מנחת נתנאל ח

בלחי וקוקרי אבל באמת יוכל להיות שהך ברייתא אתי' כשאר תנאי אלא שלא מצינו לאסור כ"א ב"ש וק"ל

דף כ"ט תוס' ד"ה והא דרב וכו' דרב אסור נולד כר' יהודא מכרכי דזוזי עכ"ל וקצת קשה דטפי ה"ל לאותי' משמן של בדדין דאסור רב לעיל בסוף פ"ק משום נולד כמ"ש התוס' שם אבל כרכי דזוזי לאו משום איסור נולד נגעי בה אלא משום איסור מוקצה וע"ש בתוס' עכ"ל המהרש"א ולי לק"מ דודאי אסקי תוס' אדעתייהו דנולד דהתם עדיפא דמעיקרא זיתים והשתא שמן אבל תמרים דמעיקרא גרעינין והשתא גרעינין. אלא שקשיא להו דהתם גבי כרכי דזוזי אסור רב אפילו מוקצה. ונולד דהכא עכ"פ לא גרע ממוקצה דהתם ותירצו דמייתי ראי' אגרעינין דס"ד דנולד גרוע כי האי גריעה ממוקצה דהתם ודוק גם בחדושי מהר"ם יש גמגם עפ"ז ע"ש

דף ל"ח בגמ' אלא לאו לסמוך וקתני הרי היא כתנור ואסור משמע הא בכירה מותר לסמוך. ויש לדקדק ה"ל למפשט בעיא דלעיל מה לסמוך בכירה ולפשוט מהכא עכ"ל מהרש"א ונ"ל דה"א הא דקתני הכא הרי היא כתנור ואסור לסמוך היינו כגון שני כירות המתאימו' שמותר לסמוך על הכירה שגרופה וקטומה כיון דמדלי שליט בה אוירא כדדחי לעיל אבל לסמוך בכירה שאינו גרוף אסור ובתנור מתאימות אסור לסמוך אפילו בתנור שאצלו גרוף וקטום ושליט בי' אוירא ומ"ה כופח הרי היא כתנור וק"ל

דף מ"ב בגמ' א"ל אביי תני ר' חייא ספל אינו כאמבטי וא"ת א"כ לא הוי לי' למנקט בברייתא כוס אלא ספל שהיא לרחיצה דומיא דאמבטי וי"ל דאתי לארוי דאמבטי כלי שני היא ומ"מ אסור כמ"ש תוס' מדנקט אמבטי ולא קתני מיחם שהוא לשתי' דומא דכוס אבל אי הוי תני בריש' ספל ה"א דאמבטי כלי ראשון איירי והאי דלא קתני מיחס ה"ט כיון דרישא בספל הוא שהיא כלי רחיצה תני נמי בסיפא אמבטי וק"ל. ועפ"ז אמרתי שזהו שסבר ר' יוסף למימר ספל הרי היא כאמבטי דר"י סבר אמבטי דתני בברייתא כלי ראשון היא כההוא דאמבטי דלעיל והי' קשה לי' אמאי לא נקט בברייתא מיחם שהיא לשתי' דומיא דכוס אלא ש"מ דספל הרי היא כאמבטי וזה הודיע לנו התנא בברייתא מדתני שריותא בכוס ולאפוקי ספל ואי הוי תני מיחם ה"א ספל הרי היא ככוס והא דלא תני התירא בספל דכולה בכלי שתי אפליג מ"ה תני אמבטי ואי ספל ככוס טפי ה"ל לאפלוגי כולה בכלי רחיצה ועפ"ז אמרתי שזהו כוונת התוס' ד"ה אבל כאמבטי שהוכיחו דאמבטי כלי שני הוא מדתני ר' חייא ספל אינה כאמבטי ואח"כ הוכיחו דא"כ ה"ל למתני מיחם להוכחה זו מברייתא גופא הוא עצם וראשונה אמנם עם דברינו ניחא דמברייתא גופי לא הוי מצי למידק מדלא תני מיחם ה"א איפכא דאמבטי כלי ראשין ואתי' לאורי דספל הרי היא כאמבטי איברא בברייתא דר"ת דספל אינו כאמבטי לדידי' נולד לנו ג"כ הוכחה שני' דאמבטי כלי שני היא מדלא תני מיחם ודו"ק. ועם זה ישבתי היטב קושיית מהרש"א שהקשה בד"ה מי סברת מה פריך אביי מדתני ר"ח ספל אינו כאמבטי לר"ש בן מנסיא אלא צונן לתוך חמין היא דאסיר וחמין לתוך צונן שרי בספל ע"ש דהכי פריך אדתני ר"ח ספל אינו כאמבטי א"כ ס"ל דאמבטי כלי שני כמו שהוכיחו תוס' וא"כ מהיכי תיתי לומר אליבא דב"ה ספל כאמבטי דהא אמבטי קתני ולא ספל אלא שהוכחת ר' יוסף הוא דהוי סבר דאמבטי כלי ראשון הוא וכדאמרן ופריך לי' אביי הא תני ר"ח ספל אינו כאמבטי אפילו את"ל דאליבא דר"ש בן מנסיא תנא לי' עכ"פ נשמע מן הדא דתניא דאמבטי כלי שני ודו"ק

ע"ב בגמ' דתניא לכל אילפיסין הוא נותן לכל הקדרות רותחין וכו' מקשין על רש"י בפסחים (דף ע"ב) ברש"י ד"ה לכל היא נותן לכל מיני מאכל היא נותן תבלין בכלי שני וכו' והא נגד מסקנא דהכא ולי לק"מ דעכצ"ל דר' חסדא הי' מפרש הברייתא דמוללין בכלי שני דאי קדירה כלי ראשון מדקאמר מאן י"א הוא ר' יהודא משמע דרבנן פליגי הא בכהנ"ל אם יש חומץ בתבשיל הת"ק דר"י נמי ס"ל דמבשל ועדיף מיני' קאמר אפילו בלא חומץ מבשל. לכך פירש"י דר"ח לא ידע מהך ברייתא דהכא והי' סבר ר"ח דר"י אסיפא קאי ולחומרא ש"מ דשמע לת"ק דבכלי שני אפי' יש בו חומץ וציר אינו מבשל ודו"ק

דף ל"ו ע"ב בתוס' ד"ה חמין ותבשיל נראה לר"י דסתם חמין ותבשיל כו' עד דמודה רבי דמשהין ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה עכ"ל התוס' וקשה אמאי לא ניחא להו להוכיח דע"כ תבשיל אפילו בלא בישול כל צרכו דאל"כ מתניתין דלא כחנניא דמתיר נמי לא בשול כל צרכו ומה שתירץ מהרש"א דאיכא למימר דתנא במתניתין תני בתבשיל כל צרכו לרבות דלא יחזור באינו גרוף אבל שהי' באמת מותר לתנא דמתניתין כחנני' בבישל כמאכל בן דרוסתאי אף בשאינו גרוף לא נראה לי דהך רבותא נשמעין מרישא דמתני' כירה שהסיקו בקש ובגבבא נותנין עליו תבשיל היינו בבישול כל צרכו בקש ובגבבא כשאינו גרוף היא דמתניתין עליו היינו חזרה דייקינן מנה הא בגפת ועצים כשאינו גרוף אין מחזירין ואם כן הקושיא במקומה עומדת לחנניא הל"ל דמותר לשהות כשאינו גרוף וקטום אפילו בלא בישול כל צרכו ונראה ליישב קושיית מהרש"א באופן אחר מ"ה תני בתבשיל כל צרכו משום סיפא דקתני ב"ה אומר מחזירין ובתבשיל שלא בישול כל צרכו מודה ב"ה דאין מחזירין אפילו בגרוף וקטום וק"ל ומעתה לפי הנחה זו מיושב אידך קושיית מהרש"א ומהר"ם שהקשו על מה שכתבו תוס' דמודה רבנן שמשהין ע"ג כירה שאינו גרופה בבישול כל צרכו הא ר"מ ור"י אסרו אפילו בבישול כל צרכו שאינהו רבנן דחנניא וכמו כאן דילמא לשהות תנן ותבשיל דמתניתין איירי נמי בתבשיל כל צרכו ודוקא גרוף וקטום הא אינו גרוף וקטום אסיר לרבנן ע"ש. איכא למימר דכוונת תוס' דע"כ ר מי' מודים לחנני' בתבשיל כל צרכו דהא לשיטת תוס' ד"ה ז"ב דלחנני' מותר להשהות אפילו תוכו וק' אמאי לא תני רבותא דמותר להשהות כשאינו גרוף אפי' תוכו וצ"ל דתנא דברייתא נקט על גבי לאשמיעינן לחנני' היא דשרי הא ת"ק פליג עליו אפילו בעל גבו וקשה א"כ לאשמועינן דת"ק פליג עליו אפילו בבישול כל צרכו ואמאי תני בברייתא דחנני' בבישול כמאכל בן דרוסתאי אע"כ צ"ל דרבנן לא פליגי על חנני' בבישול כל צרכו אלא שעל הוכחה זו יש לבטל הדין לחלוק אימא דלא תני בברייתא לאשמועינן דרבנן פליגי עליו דחנני' אלא משום הכי תני תוכו דהא בכה"ג מתיר חנני' לשהות כשאינו גרוף וקטום ואוסר בחזרה הא על גבו מתיר חנני' אפילו חזרה מ"ה תני על גבו בשהי' לדייק מיני' הא חזרה אוסר חנני' אפילו עליו כשאינו גרוף וקטום. אלא דאם נפשך לומר כך מעתה נולד הוכחה אחרת דע"כ תבשיל איירי אפילו בלא בישול כל צרכו דאל"כ מתניתין דלא כחנני' כמו שהקשה מהרש"א. ומה שתרצו