מנחת נתנאל פח

אותו רקם וחגר לצד מזרח דאל"כ מאי פליג עם ר"ג ולכך כתבו תוס' דבריהם בדברי ר"ג איך ס"ד הכי דברקם לצד מזרח דרין בה ישראל הא אמרינן בפרק דם הנדה וכו' ודו"ק

ע"ב בתוס' ד"ה לפי שאין בקיאין לשמה וכו' והא דפי' בקונטרס דממילא שאלינן עיין מה שכתב מהרש"א בזה ויש לפרש דבריו עם מה שכתב בחי' רשב"א הא דפירוש ר"י דשליח מסתמא לשמה קמסהיד דשליח הוכיח בעצמו למה שואל אותי אי בפ"נ ובפ"נ אע"כ דצריך להיות לשמה וא"כ מסהיד בפ"נ ובפ"נ ומסתמא לשמה קמסהיד והיינו אי ליכא חששא זולת לשמה דאין בקיאין אבל מחובר ונכתב ביום וזולתם בקיאין וא"כ ודאי מסתמא לשמה קמסהיד וא"כ וודאי אי אמרינן דה"ה בשאר הלכות גיטין אין בקיאין א"כ ודאי ליכא למימר סתמא לשמה קא מסהיד דמנ"ל לשליח לומר בפ"נ משום לשמה דילמא משום מחובר ואינך וע"כ צריך לומר דשאלינן כך י"ל בדברי מהרש"א אלא שעדיין קשה לדבריו איך כתבו תוס' בתחלת הדיבור וא"ל דנקט לשמה דשכיח טפי וה"ה אינך וע"כ צ"ל דשאלינן לי' דא"כ הל"ל אבל א"ל לשאול ועוד דלא משתמיט בשום דוכתא שיהא צריך לשאול וק"ל וצ"ע

אבל לפי מ"ש הר"ן דהטעם דסתמא לשמה קמסהיד דמימר אמר השליח ל"ל לרבנן לשאלו אם נכתב ונחתם בפניו ש"מ שיש כתובים וחתומים בגט שהוא פסולה ואלא לא נכתב לשמה הי' אומר כך וכך אירע מעשה א"כ ודאי להא סברא ודאי ליתא למהרש"א דגם אם ל"ה בקי דצריך לכתוב שלא במחובר או נכתב ביום ונחתם בלילה מ"מ סתמא לשמה במחובר בנכתב ביום ונחתם קמסהיד מדלא אמר כך אירע מעשה וצ"ע

בתוס' בד"ה דאתויי בי תרי וקשה דאטו בכיפא תלי לה עיין מה שדקדק כאן מהרש"א אין שורש מקום לקושייתו מ"מ קשה קושי' ב' למ"ל לאתוי' בי תרי כך שוים שנים מן השוק ועוד קשה הו"לל מקוים א"ב דלפי דבריו מקוים אינו בכלל דאתויי בי תרי

דף ג' ע"ב ודף ד' ע"א בתוס' ד"ה הא מני ר"י אע"ג וכו' בהא סבר לה כר"י עכ"ל עיין בחידושי מהרש"ל וכעת נדפס מחדש חידושי מהרש"ך שהשיג עליו איך אפשר לומר דכוונת תוס' דת"ק דר"י הוא ר"א וחתמו אתורף קאי הא תוס' ד"ה דתנן כתבי להדי' דר' אשי אתי' כר"ל דמוקי מתני' כר"מ דחתמי שנינו ואני אומר שזה לפי הבנתו בתוס' דר' אשי ע"כ לא מתוקמא ת"ק דמחובר כר"א דאי כר"א וחתמו אתורף קאי היכי שמעינן מדר"י דחתימה לשמה בעינן אימא חתימה נמי אתורף קאי אבל לאחר העיון לא כן עמדי שאפי' אי ת"ק ר"א וחתמו אתורף קאי מ"מ יש להוכיח דר"י ס"ל חתימה לשמה דאי חתימה דר"י אתורף קאי אבל חתימה ממש שרי במחובר א"כ ע"כ ר"י ות"ק לא פליגי כ"א בטופס דמכשיר ת"ק ור"י פוסל בדיעבד א"כ מאי האי דתני עד שיהי' כתיבתו וחתימתו בתלוש כיון דתני ר"י פוסל ע"כ אטופס קאי דהא בתורף ת"ק פוסל אלא ש"מ דחתימתו דר"י אחתימה (הגה ולר"ל דאוקי מתני' כר"מ ליכא לאקשוי א"כ לא פליג ר"י את"ק אלא בכתיבה ה"ל למתני ר"י פוסל וי"ל דהא צ"ל עד שיכתוב להורות דאפי' טופס פסיל במחובר ואי תני עד שיכתוב ה"א דר"י ס"ל כר"א דאכתיבה לחוד קפיד ולא אחתימה משו"ה צ"ל עד שיכתוב ויחתמו בתלוש. עכ"ה) איברא מ"ש תוס' דר' אשי אתי' כר"ל דמוקי מתני' כר"מ דחתמי שנינו כוונתם דאי כשמואל דר' יהודא אמאי קאמר ר' אשי הא מני ר' יהודא היא הא איכא לאוקמי מתני' דתני' נמי כר"מ דס"ל כתיבה וחתימה לשמה דוכתב לה קאי אבל כתיבת הגט כיון דלא שמעינן דלא בעי ר"מ כתיבה לשמה ממתני' דמחובר וע"ז מסקי בדבריהם לאשמועינן ור"י נמי יש להוכיח דר"מ לא בעי כתיבה לשמה כדמסיק בסמוך מדר"נ דאמר אומר הי' ר"מ אפילו מצאו באשפה ומעתה נסתלק הקושי' מפי' מהרש"ל וק"ל

אלא שלפי דברינו קשה מאי קאמר וכ"ת ר"א היא וכי לא בעי ר"א חתימה לשמה מדאורייתא מדרבנן בעי דהא אי גזרינן לר"א חתימה אטו כתיבה הקודם לו לכ"ש וטפי יש לגזור לר"מ כתיבה אטו חתימה שאח"כ א"כ מאי קאמר וכ"ת כי לא בעי ר"א חתימה לשמה מדאורייתא אבל מדרבנן בעי א"כ הך מתני' דאין כותבין במחובר אמאן תרמיי' דהא בין לר"מ ובין לר"א כתיבה וחתימה בעי לשמה דמ"ש ממחובר וכ"ת הא דקתני אין כותבין היינו טופס ואם כתבו הטופס במחובר ותלשו וחתמו היינו סיום הגט התורף והחתימה ונתני להכשר דא"כ לפ"ז לא הוי פליג ר"י את"ק כי אם בתופס לחוד א"כ ה"ל למתני ר"י פוסל ולא יותר י"ל דהכי פריך אימא מדרבנן בעי חתימה לשמה דקס"ד לר"א אף שס"ל עדי מסירה כרתי מ"מ גט שאין בו עדים פסול א"כ גזרינן פן יבוא לסמוך עלייהו אם לא יחתמו לשמה כמו קרוב ופסול דאמרינן בעלמא מודה ר"א במזיוף מתוכו וע"ז פריך והא תנן ר"א אימר אע"פ שאין עליו עדים א"כ מאי תקלה יש בכך אם נסמוך עליהם דהא אין צריך לעידי חתימה ואינו דומה לקרוב ופסול כמו שהקשו תוס' ד"ה מודה ר"א במזיוף מתוכו והתרצן משני מודה ר"א במזיוף מתוכו והיא כמו שפירש הרשב"א בחידושיו כיון דלפעמים קמייתי עידי מסירה סמכינן אעדי חתימה והוי חתימה שייך לכתיבת הגט משו"ה צריך לשמה החתימה דהוי כעין כתיבה ע"ש

ועכשיו מיושב היטב מה שרבים מתמיהים אמאי מניח בתחילה לאוקמי מתני' כר"מ הא בכה"ג דמוקי מתני' כר"א מדרבנן מיהו בעי הא בכה"ג מצית לאוקמי כר"מ וכי לא בעי ר"מ כתיבה לשמה מדאורייתא מדרבנן בעי כמו שמהדר בסוף דאי אפשר לומר דכתיבה וחתימה בעי לשמה כ"א אחר שסתר דאי אפשר לומר לר"א דחתימה בכ מדרבנן אבל בתחילת ס"ד דלר"א חתימה לשמה בעי מדרבנן דהוי כמזיוף מתוכו וא"כ ליכא ס"ד לר"מ לומר דבעי כתיבה לשמה מדרבנן דא"כ הך מתני' דאין כותבין וכו' אמאן תרמיי' כדאמרן אבל לבתר דמייתי הך דר"א בשלשה גיטין דלא ס"ל חתימה לשמה אפי' מדרבנן שפיר קאמר אלא ר"מ וכי לא בעי ר"מ כתיבה לשמה מדאורייתא מדרבנן בעי והך מתני' דאין כותבין אתי' כר"א וחתמו אתורף קאי ודו"ק

ועם זה קיימתי דברי מהרש"א בתוס' ד"ה כי לא בעי וז"ל ולמאי דמוקי השתא מתני' דמחובר כר"א וחתמו אתורף קאי כשמואל ור"י ולא אסיק אדעתא הא דרב נחמן אומר וכו' מ"מ פסיקא לי' בשום דוכתי דלר"מ כתיבה לשמה מדאורייתא מיהת לא בעי עכ"ל ומקשין העולם לדבריו א"כ מאי קאמר בתחלת הסוגיא אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי דתנן מה צריך להביא ראי'