מנחת נתנאל פז

דידענו לא מהני עכצ"ל הא דצריך לומר בפני נתתם היינו משום לשמה. והנה לפי מה שכתבתי והוכחתי בשיטת ר"י דס"ל כפי' רש"י ולא כפי' ר"ת לק"מ משום דודאי אי אמרינן סתמא לשמה קמסהיד וכמ"ש הרשב"א דמימר אמר השליח מ"ט איטרחיהו רבנן למימר בפני נחתם ודאי משום דצריך לשמה ועד דידע דנכתב לשמה לא אמר בפני נחתם ולפ"ז ודאי יש להקשות דמימר אמר השליח דטעם דאצרכוה רבנן למימר משים קיום וידענו לא מהני משום איחלופי וכמו כן לר"א וכמו שהקשינו אבל אם אמרינן דממילא שיילינן לי' אי נכתב לשמה א"כ מה בכך אם יטעה השליח דאצרכוה רבנן לומר בפ"נ משום קיום מכ"מ שיילינן את פיהו אי נכתב לשמה או לא וכבר אמרנו ועניני דלר"מ ור"א צ"ל דממילא שיילינן לי' ומשום הכי פריך שפיר מאן תנא אי ר"מ חתימה בעי ולא כתיבה אי ר"א כתיבה ולא חתימה וליכא לתרוצי כמ"ש דהא אליבייהו מוכח דממילא שיילינן לי' ודו"ק. ומעתה יש לקיים ולפרש פי' מהרש"ל בתוס' ד"ה הא מני ר"י הא ומה שהשיג מהרש"א דהא רבה לא בעי לאוקמי כר"מ ונחתם משום קיום כיין דידענו לא מהני כמו שכתבו התוס' לעיל ד"ה מאן תנא ע"כ לק"מ דאנן השתא בתירוצא של ר' אשי קאמינן אליבא דר"י דסתמא לשמה קא מסהיד ודאי שפיר תירצו תוס' באמרם בהא ס"ל כר"י דסתמא לשמה וצ"ל בפ"נ ובפ"נ ולא מטעמי' אלא דס"ל כר"א דכתיבה לשמה ובפני נחתם משום קיום והא דלא מהני ידעינן כי היכא דנידע דאצריכוהו רבנן לומר בפני נכתב משום לשמה דה"א דתקנו רבנן משום אחלופי כדאמרן משא"כ לעיל כתבו תוס' ד"ה מאן תנא אליבא דר"א ואליבא דר"א ע"כ צ"ל דממילא שאלינן ולק"מ כדאמרן ודו"ק היטב

ומעתה מיושב היטב מה שהקשה מהרש"א בתוס' ד"ה דתנן וכו' בפשיטות הוי מצי לאוכיחו הכי לר"מ כיון דבעי חתימה לשמה ע"כ ידענו לא מהני וליכא למיחש לאחלופי ע"כ והניח בצ"ע ולי לק"מ דה"א לר"מ בעי נכתב כי היכי דנדע דחתימ' היא משום לשמ' דה"א דהא דאצריכוהו רבנן לומר בפ"נ משים קיים והא דידענו לא מהני משום דלא ליתי לאחלופי וה"א דר"מ ס"ל סתמא לשמה קא מסהיד לכך כתבו התוס' אבל לרבה קשה דלית לי' טעמא דאחלופי אף לפי המסקנא דרבה אית לי' דרבא כמו שפרשנו דא"כ קשה מאי פריך מאן תנא אימא ר"מ היא או ר"א היא אלא ע"כ צ"ל דאליבא דר"א ור"מ צ"ל דממילא שאלינן וא"כ שפיר קשה אליבא דר"מ בפני נכתב למה לי ואי משום אחלופי הא ידענו לא מהני משום אחלופי ואי משני כי היכא דנדע דחתימה לשמה מה בכך הא שאלינן את השליח אי נכתב לשמה ודו"ק. ועפ"ז ישבתי מה שכתבו תוס' ד"ה מאן האי תנא וכו' ודוחק לומר דכולה הך סוגי' וגם ר' אשי דאמר לקמן ר"י היא איירי למאי דס"ד מעיקרא ע"כ ולכאורה אין הבנה לדברי תוס' מה שדיקדק בתמיהתם ביותר על ר' אשי לומר דאיירי אליבא דס"ד אמנם לפי מה שפרשתי וקיימתי פי' מהרש"ל א"כ אליבא דר' אשי ע"כ צ"ל דתנא קמא דר"י ס"ל דצ"ל בפ"נ ובפ"נ על הכתיבה צ"ל משום לשמה ובפני נחתם משום קיום א"כ ש"מ דלא ס"ל לר"א לדוחק דחד תנא ס"ל שני טעמים משום לשמה ומשום קיום וזה שדיקדק בתמיהתם וגם ר' אשי צ"ל דאיירי אליבא דס"ד ודו"ק. אלא לפ"ז שתרצתי וישבתי כל קושיית מהרש"א מעתה נולד קושיית מהרש"א שהקשה במהדורא בתרא בתוס' ד"ה הכא בפני וכו' מנ"ל לתוס' דרבה ורבא פליגי בידענו דילמא תרווייהו ס"ל דידענו מהני אך בהא פליגי אי נימא כיון דגבי שנים מהני ידענו כמו בעלמא אתי לאחלופי גם בחד או לא ע"כ ודאי בלא זה לק"מ דה"א דהוכחת התוס' ע"כ דלרבה ידענו לא מהני דאל"כ תקשי קושיית תוס' מאי פריך מאן תנא אימא ר"א היא וכתיבה משום לשמה ובפ"נ משום קיום וע"כ צריך לתרץ דלפי האמת ידענו לא מהני וא"כ ע"כ צ"ל דהחתימה ג"כ צריך לשמה וק"ל

אמנם לפי מה שכתבתי קושייתו במ"ע ואין להקשות קושיית תוס' דה"א דכל הסוגי קאי בס"ד דלא ידע מהך סברא רבה אית לרבא וכ"ת דהא ע"כ מוכח מהא דמוקי כר' אשי מתני' כר"י ותקשי לך קושיית תוס' וע"כ צ"ל כמו שתירצו תוס' דהא דס"ל כר"י כמו שפי' מהרש"ל הכתיבה משום לשמה והחתימה משום קיום דלפי ס"ד דידענו מהני לכ"ע לא קשה כלל קושיית תוס' מת"ק דר"י דאיכא למימר דס"ל כר"מ דחתימה בעי לשמה ובפני נכתב דהיכי דנדע דהחתימה היא לשמה דאי לא אמר בפ"נ ה"א הא דאמר בפני נחתם משום קיום דהא ידענו מהני וכ"ת אמאי לא מוקי ר' אשי מתני' כר"מ דחתימה משום לשמה ובפני נכתב כי היכי דנדע דהחתימה משום לשמה ולא משום קיום דהא לר"מ לפי מה שאמרנו ע"כ צ"ל דשאלינן לי' וא"כ לא צריך בפני נכתב להוכיח דבפני נחתם משום לשמה ולא משום קיום דמאי נ"מ דהא שאלינן לי' אמנם ת"ק דר"י איכא לאוקמא כר"מ בהא ס"ל דהחתימה משום לשמה וסתמא לשמה קא מסהיד ודו"ק

ד"ב ע"א בתוס' ד"ה אשקלון וכו' עד אבל קשה דרקם וחגר וכו' ל"ל אמאי לא הניחו לתוס' לאקושיא הך קושיא גם לעיל בדברי ר"ג ועיין מ"ש מהרש"א בזה דוחק גדול ולי נראה דודאי לעיל בדברי ר"ג לק"מ די"ל דר"ג פליג אספרי וס"ל דר"ג דרקם וחגר לא כבשוהו עילי בבל וא"כ לא בתי דינם שם ולא רבנן שכיחי כמו שכתבו תוס' על אשקלון אבל על ר"י ודאי שפיר מקשין תוס' דהא סתם ספרא ר"י היא כמו שאמרינן בש"ס בכמה דוכתי וסתם ספרי ר' ישמעאל וכולהו אליבא דר"ע ומסתמא לא פליג על רבותיו כ"ע ור"י ודו"ק וזה פשוט

ומעתה לפ"ז ודאי קשה לעיל בתוס' ד"ה אף המביא וכו' הל"ל לתוס' לפרש דתרי רקם הוי ומה שכתב מהרש"א דלא מסתבר לומר דאותו רקם שהי' בא"י לא הי' דרים בו ישראל וברקם דח"ל הי' דרים בה ישראל ע"כ וכ"ז לשיטתו דס"ל דרקם וחגר דר' גמליאל נמי צ"ל רקם דלצד מזרח אבל לפי מ"ש דס"ל לתוס' לר"ג צ"ל בפ"נ ובפ"נ אפילו ברקם לצד מערב דפליג אספרי וא"כ ודאי קשה ה"ל לתוס' לפרש תרי רקם הוי דרקם דר"ג היא בצד מערב בא"י. ונראה דעוד צריכין לדקדק בדברי תוס' בד"ה במדינת הים אי נקט חו"ל הוי משמע אפי' רקם נמי ע"כ איך אפשר לומר הכי א"כ מאי פליג עם ר"ג. אבל לפי מ"ש לק"מ דה"א דת"ק ס"ל אפי' חו"ל אפי' רקם והיינו רקם לצד מזרח אבל רקם לצד מערב לא מקרי חו"ל ור"ג מוסיף אף רקם וחגר לצד מערב דפליג אספרי וזה פשוט. ומעתה ודאי שפיר מקשין תוס' אמתני' דם הנדה. ושני דיבורי תוס' בדיבור אחד נאמרו. וכונת תוס' להקשות דמ"מ ה"ל למתני חו"ל וא"ל דה"א אף רקם וחגר נמי צריך לומר בפ"נ ובפ"נ ועכצ"ל דה"א