מנחת נתנאל פב

מסתמא נערה גם כן מעשה ידי' לאבי' ולא נותן לה שכר פקעתה אלא ע"כ צ"ל הא דקאמר מסתברא דאבי' הוי מדזכי לה רחמנא למימסרה לחופה חזר מדרשת דר"ה לאמה וצריך לאמה לדרשא אחרינא כהני תנאי לקמן (דף י"ט) וע"ז פריך ר' אתאי שפיר דבין בקטנה ובין בנערות בכולהון יוכל לומר את בתי נתתי היינו דיהיב לה שכר פקעתה וע"ז קבעו דבריהם ה"ל לר' אחאי למפרך פרכא קמייתא על האי מסתברא אימא ה"מ קטנה אבל נערה לא ודו"ק

ועפ"ז אמרתי ליישב מנ"ל באמת שמעשה ידי' לאבי' אפי' אחר אירוסין אימא דוקא עד שעת אירוסין אבל אחר אירוסין כיון דיצאה מרשות אב לענין הפרת נדרים אין מע"י לאבי' היינו דלבתר דמשני לקטנה ל"ל קרא השתא זבוני מזבין לה א"כ בנערה ג"כ מוכח דמעשה ידי' לאבי' מדזכה למימסרה לחופה וכ"ת דיהיב לה שכר פקעתה הא בקטנה לא נותן לה שכר פקעתה וקרא סתמא כתיב את בתי נתתי לאיש בגונא חדא בין קטנה בין נערה ואייתר לאמה אלאחר אירוסין שמעשה ידי' לאבי'. ומעתה עפ"ז מיושב קושיית תוס' בכתובות (דף מ"ז) ד"ה השתא זבוני מזבין הקשה הר"י מאורלייניש דאמאי איצטריך וכו' תיפוק לי' דאין יכול למכרה מדאיצטריך לאמה וכו' עכ"ל ומ"מ איצטריך לאמה אלאחר אירוסין דאין רשאי למוכרה אתר אישות ודו"ק. ולפ"ז נסתר מה שבניתי לתרץ פי' רש"י דמלאמה שפיר נלמוד אחר אירוסין כדפרישית אבל אם נלמוד מבנעוריה ל"ה ידעינן אחר אירוסין ובנעוריה לאו יתירא וצריך על כל שבח נעורי' לאבי' ומאי פריך ת"ל מבנעורי' וצ"ל דס"ל לרש"י לסברא פשוטה כיון דנלמוד דמעשה ידי' לאבי' קודם אירוסין ה"ה אחר אירוסין ולא דמי להפרת נדרי' דהתם מפר האב בשותפות הבעל אבל לענין מע"י לא זכה עדיין הבעל והיא לא יצתה מרשות אבי' לענין זה וא"כ איכא למימר דהר"י מאורלייניש קבע קושייתו לפי' רש"י ודו"ק

דף ה' ע"ב בתוס' ד"ה חופה שגומרת ואת לדידן דאמרינן חופה אינו קונה נימא דכסף גמרה. והקשה מהר"י אבן לב אמאי לא תקשי להו גם לרב הונא דאדרבה נימא להיפך הק"ו וכיון דסתרי הדדי כל חד תיקום אדוכתי' ועיין מהרש"א מה שתירץ בזה. ולי לק"מ ע"פ מה שנדקדק עוד בקושיית תוס' דליכא למילף ק"ו מחופה דמה לחופה שקונה בע"כ גבי יעוד אפי' בע"כ של אב וניחא דהא פריך מה להצד השוה שבהן שכן ישנם בע"כ דהא אשכחינהו חופה ג"כ בע"כ וצ"ל כמו שתירצו התוס' שהייעוד יכול לעשות בע"כ דאב אבל החופה צריך לעשות מדעת כל זה לדידן אבל לר"ה עכצ"ל דס"ל דלגבי יעוד אפי' החופה יכול לעשות בע"כ דאב דלפי מה שתי' הרא"ש אע"ג דגמ' אית לי' לעיל הך סברא דרב הונא דכסף מיהו בע"כ באישות לא אשכחן וכו' דהכא איכא למיפרך שכן ישנו בע"כ אע"פ שאין הפירכא שוה בכולן פרכינן שפיר דעל מה הצד פרכינן פירכא כל דהו ורב סבר דאפי' פירכא כל דהו לא חשיבא ומאי טעמא אע"כ צ"ל דס"ל חופה נמי יכול לעשות בע"כ דאב גבי יעוד וה"ק כסף באישות לא אשכחן כי אם גבי יעוד דמה שמקבל האב קידושי בתו הוא מדעת אב שהוא במקום בתו אלא גבי יעוד מצינו כסף בע"כ דאב א"כ חופה גבי יעוד נמי בע"כ דאב א"כ א מקום לתוס' להקשות על ר"ה נימא הק"ו להיפוך דמה לחופה שהיא בע"כ ודו"ק

דף כ"ג ע"ב בגמ' נימא בהא קמיפלגי ואיכא לדיוקא דלמא באמת נימא הכי ומאי מוכיח לן ועוד קשה מאי בעי המקשן שהזכיר בכאן אשה בהאי דעבד ונראה לפרש דהמקשן הי' סבר דר"מ סבר דאין קנין אפי' ע"מ שתרצ' ורבנן הוי סברי דיש קנין בסתם מדלא מפליג מתני' וכמו כל נימא דהש"ס והשתא הכי פריך על המתני' דנדרים דצריך שיאמר ע"מ שאין וכו' אלא מה שאת וכו' וכמאן אתי' אי כר"מ אפי' ע"מ לא מהני ואי כרבנן אפי' בסתם מהני. ולפי' ר"י דיש חילוק בין אשה לעבד קשה קושיית הש"ס על שמואל דאמר אפי' אמר מה שתרצה וכו' מהני ומוקי מתני' דצריך תרווייהו כר"מ כמו שפי' הר"ן שם א"כ פריך אי אמרינן דפליגי בין בסתם בין בעל מנת א"כ שמואל דלא כמאן אי כר"מ א"כ מתני' דלא כמאן דהא רבנן סברי אפי' בסתם מהני וגם כרבנן לא אתי' שמואל דהא הם אפי' בסתם מהני ודו"ק

דף כ"ה ע"ב בגמ' דריש רב בהמה גסה וכו' אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב מי אמר רב במשיכה והא אנן במסירה וכו' הוא דאמר כהאי תנא דתני' וחכ"א זו וזו נקנית במשיכה וקשה לפי פי' רש"י שפירש במתני' דבהמה גסה נקנית במסירה פי' דוקא במסירה ולא במשיכה דמסירה עדיפא מה מתרץ הגמ' רב דאמר כי האי תנא דאמר זו וזו נקנית במשיכה פי' אף במשיכה איך שביק מתני' ועביד כברייתא דהיא חכמים דמתני' לא פליגי אלא בבהמה דקה מדלא קאמרי זו וזו נקנית במשיכה ונ"ל דהשתא דמצינו לרבנן דברייתא שפיר יש להוכיח דלרבנן דמתני' דקאמרי בהמה דקה נקנית לאו דוקא בדקה קאמרי אלא ה"ה בגסה ומה דשייר במתני' קא מפרש בברייתא דלא קאמרי רבנן אלא בהמה דקה במשיכה כדי למעטה ממסירה כסתם מתני' דנכסים שאין להם אחריות אין נקנים אלא במשיכה ובהמה גסה דוקא במסירה היינו טעמא משום דאין דרכה במשיכה כפי' רש"י ולכך לא קאמרי אלא בהמה דקה ואם הי' אומר זו וזו ה"א אף במשיכה. ואין להקשות מנ"ל דלמא דוקא בדקה קאמרי י"ל דקשה לי' מתני' דהיו שנים רוכבים ע"ג בהמה דמשמע דבהמה גסה נקנה במשיכה והכא קתני במסירה לכך תני במשיכה לפי דחכמי' דקאמרי הכא בהמה דקה לאו דוקא אלא ה"ה בגסה ומה דשייר במתני' קמפרש בברייתא וא"ל מאי פריך שמואל ארב מי אמר רב במשיכה וכו' הא ע"כ צ"ל דלאו דוקא כדי שלא תקשי מתני' ס"ל דלשמואל הי' נ"ל לחלק בין מציאה למקח וממכר והתם איירי במציאה דלא הי' נ"ל לפרש דחכמים דקאמרי במתני' בהמה דקה לאו דוקא מדלא קאמרי זו וזו דלשמואל ל"ה ידע הנך ברייתא ומשני הוא דאמר כי האי תנא ומאי דשייר במתני' מפרש בברייתא וק"ל

בגמ' דריש רב בקימחוניא בהמה גסה נקנית במשיכה וכו' הוא דאמר כי האי תנא דתני' וחכ"א זו וזו נקנית במשיכה ר"ש אומר זו וזו בהגבהה מתקיף לי' ר"י אלא מעתה פיל לר"ש במאי יקנה א"ל אביי בחליפין וקשה דהלשון אלא מעתה אינו מדוקדק הכי הו"ל למימר פיל לר"ש וכו' ונ"ל דבלאו האי שנויא הוא דאמ' כי האי תנ' ע"כ צ"ל דלא הי' יכול להקשות פיל לר"ש דהייתי אומר במשיכה במציאה ובמכירה במסירה ור"ש לא פליג אלא היכא דאפשר בהגבהה כקושיית מהרש"א אבל השתא דאמר הוא דאמר כי האי תנא ע"כ צ"ל דלית לן לפליגי בהכי כפי' מהרש"א דאל"כ תקשי