מנחת נתנאל פו

דאפי' על להב' אפי' אי אתי אח אח"כ אינו נאמן וליכ' לאקשוי' ולפ"ז דתני ברישא יש לי בנים אמאי לא נפליג וליתני בבנים גופא בסיפא אם אמר אין לי בנים אינו נאמן זה אינו דהתנא רצה להורות לנו דברישא נאמן אפי' על להבא וזה מוכח מדלא מפליג באחים גופא כמו בסיפא אבל אי תני בסיפא נמי בנים לא הי' מוכח מדי דנאמן אף על להבא דהייתי אומר דמפליג בבנים כמו בסיפא לכך תני בסיפא אחין וברישא בנים ודו"ק: סליק מס' קידושין מס' גיטין

דף ב' ע"ב בתוס' ד"ה ורבנן היא דאצטריך פ' בקונטרס משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד וכו' וקשה דבהחזיק שני יוסף בן שמעון אפי' נכתב לשמו פסול לגרש בו וכו' עכ"ל וי"ל קושיא זו דאיכא למימר חששא דאיכא דאשכח אין אנו חוששין מצד הדין אלא דהבעל יערער ויאמר שהוא אשכח כתב וא"כ איכא לאוקמא בדלא החזיקו שני יוסף בן שמעון ולפי' רש"י דממילא שאלינן לי' נמי אם יש שם עוד יוסף בן שמעון ואומר שאין שם עוד ותו לא יבא הבעל לערער בשלמא אם אמרינן דאנו חוששין מצד הדין ע"כ איירי בהחזיקו דאי בלא החזיקו אין אנו חוששין דהא אפי' רבה לא חייש אלא בהחזיקו כמו שכתב הרשב"א באריכות וא"כ אין השליח יוכל להעיד שאין שם עוד יוסף בן שמעון דהא בהחזיקו איירי וק"ל. ומעתה לפי הנחה זו יש ליישב קושיית הרשב"א הא דמשני אתי למגזייהו והוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הא ר' אסי אוקי מתני' כר"י ור"י פליג אר"מ ואומר אם לא אמר בפני נכתב שיחזור ויטלנו ממנו אף שמשנה ממטבע הולד לאו ממזר ואליבא דר"א איכא למימר דס"ל דסתמא לשמה קמסהיד ול"ק לדידי' ונימא לשמה והא דפריך ולרבה נימא לשמה היינו להך אקומתא דמתני' אתי' כר"מ או כר"א ואליבייהו צריך להיות מוכח מתוכו כמו שהקשו תוס' וצ"ל דשאלינן לי' לשליח עם יש עוד יוסף בן שמעון ושאלינן נמי על לשמה ע"ז פריך שפיר ונימא לשמה וכל זה לשיטת רש"י ולשיטת ר"י דהא דאצריכו רבנן היינו כדי שלא יערער ויאמר שכתב הסופר להתלמד ועד"ז יש לחשוש לכל הפסולין מחובר וכל שאר פסולי גט על כל פסולין א"א לומר סתמא לשמה וצ"ל דשאלינן לי' וע"ז פריך שפיר ונימא לשמה ואליבא דר"מ ור"א שפיר משני אתי' למגזייהו והוי משנה ממטבע והולד ממזר. ואם נפשך לומר דאליבא דאקומתא דר"א תקשי לך רבא מ"ט לא אמר כרבה וליכא לתרץ נימא לשמה דהא סתמא לשמה קא מסהיד ותרצתי בזה דהא יש להקשות מאי פריך ורבא מ"ט לא אמר כרבה הל"ל משו"ה לא אמר כרבה דאליבי' אתי' מתני' כר"א והלכתא כוותי' בגיטין או כר"מ דסתם מתני' כוותי' אבל אליבא דרבה צריך לאוקמי מתני' כר"י דוקא וצריכין לומר דבאמת אליבא דר"א לא קשה מידי אלא דהש"ס מפו' למאי דאקימנא אליבא דרבה כר"א או כר"מ וק"ל. אלא דעדיין יש להקשות לדברינו אין מקום לפי' ר"י דסתמא לשמה קא מסהיד כמו שפי' מהרש"א על דרך וסברת רשב"א מדאמר בפני נכתב ע"כ סבר השליח דצריך לומר בפני נכתב משום לשמה כיון דלפי' ר"י חיישינן להתלמד איכא למיחש משום מחובר ושאר פסולי אימא משום אינך פסולים ומצריכין אנו לומר בפ"נ אלא דעדיין במקומי אני עומד דכל זה שאמרנו וענינו בשיטת רש"י אבל לשיטת ר"ת דבכל הלכות בקיאין אלא דהך דרשה דלה לא ס"ל א"כ אף חששא דלהתלמד ג"כ נוכל לומר סתמא לשמה דהא בכל הלכות גיטין בקיאין א"כ ליכא למיחש שיטעון בעל דהסופר כתב להתלמד במחובר שהבעל אין נאמן בכך דהא הכל בקיאין בהלכות גיטין ומעתה אני אומר דר"י בעל תוס' ג"כ סבירא כשיטת רש"י ולא כפי' ר"ת אלא דנקט לשמה וה"ה שאר הלכות גיטין והא דפירש ר"י דסתמא לשמה קא מסהיד אינו אלא אליבא דמסקנא דמוקי ר"א מתני' כר"י וכדפרשנו לשיטת רש"י וזהו שדקדקו תוס' באמרם ואומר ר"י דמסתמא לשמה קאמסהיד כדפי' בקונטר' נמי ודו"ק. ועתה אביא ראי' לדברי דהא קשה מסודר הלשון בתוס' שמאריך בקושיא ואח"כ מברר התוס' דפשט והא דאמר לפי שאין בקיאין אי משום דשאלינן אי סתמא לשמה הו"ל לתוס' להקדים המאוחר כמו שהרגיש מהרש"א בספרו ומה שתירץ שם אינו נכון כמו שהקשו עליו כל העולם דלדבריו קשה איך כתבו התוס' בתחלת הדיבור וא"ל דנקט לשמה דשכיח טפי וה"ה אינך וא"כ ע"כ צ"ל דשיילינן לי' וא"כ הו"ל למימר א"ב א"ל לשאול ועוד דלא משתמט בשום דוכתא שיהי' צריך לשאול א"ו ברור דר"י ס"ל כפי' רש"י כמו שאמרנו באריכות. ול"ק מהאי דלקמן דקאמר ותו בין לרבה ובין לרבא והא איכא מחובר דזה פריך התם אליבא דמסקנא דמוקי ר"א כר"י ואליבי' דר"י ע"כ צ"ל סתמא לשמה. והמשך דברי התוס' כך היא וא"ת וכו' ופירוש ר"ת דבכל הלכות גירושין ומעתה הקשה לדברי ר"ת הא דפי' בקונטרס דממילא שאלינן וכו' וע"כ צ"ל פירש ר"י דמסתמא לשמה קמסהיד וא"כ קשה לדבריהם הא דאמר בסמוך מי קתני בפ"נ לשמה והא סתמא לשמה בשלמא לשיטת רש"י ור"י לק"מ דזה אמר רבה ע"כ אליבא דר"מ ור"א ואליבייהו קיימינן דממילא וכמו שאמרנו באריכות שפיר אמר רבא מי קתני בפני נכתב אבל לפי' ר"ת דס"ל דבכל הלכות גיטין בקיאין וא"כ אפי' לר"מ ור"א דצריכין לומר אליבייהו חששא להתלמד מ"מ נוכל לומר סתמא לשמה קמסהיד דהא בכל הלכות בקיאין וא"כ ודאי קשה לפי' ר"ת מאי פריך בסמוך מי קתני בפ"נ לשמה הא סתמא לשמה קמסהיד וע"ז תירצו בדוחק דלפי' ר"ת כיון דעיקר התקנה משום לשמה נהי דסתמא לשמה קמסהיד מ"מ הו"ל למימר בהדי' בפ"נ לשמה ודו"ק היטב

ומעתה כיון שזכינו לדין נחזור לראשונות ואמרתי ליישב שיטת מהרש"ל בשמעתין שאנחנו עוסקין בו היום ואבנה הבנין שכל זה אזלי ע"פ הצעה שהצעתי שר"י בעל התוס' ס"ל כשיטת רש"י ולא כפי' ר"ת ובתחלה ליישב מה שמקשין העולם גם מהדורא בתרא של מהרש"א במה שכתבו תוס' ד"ה מאן האי תנא וכו' עד דהא כיון דצ"ל בפ"נ משום לשמה ל"ש משום אחלופי ע"כ ויש להקשות אכתי נימא דאלו מהני ידענו הייתי אימר דאין צ"ל בפ"נ משום לשמה רק משום דלא אתי לאחלופי ולכן הוצרכנו לתקן דידענו לא מהני וא"כ ע"כ הא דצ"ל בפ"נ היינו משום לשמה ובסוגנן זה יש להקשות מאי פריך מאן תנא אימא ר"מ הוא ובפ"נ משום לשמה ובפני נכתב צ"ל משום דאלו לא הוי אמר רק בפני נחתם ה"א דחתימה לא בעינן לשמה רק משום קיום והא דלא מהני ידענא משום אחלופי לכן הוצרכו לתקן בפני נכתב וא"כ כיון