מנחת נתנאל פד

ראשון קדמה לשכיבת בועל. א"כ מנ"ל לעילא גלגול שבועה אימא מילי מילי קתני וארוסה שותה כשהיא נכנסה לחופה ולא נבעלה ובא עלי' ארוס בבית חמי' וקרא דאמן קמ"ל דיש חופה לפסולות שומרת יבם איירי בלא בא עלי' ולא צריך אמן לשומרת יבם דאתיא מאיש איש ונ"ל כיון דתנא מסמיך לי' שלא שטיתי שומרת יבם הקרא דאמן משמע דמאמן יליף ולר' יאשי' הילפותא הוא מאיש איש

דף ל"ו בתוס' ד"ה כל מצות התליות בארץ וכו' עד סוף הדיבור ובירושלמי נמי משמע דחדש נוהג אף בשל נכרי דפריך עלה ממתני' דקתני אף החדש אמאי לא תני חלה וכו' עכ"ל עיין ביו"ד בב"ח סי' רצ"ג מה שנתקשה בדיבור זה. והנה הרב הברכת הזבח בקונטר' האחרון במס' מנחות טרח ליישב ולתרץ קו' הנ"ל וכעת נדפס מחדש ספר קטן נקרא אסיפת חכמים בפ' שלח לך בשם אדמ"ו הג' הגדול מוה"ר אברהם ברודא נ"ע ע"ש ותמצא נחת שחיזק קו' הב"ח ולא מטעמי' והנה האיר ד' את עיני להעמיד דברי תוס' ולכונם ולשכללם ע"ד פשטות ובתחלה אדקדק דיקדוק קטן דלכאורה לפי הבנת תוס' דפריך עלה דמתני' דקתני אף החדש קאי אמתני' דקידושין כמו שהביא הגאון אדמ"ו הנ"ל א"כ למה העלימו בדבריהם בעל השמועה שהוא ר"א כיון דכל הוכחתם להוכיח אליבא דר"א שס"ל דחדש נוהג בשל נכרי גם מתחלה כתבו תוס' וז"ל ונראה דחדש נוהג בזמן הזה וכונתם כמו שכתבו הפוסקים דהלכה כר"א מכח דסתים לן תנא כוותי' בסוף מס' ערלה א"כ ג"כ קשה למה כתבו בסתם הו"ל לומר ונראה דהלכה כר"א דמתני' ואנא ידענא דס"ל דחדש נוהג אף בחו"ל מפני כך נראה דהוכחת התוס' הוא מהך דירושלמי דפריך על האי מתני' דמס' ערלה. דקתני אף החדש רצ"ל דתני אף חדש גבי ערלה וכלאים וע"ז פריך בירושלמי אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינם של נכרי משמע דחדש דקתני במתני' גבי ערלה וכלאים נוהג בנכרי ובזה נסתלק כל הקו' הנ"ל כי תעיין היטב שם בדבריהם וכן מצאתי שם במס' ערלה בירושלמי שפריך על הך מתני' ומצאתי און לי בסמ"ג במצות ל"ת מצוה קמ"ב דמשמע דקושיית הירושלמי והוכחת תוס' אזלו מהך מתני' דערלה ומהירושלמי. ומעתה מתורץ ג"כ דקדוק הב' דהא ודאי לאיפה ואבימי חריפי דפומפדיתא דס"ל אליבא דר"א אין ערלה בחו"ל וצ"ל בר"א דמתני' לא תני אף החדש אלא חדש ופליג על ערלה וכלאים וא"כ סתם מתני' דסוף ערלה אמאן תרמיי' אילימא ר"א הא פליג אערלה וכלאים ואי כת"ק הא לא ס"ל דחדש נוהג בחוץ לארץ וע"כ צ"ל דלדידהו הת"ק ס"ל אף חדש ולא פליג ר"א אלא בערלה וכלאים וא"כ הך סתמא דסוף ערלה אתי' כת"ק ולדידן דר"א פליג את"ק בחדש לחוד ומודה לת"ק בערלה וכלאים אתי' הך מתני' כר"א ומשו"ה כתבו בסתם ונראה דחדש נוהג בחו"ל מכך הך מתני' דסוף מס' ערלה ובממנ"פ פסקינן הך אמתני' אליבא דידן אתי' כר"א ואליבא דחריפי דפומפדיתא אתי' כת"ק וע"ז סיימו בדבריהם ובירושלמי נמי מוכח דנוהג בשל נכרים דפריך על הך מתני' דתני אף חדש כלומר אהך מתני' דתני ערלה וכלאים וחדש ודו"ק היטב. ועוד נראה להחזיק הראי' שהביא בבה"ז מהא דפ"ק דר"ה (דף י"ג) דפריך דאקריבו עומר והדר אכלו מהיכן הקריבו וא"כ קשה למה לא פריך ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול הא אינו נוהג חדש בתבואה של נכרי וה"ל לאכול מעיקרא מתבואה שנתגדל ברשות נכרי וכן הוא בש"ך ביו"ד סימן רצ"ג אלא דבזה יש לפקפק באמת יכול למיפרך הכי אלא דהסוגי' לקיים קו' הראשונה שהקשה עומר מהיכן הקריבו ונראה דקושיתם דמ"מ על קושיא זו אינו משיב כלים דמשני בהקריב עומר דלא עייל ביד נכרי מ"מ מעיקרא אמאי לא אכלו מתבואה של נכרי אלא ש"מ דחדש נוהג בשל נכרים

דף מ"ג ע"ב בתוס' בד"ה תנן התם וכו' ומיהו קשה דלקמן בשמעתין וכו' אבל מ"מ מתחלה הוי ס"ד דמיירי ביש לה אב ואפ"ה משמע כשיגיע גט לידה מגורשת עכ"ל ולי נראה ליישב קו' זו לפי' רש"י לפי מה שמצינו בחולין פ"ק (דף ט"ו) בתוס' ד"ה להודיעך ולא חייש לאשמועין כח דהיתרא דר' חייא דכבר אשמועינן בברייתא דבכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר. כמו כן בסוגיא דידן איכא למימר ה"ה בקטנה והא דקתני בנערה להודיעך כוחו דר"י ולא חייש לאשמועינן כח דהיתרא דרבנן דהיתרא דקטנה כבר אשמועינן מהך מתני' דקתני עד שיגיע הגט לידה ש"מ אם בא גט לידה מגורשת כ"ז למאי דס"ד דאיירי מתני' כשיש לה אב אבל לבתר דמשני דאיירי מתני' באין לה אב ע"כ צ"ל דדוקא נערה דאי קטנה ה"ל לאשמועינן רבותא לרבנן כמו שהקשה הרמב"ן ושאר מפורשים וליכא למימר דסמך אמתני' אם הגיע גט לידה הא מתני' איירי דאין לה אב ודו"ק

דף מ"ד בגמ' בה ובשלוחה לא עיקר הפירכא משם דבה לא קתני אבל שלוחה שפיר לא קתני לכ"ע דאין היא עושה שליח כדפשיט ר"נ זה דחק מהרש"א לפרש הא דמשני ובשלוחה ס"ל כר"י היינו קבלת גט דידה מקרי יד דשליחות דאבי' ע"ש וכ"ז דוחק גדול ולי נראה לקיים שיהי' דברי חכמים קיימים כי נראה דכחו דר"ל כאומר מחלוקת לגירושין כך מחלוקת בקידושין אע"ג דהתנא לא תני אלא בגירושין משום ויצאה והיתה אם נאמר דנערה דקתני דוקא ולא קטנה מתגרשת ע"י עצמה א"כ בכולי מלתא מקשינן יציאה להוי' ואם נאמר נערה וה"ה קטנה א"כ נתבטל ראייתו מויצאה והיתה דהא אפי' לר"ל לא מקיש הוי' ליציאה שהרי בקטנה היא מתגרשת ע"י עצמה ואינו מתקדשת ע"י עצמה כמ"ש התוס' ד"ה צווח אלא שלפ"ז יש לו הוכחה למה לא תני רבותא דרבנן דאפי' בקטנה יש לה יד אלא ש"מ כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת לקידושין ומשו"ה לא קתני קטנה איידי קידושין דאינה מתקדשת ע"י עצמה אלא דלפי מה שפשוט ר"נ דאין נערה עושה שליח עכ"ל משו"ה קתני נערה ולא קטנה לאשמעינן ואפי' בנערה דוקא היא מקבלת גיטה ולא שלוחה אלא ע"כ צ"ל דלא ס"ל לר"ל כר"נ ואפי' שלותה יכול לקבל את גיטה א"כ שפיר פריך לר"ל בו ובשלוחו אין בה ובשלוחה לא ומותיב לה משים דבה לא קתני וגם מבשלוחה ודו"ק

ע"ב בגמ' אע"ג דשידכו והקשה בתוס' אלמא ס"ל גמרא שהדבר פשוט היא דבשידכו צריך מיאון לפי' רש"י ללישנא דאיכא דאמרי דאמרינן דלא צריך ואין זו סברא לומר שתהי' חלוקה כל כך ולי נראה ליישב דהא דפריך תלמודא אפי' שידכו לאו מכח סברא פריך אלא דהכי פריך לר"נ דאמר והיא ששידכו הלא דרך אמוראים לפרש וסתמא קאמר לי' משמע בין שידכו ובין לא שידכו כדפי' רש"י בלישנא דאיכא דאמרי אלא צ"ל דר"נ מוכרח לפרש דוקא בשידכו דאל"כ תקשי' לי' לשמואל מהא ושווין