מנחת נתנאל עט

דף צ"ז ברש"י ד"ה אם נטלן במתנה וכו' עד ואת הנמכר לכתובה לא תודיע מפני הלקוחות עכ"ל רבים נתקשו בזה אם לא ידעו הלקוחות מהמכירה א"כ גם כתב בשטר שנמכר לכתובה מה איכפת לה אם יתודע המכירה להלקוחות אף בסתם מה כוחה יפה הלא נכסי בחזקת יתומים קיימו והלקוחות יאמרו לה שלכתובתה מכרה ותרצתי בזה כחה יפה שאם הלקוחות לא ידעו מהמכירה ויסלקו אותה בזוזי כשיעור שדה שלקחה מבעלה לכשבסוף ללקוחות תהי' היא מוחזקת לומר שלמזונות מכרה משא"כ אם תכתוב אלו לכתובה מכרתי צריכה להחזיר להם המעות ודו"ק

דף צ"ח ע"א בתוס' בד"ה מוכרת שלא בב"ד וכו' ואין להק' האי באלמנה מן האירוסין וכר"ש דאמר וכו' עכ"ל עיין במהרש"א שהקשה לפי מה שכתבו תוס' בפי' הכותב (דף פ"ז) וכו' דע"כ איירי מתני' בפ' השולח באלמנה מן הנשואין מתוקמא דאלמנה מן האירוסין לית לה חן טפי מגרושה וא"כ אי איירי באלמנה מן האירוסין משנה שאינה צריכה היא ע"ש ולא ק"מ דהתוס' לא כתבו כן לעיל אלא לפי מסקנא דהכא דמוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה אבל לפי ס"ד דהאבעי' הוי מוקמינן מתניתין דהשולח באלמנה מן האירוסין ומתני' דהכותב בגרושה ואי לא תני מתני' דהשולח ה"א דמתני' דהכותב איירי באלמנה מן האירוסין אבל בגרושה דאית לה טפי חן מארוסה נפרעת שלא בשבועה אבל השתא דהמתני' דהשולח מיותר ע"כ צ"ל דהמתני' דהכותב איירי בגרושה אבל לבתר דמסיק אפי' במוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה וא"כ מתני' דהשולח איירי באלמנה מן הנשואין צריך תוס' לפרש לעיל דהמתני' דהכותב איידי דתני לה הנך תני נמי הך ואין נפרעין אלא בשבועה ודו"ק

דף צ"ח ודף צ"ט בתוס' דיה אלמנה שמכרה וכו' בירושלמי ויחזור המקח אמר ר' יוחנן כשהוזיל וכשהוקיר ור"ל אומר אין אונאה לקרקעות מתני' פליגי אדר' יוחנן הקרקעות אין להם אונאה פתר לי' בדבר שאין מופלג דהיינו פחות מכדי דמיהן והקשה מהרש"א על תוס' לפ"ז למה אוקי הירושלמי כשהוזיל וכשהוקיר למה לא אוקי מתני' בפחות מכדי דמיהן ונ"ל ששני תירוצים על קו' זו אחד דאי הוי מוקי לה מתני' בפחות הי' הדרא קושי' תוס' לדוכתי מה שהקשה תוס' (דף צ"ט ע"א) ותימא אי בדזילא מאי אריא וכו' ואין לומר מה שתירץ תוס' סיפא לגלוי רישא בדלא זילא דהא ודאי דבעל השיטתא נמי ידע האי סברא מה שאמר הגמ' מה דתימא נגזר אלא הוא סבר אם סברא הוא באמת נמי הכי ואין מה דתימא ואי אין סברא אין מהו דתימא נמי לא הוה א"כ הדרא קושי' תוס' לדוכתי' דהא אין סיפא מגלה רישא דבלא זילא משום לעולם אימא רישא בזילא ומאי קמ"ל בדידה מכרה קיים דלפי' מהרש"א שאמר שמתני' מיירי בפחות אין קשה קושיית הגמ' עלה משום דאסתלק מביתה לגמרי וא"כ אין מוכח הימנה דבדידה מכרה קיים דלפי' מהרש"א משמע שהי' עוד גבי יתומים ודו"ק. ועוד יש לתרץ דקשה עוד קושי' על הפשטן דהוא פושט ממצעתא שהוא מעביר על דבריו ולקמן פושט מסיפא דמותיב על דבריו הוה קשה א"א בסיפא מותיב כ"ש ברישא שהוא מותיב ולמה פשוט איפכא מרישא מעביר ומסיפא מותיב בלא קושי' מהרש"א לק"מ דהא אמר דפשטן ידע מהאי בדזילא אבל מאי דתימא לא ידע אבל לפי' מהרש"א דמוקי מתני' בפחות הדק"ל ואין לומר שפשטן ידע מהאי סברא בדזילא אבל מאי דתימא לא ידע קשה אי בדזילא הא תני סיפה היתה כתובה וכו' ואי אמרת סיפא הא קמ"ל דבדידה מכרה קיים הא מדרישא שמעת מינה ואין לומר כתירץ הגמ' התם דאיסתלקה מביתו לגמרי אבל הכא וכו' דהא לפי דעת מהרש"א אין מסתלק מבית לגמרי דהא אוקי לה מתני' בפחות ודו"ק היטב כי נכון הוא

דף ק"י ע"א בתוס' ד"ה והאמר וכו' מהא דאמר רב נחמן שליח כאלמנה וכו' עכ"ל התוס' פירוש מהרש"א אבל למ"ד שלוח כדיינין לרב נחמן ודאי לק"מ דאימא שלות כדיינים אליבא דר"ש בן גמליאל וקשה לי דמורי מהרש"א לא תירוץ כלום והדרא קושי' לדוכתיה דהא הכא בשמעתין בד"ה אמר ר"נ הלכה כחכמים פריך תוס' ב' קושיות על ר"נ דלר"נ דאמר הלכה כדברי חכמים והתם בקידושין אמר ר"נ יתר משתות מכרו בטל דלא אמר נפלוג וכו' אבל אמר נפלוג וכו' לא דתנן שום הדיינין וכו' רשב"ג אומר מכרו קיים ומייתי ראי' מדברי ר"ש והכא פסק כחכמים ועוד הקשה תוס' כדמסיק התם בקידושין הא דאמרת שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי לא דאין אונאה לקרקעות משמע אבל יתר משתות יש אונאה ולעיל הוכחתי דיתר משתות נמי מכרה קיים עד פלגא ותירץ תוס' דגרסינן איפכא גבי יתר משתות קאמר לא אמרן אלא במטלטלי וגבי שתות קאמר לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג וכו' ומייתי ראי' מרשב"ג א"כ לפ"ז הדרא קושית מהרש"א לדוכתי' דהא קו' אחריני במה שהקשו תוס' היא קשה בל"ז אי לא אמר הלכה כרשב"ג ה"ה נמי בלא זה ליכא לתרץ נמי אלא ע"כ מיפך גירסא א"כ אי מיפך גירסא מייתי ראי' מדרבנן והשתא לפי דעת מהרש"א משמע דאמר אליבא דרשב"ג קשה דר"נ אדר"נ כמו שהקשו תוס' אע"כ צ"ל דהלכה כר"ש ב"ג א"כ הדרא קושיא לדוכתא וק"ל כי נכון הוא

דף ק"א ע"ב בתוס' ד"ה והיא ניזונת וא"ת למאן דאמר קצובים אע"ג שאין כתובים אמאי לא חשיב להו קצבה למזון הבנות דהוי עד דתתבגרין וכו אלא אחין ששיעבדו עכ"ל ופי' הרא"ש בפרק זה סימן א' אע"ג דרפואה שאין לו קצבה הרי הן כמזונות הני מילי באוכלת בתנא ב"ד שהוא מחיוב להספיק כל צרכי' אבל בבת אשתו אין הרפואה בכלל לק"מ דמ"מ מיקרי אין קצובים לרפואה שאין לה קצבה בכלל ולפירוש תוס' לעיל (דף נ') ד"ה ומאי בלא"ה לא קשי' כיון דאין קצובים למטה שאפשר שתנשא קודם לא חשיבא קצובים אע"פ שקצובים למעלה עד בגר ע"ש נ"ל

דף ק"ב בתוס' ד"ה כתנאי וקשה לרבי כו' ואומר רבי דאי אמרת בשלמא כו' אם כן הכי נמי לא אלימא מלתא דהא שטרא ולא תשיב הודאה עכ"ל. פירושם נראה הא דקאמר ר' יוחנן אלימא מלתא דשטרא היינו כיון שמסרו אותו הכתב חייב אני לך מנה בפני עדים ועשה בו מעשה שטר דהא בעלמא אם מסר שטר בפני עידי מסירה הוה שטר גמור וחשו בה רבנן אפי' בחייב אני לך לאלומי מלתא דשטרא משו"ה בגיטין מוכת שפיר אם נאמר דלא אקנויי' מקנית ניהלא א"כ כשמסר שטר גמור כזה היוצא לאחר חיתום שטרות דלאו ספר מקנה הוא אפילו בפני עידי מסירה לא מיחש בשטר א"כ