מנחת נתנאל פא

ברייתא לא פליגי בני כהנים גדולים. זאת ועוד אחרת לפי מה שתרצתי קושית תוס' במק"ע מה לי מת בביתו מה לי בשמעו בו שמת ע"פ עדים וא"ל דנקיט למי שהלך למדינת הים לרבותא דס"ד ניחוש כל כך דאפי' בשבועה לית לה כל זה ניחא לר' זביד אבל לר"פ דלא חייש לצררי מחיים כיון דחששא רחוקה היא והיכי ס"ד דמשום חששא רחוקה כי האי דאפילו בשבועה לית לה ונראה לפרש דקושיא חדא מתורצת בחברתה והצעות הסוגי' כך היא דר"פ באמת אין לאוקמא הך ברייתא בעד אחד דמצי לאוקמי בגדולה ולא ספקה. אלא דלר"פ נשאר בקושיא למאי דתרגמא שמואל מתני' כששמעו בו שמת ומה לי מת בבית מה לי שמעו בו שמת ואין לו תירץ אחר כ"א מה שתרגמא שמואל בו שמת בעד אחד ומטעם מיגו דאי בעי מנסבה וע"ז בא ר' פפא להוכיח סברא זו דלדידך ר' זביד קשי' הך ברייתא זנין ומפרנסין לאשתו אבל לא בניו ובנותיו ובשנויי דר"ש לא מתישב דמאי פסקא אלא אמר ר"פ דלדידך צריך לומר נמי הך סברא מיגו דאי בעי מנסבא ודוק

בגמרא בששמעו בו שמת כ"ע לא פליגי כי פליגי וכו' מ"ט חל עלינו לדקדק אמאי לא בעי מ"ט על המימרא ומה צריך להקדימו בשמעו בו שמת כ"ע לא פליגי מה שאמר שמואל בפי' ומה בעי תלמודא בזה ונ"ל דה"א דטעמא דשמואל דאין פוסקין מזונות לא"א שאין לה שטר כתובה בידה וס"ל כשיטות הגאונים דאפי' בשבועה אין פוסקין לה מטעם שמא מחלה כתובתה ורב ס"ל פוסקין כסברת הרמב"ם דהא משועבד לה מה"ת ליתן לה מזונות אלא דא"כ בשמעו בו שמת מודי שמואל דפוסקין על מי ועל מה אדרבה לאחר מיתה שמזונתי' דידה מדרבנן פשיטא דניחוש לה שמא מחלה כתובתה וזה שהקדים בדבריו בשמעו בו שמת כ"ע לא פליגי א"כ מ"ט דשמואל ולפ"ז ישבתי קושית תוס' על פי' רש"י וז"ל וזה אינו דהא בסמוך פריך ע"כ לא פליגי אלא לשבועה אבל למזונות יהבינן לה אלמא לשמואל אפי' בשבועה אין לה עכ"ל האמת כן היא לפי ס"ד דבני הישיבה שלא ידעו עדיין דמודה שמואל בשמעו בו שמת ומטעם שמא מחלה כתובתה ואפי' שבועה לא מהני אבל לפי האמת שתרגמא שמואל בשמעו בו שמת אפי' לא שמעו בו שמת בשבועה היא תיטול וכ"ת אמאי לא מוקמי שמואל מתני' בלא שמע שמת ששמואל רוצה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כחנן דקיי"ל כוותי' ודו"ק

אלא שיש ע"ז לפקפק להעמיד מימרא דשמואל ורב בלא שטר כתובה בידה ומטעם מחילת כתובתה א"כ לא איירי אינהו אלא בגדולה דהא קטנה לאו בת מחילה נינהו וכ"ת אכתי בין לטעמא דר' זביד כמו כן צ"ל דלא איירי פלוגתתן אלא בגדולה ולר"פ בספקא דוקא י"ל דהא ע"כ צ"ל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי א"כ רב ושמואל איירי בין בגדולה ובין בקטנה אבל לפי מה שתרצתי וישבתי פי' רש"י דר"ז ור"פ פליגי ואמר מאי בינייהו כמו בכל הש"ס ניחא וק"ל

בתוס' ד"ה תרגמא שמואל תימא וי"ל וכו' והא דנקיט למי שהלך למדינת הים רבותא נקיט וכו' דאפי' בשבועה לית לה עכ"ל ועיין מהרש"א שהקשה אמאי לא תירצו דוקא נקטי במי שהלך למדה"י כיון דטובא איכא למיחש לצררי אבל מח בבית מודים כהנים גדולים ולק"מ דהא לעיל (דף פ"ח) דמוקי ר' ירמי' פלוגתת ר"ש ורבנן בפלוגתא דבני כהנים גדולים וחנן א"כ קשה אדשמואל ע"כ לא פליגי אלא לענין שבועה אבל מזונות יהבי לה וצריך לאוקמי בשמעו בו שמת קשה מה לי מת בבית או ששמעו בו שמת וכ"ת דבמת בבית לא פליגי כהנים גדולים דהא ר"י ניחא לי' לאוקמי מתני' בין למזוני ובין לכתובה וא"כ הא דקתני הנפרעת מנכסי יתומים ג"כ איירי בין למזונות בין לכתובה להכי הוצרכו לר"נ לתרץ דלרבותא נקטי מי שהלך דאפי' בשבועה לית לי' ועפ"ז מיושב היטב אידך קושיא אמאי לא תירצו לחנן אצטריך למתני לאשמועינן רבותא אפי' בהלך לא חיישינן לצררי לא תשבע בתחלה דהא לר' ירמי' ר"ש היא כחנן וא"כ אי התנא בא לאשמועינן רבותא לר"ש אכתי לא שמעינן הך רבותא דאימא באמת בהלך מודי ר"ש דתשבע בתחלה משום חשש צררי וקאמר לא תבעה כתובתה אין היורשין משביעין אותה פליג ארישא בהנפרעת מנכסי ותומים ומת בביתו משו"ה תירצו תוס' דאתי לאשמועינן רבותא לבני כהנים גדולים דסגי בשבועה וזה שפירש שמעינן מדתני אנפרעת מנכסי יתומים ונפרעת שלא בפניו שתפרע בשבועה ודוק: סליק מס' כתובות מס' קידושין

דף ג' ע"ב ברש"י ד"ה לאמה קרא יתירה הוא ודריש וכו' אי בקטנה לא אצטריך השתא זביני מזבין לה מעשה ידיה מבעי' עכ"ל ודבר תימא פירושו לאין צורך ואי נמי איירי בקטנה פשיטא קשה למה לי לאמה ת"ל מבנערי' בית אבי' והנראה בזה דלכאורה לק"מ לאמה אצטריך לאחר אירוסין דמעשה ידי' לאבי' ואי הוי ילפינן מבנערי' כיון דבהפרת נדרים כתיב לא הוי שמעינן מיני כ"א עד שעת אירוסין דומיא דהפרת נדרים ועוד הקשתי לשאול שם בסוגי' שם בכתובות (דף מ"ז) דקאמר אלא קטנה לא צריכא קרא השתא זבוני מזבן לה מעשה ידי' מבעי' הא אמרינן לקמן (דף י"ת) דאין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות וא"כ איכא למימר אימא ה"מ קטנה וצריכא הקרא על מעשה ידי' לאבי' אחר אירוסין ובכה"ג לא יוכל לזבוני לה דאין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות ובזה יבואר כוונת רש"י לתרץ מה פריך אימא האי צריך למעשה ידי' אחר אירוסין דלאבי' ע"ז מפרש ובבתו נערה אשמועינן כלומר התם בכתובות מוקמינן לה להא דר"ה בבתו נערה דאי בקטנה לא אצטריך השתא זבוני מזבן קשה אימא בקטנה ואחר אירוסין שאין יכול למוכרה אלא ש"מ דר"ה איירי קודם אירוסין ופ"ש למ"ל לאמה ת"ל קודם אירוסין מבנערי' בית אביה ודו"ק היטב

בתוס' ד"ה ואימא ה"מ קטנה אע"ג וכו' וא"ת הא אמרינן בפ' נערה שמעשה ידי' לאב מדזכי לי' רחמנא לממסרה לה לחופה וכו' ומאי ראי' אימא ה"מ קטנה אבל נערה לא כדאמר הכא עכ"ל וקשה אימא דסמך אקרא דכי ימכור לאמה אלא דפריך ואימא ה"מ קטנה ע"ז משני מדזכי רחמנא לממסרה לחופה נשמע עכ"פ בקטנה דמעשה ידי' לאביה וא"כ אייתר לאמה להורות אפי' בנערה דמעשה ידיה לאביה ותרצתי בזה דכוונת תוס' להקשות דא"כ לא הוי פריך ר' אחאי שם אימא דיהב לה שכר פקעתה הא כתיב את בתי נתתי לאיש וכולל בין קטנה ובין נערה ובקטנה נותן לאיש אפי' לא יהיב לה שכר פקעתה