנחת נתנאל י

אוקי מתני כר"ש וא"כ אש לך לר' יצחק דמפורש טעמא דמתני' משום דאין כלי ניטל לא אתי' מתני' כר"ש לסברא זו והא שכתבו התוס' אם נאמר דל"ל לרבה דלסברת ר' יוסף אתי' מתני' כר"ש אפרש בסמך. אלא ע"כ צ"ל דלתירץ מהרש"א ס"ל לר"ש דאין מוקצה אפילו בבע"ח כמו שכתבו תוס' לקמן דף (מ"ה) בד"ה הכי במאי עסקינן

ואמרתי ליישב דברי החכם וזהו די"ל דלאביי אגופי' דמתני' ליכא למפרך מהך מתני' דכופין את הסל דהכא בסל הפסד מרובה היא כן כתב הרשב"א סברא זו שאם לא יעלו לקינהם מתפזרו אילך ואילך ויאבדו אלא בהך מתני' דנצוצות ואינך משניות ליכא הפסד מרובה וצריך מהרש"א לאוקמי הני מתני' בצריך למקומו וא"כ לר' יוסף מותיב אביי שפיר מהך דכופין הסל דס"ל לדוחק לאוקמי מתני' דלא כר"י ומה גם לר"ש מודה ג"כ במוקצה בע"ח ושפיר הוי ביטל כלי מהיכנו דבביטל כלי מהיכנו לא שרי הפסד מרובה כמ"ש בעל המאור ושאר גדולי המחברים וא"ת א"כ בסמוך לר"י מי הוכיח להחכם הנ"ל ליישב בדוחק דס"ל לר"ש לית לי' מוקצה אפילו בבע"ח ה"ל ג"כ לתרץ דמשום הפסד מרובה כלי ניטל אפילו לדבר שאינו ניטל כמ"ש ר"י בסמוך וי"ל דלר"י ליכא לתרץ הכי דהוא ס"ל אפילו בהפסד מרובה אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל כדמוכח בפ' משילין ומכסין את הפירות אמר ר"י דווקא פירות הראויין אבל טבלא לא ומוכח התם דפירות הוי הפסד מרובה אפ"ה אין כלי ניטל אלא בראויין אמנם יש לאלקי מילין א"כ קשה מה שמקשין העולם לתי' מהרש"א מה פריך אביי לרבה לשיטת רש"י דהצלה שאינה מצויי לא התירו דוקא בדבר שאינו ניטל רבה נמי מוקי כל הנך משניות בצריך למקומו

ותירצתי בזה דהוכחת אביי דע"כ לרבה אליבא דר' חסדא ס"ל לדוחק לאוקמי כל הני משניות בצריך למקומו דאל"כ מנ"ל לחלק דבהצלה מצויי' התירו אפילו בדבר שאינו ניטל וע"כ צ"ל דהוכחת ר"ח מהך מתני' דכופין דהצלה מצויי' היא מש"ה שרי לכפות את הסל ומנ"ל הא אימא הך מתניתין איירי בצריך למקומו אבל השתא עדיין הקשי' במ"ע והא דלא ניחא לי' לאוקמי הך מתני' דכופין בצריך למקומו דא"כ משנה שאיני צריכה היא דכ"ש היא מהך מתני' דנצוצות ור"ח ורבה ס"ל אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל אפילו בהפסד מרובה וס"ל לר"ש דאית לי' מוקצה בע"ח א"כ מתניתין דכופין אמאן תרמיי' ומש"ה מחלק בהצלה מצויי' והך דס"ל הצלה מצויי היא אבל אינך משניות דמותיב אביי מהם שפיר לרבה אוקי לאוקמי בצריך למקומו וצריך להשמועינן כל הני משניות כמו שכתבו התוס' בסמוך ד"ה שנה לה וע"ש וצ"ע. ולבי אומר לי ליישב קושיית מהרש"א בדרך אחר לשיטת רש"י וזה תחילה נבין מה שכתבו התוס' בד"ה ושנה לה בצריך למקומו וכו' ואם נאמר דלר"י לא אתי' מתניתין כר"ש כו' האיך ס"ד דלר"י אתי' מתני' כר"י הא מדקתני אין נאותין הימנו משמע דאיסור טלטול אין בו ולר"י דאית לי' מוקצה מחמת איסור אפילו טלטול אסור. ומה שתרצו העולם בזה איידי דתנא רישא אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן דהיינו שהיא חס על השמן להנות תני נמי בסיפא ההיתר נמי לענין איסור הנאה זה דוחק דבשלמא אם אתי' מתני' כר"ש א"א למתני' אין נותנין כלי תחת הנר להציל שלא ינטוף על השלחן ומה שעליו ואינו חס על השמן דא"כ אינו מבטל כלי מהיכנו אפילו לפי שעה דהא שרי לטלטל דאין בו משום הוקצה למצותו דבידו לנער השמן מיד כמו תרנגולין מש"ה תני לקבל בו אח השמן וחם עליו לכך הוי ביטול כלי כלי מהיכנו לפי שעה דאם ינער לתוך כלי אחר הוי ביטול אותו כלי מהיכנו כמו שכתב מהרש"א אבל אי אתי' מתני' כר"י באמת ברישא הוי לי' למתני' אין נותנין כלי תחת נר כדי שלא יטפטף ואם נתנהו מבעוד יום מותר ואסור לטלטל אלא נראה דודאי לר"י אתי' מתני' כר"ש דהוי ביטול כלי מהיכנו לפי שעה כפי' התוס' לעיל ולא כתבו דלא אתי' כר"ש אלא לרבה דאם נאמר דל"ל לרבה דלסברת ר"י אתי' מתני' כר"ש דלית לי' ביטול כלי מהיכנו לפי שעה איכא למימר נמי דרבה סבר מבטל כלי מהיכנו ובעי לפרש טעמא דמתניתין בהצלה שאינה מצויי' כדי לאוקמי כר"ש וא"ש דלא פריך אביי אגופי דמתני' דס"ל ג"כ טעם ביטול כלי מהיכנו והיינו דוקא בביטול כל היום ומוקי מתני' כר"י ואליבי' אפשר לטלטל כל היום אפילו לצורך מקומו דהוי בסים לדבר היתר דעל השמן אין תורת כלי כלל ובהכי ניחא דלא פריך אביי אגופי דמתניתין דאין נותנין כלי תחת הנר דאביי ס"ל ג"כ טעם ביטול כלי מהיכנו דווקא בביטול כלי מהיכנו כל היום ומוקי לה מתני' כר"י ולדידיהו אף לאחר שכבה אסור וכל הני משניות איירי בביטול כלי מהיכנו לפי שעה שדעתו לנער משם לאחר שעה וכמו שכתב הר"ן פ' מי שהחשך על בעה"מ וא"ת חבית של טבל מא"ל אם ינער לתוך כלי אחר א"כ מבטל אותו כלי מהיכנו י"ל דידע אביי דטבל מוכן היא מה"ט שאם עבר ותיקנו מתוקן אבל לר"י פריך שפיר דמפורש טעמא דר"ח משים ביטול כלי מהיכנו ע"כ ס"ל אפילו לפי שעה אין רשאי לבטל כלי מהיכנו דאי ר"י אמר מלתי' דווקא כשדעתו להניח שם ביצה בכלי בכל היום ור"ח דהיא אמורא ה"ל לפרש דבריו ולומר אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצה להניח שם כל היום דוקא וכן כתבו ספרי סיגות דמוכח בכמה מקומות דאמורא צריך לפרש אי נמי אמאי תני כופין עליו את הכלי ה"ל לאפלוגי מני' ובי' בין דעתו להניח שם כל היום הביצה או לפי שעה ומדלא מפליג בהכי ש"מ דס"ל לר"ח אפילו ביטול כלי מהיכנו אפילו לפי שעה פריך שפיר מכל הני משניות ומהך ברייתא דחביות של טבל ואף אם ת"ל טבל מוכן אם עבר ותקנו מ"מ ביטול כלי מהיכנו לפי שעה היא דהא עדיין אינו מתוקן לר"י מ"מ משני לי' בדוחק ואפי' ביטול כלי לפי שעה לא דהא אם בא אדם תיכף ומיד ותיקנו מתוקן ודו"ק

ועפ"י דרך זה שזכרתי לתרץ לפירש רש"י אמרתי ליישב עוד בקושיית תוס' ק' ראשונה שהקשה לפירוש רש"י דס"ל דהצלה שאינו מצויי לא התירו היינו לדבר שאינו ניטל וגרס בהאי ברייתא דפריך אביי מנה נשברה החבית של טבל דטבל אינו ניטל א"כ אמאי פריך אביי לר"י מברייתא אחרת מהך דהכא ה"ל לאקשוי' עכ"ל ולק"מ דלקמן בפ' כל כתבי כתבו תוס' בשם ר"ת דהך דנשברה בראש גנו ממש אבל נסדקה ועושה טיף טיף מותר להביא כלים לקלוט ולצרף דאינו בהול כל כך להביא כלים דרך ר"ה כמו בנשברה ולפי זה אביי לא מצי פריך לר"י מהך ברייתא דהוי הפסד מרובה ואיסור בישול כלי מהיכנו שרי היכא דאיכא הפסד מרובה ולהכי פריך אביי לר"י מברייתא