מנחת נתנאל ז

דר"ע ורבנן עכ"ל ונראה בהבנת דבריו דליכא למימר דאי תני הכי ה"א דפליגי אי ילפינן מושיט מזורק דא"כ הוי רבי דלא כר"ע ודלא כרבנן דהדר איפשטא דר"ע ורבנן פליגי למטה מעשרה בקלוטה כמי שהונחה דמי מההיא בריתא דפשוט ר' המנונא לקמן בפי' הזורק אבל למעלה מי' ד"ה לא ילפינן מושיט מזורק כמו שהקשה מהרש"א בסוגין זה בד"ה אבל למטה מי' תקשי לי' הכי רבנן מני ע"ש וזה פשוט

ולפי הנחה זו קושית מהרש"א במק"ע וליכא למימר דא"כ מתניתין דהכא דאית להו קליטה כמי שהונחה לדעת רבה דלא כמאן דהא נוכל לומר דהמתניתין הא מני רבי היא דסבר קלוטה כמי שהונחה דמי דהא מסתמא ידע רבה מההיא ברייתא דאיירי רב ושמואל ורב יהודא וכמו שהקשה מהרש"א בעצמו דתקשו להו הכי רבנן מני וליכא למימר כדדחי דלא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה מדלא נקיט מרשות היחיד לרשות היחיד ורה"ר באמצע יש לומר דאי הוי תני הכי הו"א דפליגי למעלה מעשרה אי ילפינן מושיט מזורק דהא בהך גופי' דמבעי' לו לרבה דר"ע ורבנן פליגי דלמעלה מעשר' אי ילפינן מושיט מזורק א"כ עדיין קשה לימא אבל למטה מיו"ד ד"ה פטור דקלוטה לאו כמי שהונחה דמי אלא ש"מ מושיט למטה מיו"ד נמי חייב וצ"ע

בתוס' ד"ה דאמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא וקשה לר"י דמאי פריך למימרא דפשיטא וכו' דרע"ק מח"נ אית לי' קלוטה כמי שהונחה דמיא עכ"ל ולבי אומר לי ליישב קושית התוס' דלפי מ"ש התוס' סברא זו דאי יליף זורק ממושיט לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא לא דמי זורק למושיט הך סברא אינו אלא לפי סברתם דכשהחפץ ביד עני או ביד בעה"ב לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא אבל אי אמרינן דאף כשהחפץ ביד שייך נמי קלוטה מצינו למימר שפיר דיליף זורק ממושיט וקלוטה כמי שהונחה וליכא למימר דלא דמי דהוי כזורק מרה"י למקום פטור וממקום פטור לרה"י דהא במושיט שייך נמי הך סברא וכיון שכן היתה עבודת הלווים שפיר ילפינן זורק ממושיט ומעתה מצינו דהצעת המקשן כך היא ואמאי חייב והא בעינן עקירה והנחה ע"ג מקום ד' וליכא ובודאי ידע מהך מתניתין דר"ע ורבנן אלא דסבר דר"ע ורבנן פליגי למעלה מעשרה מדקתני כיצד שתי גזוזטראות כמו שכתבו לקמן בהזורק וא"כ בלמטה מיו"ד לא פליגי ר"ע ורבנן וא"כ ממ"נ אי למטה מיו"ד ד"ה פטור דקלוטה לאו כמו שהונחה דמיא א"כ שפיר פריך והא עקירה והנחה ע"ג מקום ד' ואי למטה מיו"ד ד"ה חייב דקלוטה כמי שהונחה א"כ קשה האיך ילפינן זורק ממושיט ועכצ"ל דלגבי מושיט אף שהחפץ ביד שייך נמי קלוטה וא"כ פשיטא קשה הא בעינן וכו' דהא כשנותן בה תוך ידו להוציא לא מחייב בסיפא וליכא למימר דר"ע ס"ל לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא ורבנן ס"ל דאמרינן קלוטה כמו שהונחה וא"כ מתניתין אתי' כרבנן דהם לא ילפי זורק ממושיט דא"כ פליגי בתרתי בלמעלה מעשרה אי ילפינן זורק ממושיט ובלמטה אי אמרינן קלוטה כמו שהונחה דמושיט למטה מי' לא חייב כיון שלא מצינו כן במשכן וע"ז משני אמר רבה הא מני ר"ע דר"ע סבר אמרינן קלוטה כמו שהונחה ורבנן סברי לא אמרינן קלוטה כמו שהונחה ופשיטא לי' בלמטה מעשרה פליגי מהאי ברייתא דפשוט לקמן בהזורק ולמעלה מעשרה לא ילפינן זורק ממושיט וא"כ לא קשיא מידי מסיפא דמתניתין דס"ל כסברת התוס' כיין דהחפץ ביד עני או בע"ה לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא ולקמן בהזורק לא גרסינן במתניתין כיצד כמו שכתבו התוס' וע"ו פריך למימרא דפשיטא והא מבעי' לי לרבה וא"כ איכא למימר דפליגי בלמעלה מעשרה אבל בלמטה מי' ד"ה קלוטה כמי שהונחה דמיא א"כ ע"כ צריכין לומר דבמושיט אף שהחפץ ביד אחד שייך קלוטה א"כ קשה מסיפא כשנותן בה לתוך ידו של עני אמאי לא מחייב ומשני בתר דאבעי' הדר אפשטי. ונראה לתרץ דלא ניחא לתוס' לפרש הכי דא"כ קשה קושיית התוס' האיך ס"ד לומר דבלמטה מי' כ"ע לא פליגי דקלוטה כמי שהונחה דמיא א"כ הך ברייתא דס"ל דבעינין הנחה ע"ג מקום ד' הך ברייתא מני ואין לתרץ כתירוצם שיעמוד רבי עקיבא ורבנן כמתניתין ולא כהך ברייתא דניחא לי' להעמיד מתניתין ככולא עלמא דהא אכתי מתניתין לא אתי' כוותי דא"כ קשיא מסיפא. ועפ"ז אמרתי דזה כוונת התוס' ושני דיבורים בדיבור אחד נאמרו דתוס' ד"ה אבל למטה מי' החליטו מסברה דכשהחפץ ביד אחד לא שייך קלוטה רק ע"ז יש להקשות דילמא לגבי מושיט שייך ג"כ קלוטה ושפיר יליף ממושיט ולא תקשי א"כ סיפא דמתניתין כשנותן ב"ה ביד העני אמאי לא מחייב דלפי הך גירסא לא אתי' מתניתין כר"ע וע"ז סמכו דבריהם תימא לר"י אם ברייתא וכו' א"כ האי ברייתא מני וצריך לומר דניחא לי' להעמיד המתניתין ככ"ע וא"כ ע"כ צריכין לומר דזה סברא מחליטס דכשהחפץ ביד א' לא שייך קלוטה וע"ז אמרי וקשה לר"י דאמאי פריך למימרא דפשיטא לי' בל"ז ה"א כדאמרן אבל השתא הקשה שפיר וק"ל וכ"ז לפי מה שאמרינן דקושיית מהרש"א במ"ע דבלא"ה ע"כ צריך לומר דסיגנון תוס' לא כן היא דא"כ. הי' להתוס' להוכיח דניחא לי' להעמיד המתני' ככ"ע מכח קושיית מהרש"א מדלא קאמר אבל למטה מיו"ד ד"ה פטור דלא אמרינן קלוטה כמו שהונחה דמיא אבל השתא לפי מה שכתבתי בהתחלה דקושיית מהרש"א במ"ע א"כ צדקי דברי התוס' כפי הסגנון שכתבתי ודו"ק. אמנם עדיין חל עלינו לבאר קושיית מהרש"א אמאי לא הקשו בפשיטות טפי דקאמר הא מני רבי ורבנן פליגי עליו בהדיא בברייתא וכו' א"כ תקשה לי' הכי רבנן מני וע"כ צריכין לומר דפסיקי להו לתוס' דרבה ידע נמי מהאי ברייתא דאחרים אבל האי ברייתא דרבי ורבנן יש לנו לומר דלא ידע וא"כ קושיא ראשונה שהקשתי על המהרש"א ל"ק ולא מידי דרבה לא ידע מהאי ברייתא דרבי ורבנן. אמנם יש לאלקי מילין לתרץ קושיית מהרש"א דלא הקשו התוס' בהשיטי מהך ברייתא דרבי הא רבנן מני דיש לומר דהא דקתני וחכמים פוטרין היינו מתרתי דמחייב רבי על עקירה והנחה אבל חדא מחייבי רבנן על הנחה ולא על עקירה וא"כ לא פליגי רבנן על ר"ע ורבנן דר"ע ורבנן לא סברי דלא בעינן מקום ארבע אלא לענין הנחה אבל לא לענין עקירה וכן מצינו בפ' הזורק (דף צ"ז) דקתני ר"י מחייב וחכמים פוטרין דלא פטרי רבנן לגמרי והכא נמי מוכח דלא פטרי לגמרי דא"כ הא רבנן מני ומעתה כל דברי שרירין וקיימין ודו"ק

דף י"ח בתוס' ד"ה לימא מר וא"ת לרבה וכו' וי"ל דרבה סבר ברייתא דשביתת כלים אתי' כב"ש ע"כ כוונת התוס' לאפוקי בית הלל דאודאי לית להו שביתת כלים מכל הני מתניתין דשרי ב"ה אבל ב"ש נוכל לומר דאית לי' שביתת כלים היכא דעביד מעשה ורבה דאוקי טעמ' דמצודות משום גזירה ולא משום שביתת כלים דמתניתין