מנחת נתנאל פה

שמכרה אלמנה לכה"ג ומה דאוקי לי' ר"י בקדושי ייעוד ואליבי' דר"י בר' יהודא לא ניחא לי' לר"נ דכיון שנתייעדה אין לאביה רשות למכרה דהוי כשפחות אחר אישות לר"י בר יהודא ועיין בחידושי הרשב"א מזה ומשו"ה אי אפשר לאוקמי כמו כן בשידוך כיון דצריכה גט שוב אין לו רשות לאב למוכרה דהוי כשפחות אחר אישות כיון דשידוך ונתרצה האב משו"ה אוקי ר"נ האי דשמואל בשידכו א"כ בלא שידוך מודה שמואל דצריך מיאון ולא גט ואוקי הך דמוכרין דאלמנה לכה"ג בלא שידוך ומשו"ה פריך התלמודא שפיר לעולא אפי' שידכו א"כ קשיא לעולא מהך ברייתא מוכרין אלמנה לכה"ג אלא ע"כ צ"ל דעולא מוקי בקדושי ייעוד ואליבא דר"י בר יהודא ש"מ דלר"י בר יהודא לא הוי כשפחות אחר אישות א"כ עדיין תקשי לך לר"נ מנ"ל דשמואל דוקא בשידכו דשמואל נמי מוקי לה הך ברייתא דושווין כר"י בר' יהודא וע"ז משני מאן דמתני הא ודוק

בטור אבן העזר סי' מ"ה ס"א באו עדים שראו סבלונות הובלו לה חוששין שמא נתקדשה וצריכה גט מספק אע"פ שרוב אנשי עיר אינם משלחין סבלונות אלא קודם הקידושין עכ"ל משמע דרצה לגרס גרסת ר"ח עם פי' רש"י וקשה לי דהא לפי' רש"י לישנא דמקדשי והדר כתבו דחוק דמשמע כפי' תוס' והרמב"ן רוצה ליישב ואמר דאיירי הכא באתרא דמסבלו והדר מקדשי ומקדשי והדר כתבו והוא הי' מסבל ויש לו כתובה דממ"נ עשה נגד מנהג וטוב לנו לחוש דעשה נגד מנהג דמסבלי עכ"ל וכל זה לגרסת רש"י דמסבלי וה"א לא חיישינן אפי' מיעוט עשה כנגדו אבל לפי גרסת ר"ח דאם המיעוט עשו כנגדם חיישינן אלא א"כ כלהו מסבלי תחילה לא מתרץ הרמב"ן מידי דעדיפא לנו לחוש דעשה נגד מנהג דכתבו שאינו אלא רוב ממנהג דמסבלי דנהוגין כולם וצ"ע. דאין לומר דאפי' הכי חיישינן להחמיר א"כ קשה מאי פריך הש"ס פשיטא הא צריך לאשמועינן זה וצ"ע

דף י"ג בגמרא אלא לאו רצתה דאמרה אין וכו' נתקשה בזה העצמות יוסף דילמא הברייתא נקיט ב' קצוות רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא הא אישתקא הוי ספיקא ומשעת מתן מעות אפי' אישתקא הוי קידושין לפי' תוס' דגרסי הכי מקודשת סתם ולי נראה לישב דהא במקודשת סתם אפי' אישתקא משמע כדאמרינן לקמן לפ"ז דייק רבא שפיר דאי איכא חלוקא אמצעי לא ה"ל לברייתא למימר רק רצתה מקודשת דהא איני צריכה לאשמועינן וע"כ צ"ל דשתקה הוי ספק דאלת"ה דמקודשת ודאי לתני מקודשת סתם אבל לפ"ז קשה למה צריך הש"ס לתרץ מכלל דרישא כי וכו' ה"ל לתרוצי לתני רצתה וכמו שכתבתי. זה אינו דא"כ קשה דצריכא לאשמועינן לא רצתה דבשעת מתן מעות אפי' אמרה לא נמי הוי מקודשת ע"ז פריך הש"ס שפיר מכלל וכו' ודוק. והשתא דאתינא להכי מתורץ קושית מהרש"א בעובדא דוורשכי וז"ל אע"ג דרישא איכא לדיוקי בהפך וכו' ותי' דוחק אבל לי נראה דלק"מ דהכי פריך הש"ס ע"כ צ"ל שתקה מקודשת ודאי דאלת"ה לתני רצתה לבד ומה אמרת דה"א אשתקא נמי הוי קידושין א"כ לתני מקודשת סתם ודוק

הקשה הריטב"א בשם תוס' היכי דשתקה אחר מתן מעות אינו כלום הא אמרינן לקמן (דף מ"ד) התקדשי לי בפקדון והלכה ומצאה שנגנב או נאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינו מקודשת ותי' דהתם בדשדיך והכא בדלא שדיך עכ"ל וקשה לפירושים למה מחלק הברייתות בין אמרה אין לאישתקא נפלוג ונתני בשתיקה גופי בין שדיך ללא שדיך דאין לומר דברייתא דלקמן שביק הברייתא דהכא ז"א דא"כ לא פריך תוס' מידי דהא הרמב"ן תירץ קושיתם דהתם איירי דאמרו אין והברייתא שבקי אהדדי ואי תוס' נמי סברי דברייתות שבקי אהדדי לא פריך מידי

דף ס"ג ע"א בתוס' ד"ה מתני' ר' יהודא היא הקשה הרב ר' יעקב מקוצי לר"י נמי איכא למיפרך הרי גר מצרי שנשא ממזרת וכו' כדאמר לקמן דמודה הוא בפסולי קהל וכו', עכ"ל וזהו אוקימתא דרבא לקמן (דף ע"ד ע"ב) אבל קשה מי לא איכא למימר דר"י ס"ל כאוקמתא דר"נ ממזר מאחותו וממזר מאי איכא בנייהו ולפי אותו תירוץ איכא למימר דר"י אוסר אפי' בגר פסול קהל לישא ממזרת ועוד הקשה הרשב"א בחידושיו היאך מוקי לה ר' יוחנן מתני' כר"י הא מתני' דידן ס"ל דאין ממזר מחייבי לאווין דהא קתני אלמנה לכה"ג דיש קידושין וגם בסיפא קתני דוקא מחייבי כריתות דהוי ממזר שיש על אחרים קידושין ור"י ס"ל ביבמות לא יגלה באנוסת אביו וסמיך לי' לא יבוא ממזר משמע דס"ל דיש ממזר מחייבי לאווין ותי' בדוחק. וניחא לי ע"פ מה שהקשה תוס' לקמן ד"ה מאי קמ"ל וא"ת מאי איצטריך למיפרך תנינא הל"ל למפרך דר"י אדר"י וכו' וביבמות קאמר לא יגלה דאיירי באנוסת אביו וסמיך לי' לא יבא ממזר משמע דס"ל דיש ממזר מחייבי לאווין וי"ל דר"י סבר התם דאשת אב דכתיב בין לא יקח ובין לא יגלה וכו' וא"כ למדרשה לומר דלא יבוא ממזר דוקא מא"א ע"ש והנה שם פירשו תוס' האי דכתיב אשת אב היינו בחיי אב והוי ממזר מא"א אבל ר"י דהכא מפרש האי דכתיב אשת אב היינו אחר מיתת אב והוי ממזר מחייבי כריתות ובזה סרה קושית רשב"א ומעתה מיושב היטב דקושית ר"י מקוצי אזלו דע"כ ר"י מפרש לה הברייתא דלקמן כאוקמתא דרבא דאי כר"נ אי אפשר לאוקמי מתניתין דהכא כר"י דמתני' דהכא ס"ל דיש ממזר מחייבי כריתות ובאוקמתא דר"נ ע"כ צ"ל דר"י ס"ל דאין ממזר אלא מא"א וא"כ תקשי לך דר"י אדר"י ודו"ק

דף ס"ו ע"א ברש"י דה"ל בלא מוחזק הלכך אמר יש לי מנה וכו' נאמן ואי אתי אח וכו' והקשה מהרש"א משמע דאי ל"ה אמר יש לו בנים הוי לן להאמין להאי את דאתי ואמאי נאמינו להאי אח לאפוקי מחזקה דהא לבעלים גופא לא נאמן באומר יש לי אחים וגדולה מזו כתוב הטור באבן העזר ואמר אני אחיו אינו נאמן אפי' עד אחד מעיד עליו שהוא אחיו אינו נאמן להוציא מחזקתו והניח המהרש"א בצ"ע ותי' הרב מהר"ן ווייל דרש"י סבר כתירץ ראשון שכתב תוס' לקמן דנקיט הכי לא מוחזק לן באחי משום סיפא באומר שיש לו אחין וכמו שכתב מהרש"א אך דע"ז קשה היאך ס"ד דרש"י סבר כתירץ קמא של תוס' א"כ למאי צריכא למימר האי סברא אפי' אתי' אח אח"כ י"ל דקשה לי' למה תני ברישא יש לו בנים ליפלוג ולתני בדידי' באחים גופי' דאם אמר אין לו אחים אינו נאמן כדומי' דסיפא יש לי וכו' לכך מוכרח רש"י דאי אמר אין לי אחים ה"א דוקא למפרע נאמן אבל להבא אי אחי אח אח"כ ואמר אחי דמיתנא אנא ואחזק חזקה קמייתא נאמן לכך תני יש לי בנים ואתי לאשמועינן