מנחת נתנאל עז

דאיירי בין למזוני בין לכתיבה כ"כ סברא זו בריש פרק לולב הגזול ד"ה קא פסיק ע"ש ודו"ק

דף צ"א ע"א בגמ' אימא ליחוש לנשואין ויש לדקדק אמאי לא קאמר אבל אחת בחייו ואחת במותו אימא לאו כשאר חוב כיון דאינהו גופייהו קא שקלי הלכך הנך בני שני' מקבלין ולא פורעין נמצא שאין כאן נחלה דאורייתא דלא איתקן ירושת בנין דכרין דרבנן למעקר הנחלה דאורייתא כפי שפירשו לעיל ד"ה דכ"ע יש להן וצ"ל דהש"ס בעי לתרוצי מלתא דמר זוטרא כבני הישיבה דאמרי כתוב' נעשה מותר לחברתה וה"ה לבעל ודלא כרבה ובזה מתורץ קושיית מהרש"א דאליבא דרבנן דבי רב ליכא נפקותא בין בעל חוב בין כתיבה אם לא מטעמא דאתי לאנצויי ודו"ק

דף צ"ג ע"ב תנן וכן שלשה וי"ל אמאי לא פריך מתחילה ממתני' קודם ברייתא וי"ל דהוי מוקמינן מתני' בשור לטביחה ועומד לטביחה ולאו מילתא דפשיטא היא אבל השתא קשה אמאי לא אפליג בדידי' במה דברים אמורים בשור לחרישה אבל בשור לטביחה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וע"כ צ"ל דשור לטביחה ועומד לטביחה מילתא דפשיטא היא ודאי פריך שפיר ממתני' וק"ל

דף צ"ד בתוס' ד"ה שנמצאת וכו' עד וקשה לרבה וכו' ועוד קשה לי מה קאמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת אטו מי קאמר ת"ק נשכרה נפסדה קאמר שאינו נשבעת לפי שאין גבייתה כלום עכ"ל וי"ל מאי קושיא אימא דהכי קאמר בן ננס לת"ק לאקימתא דשמואל דאיירי כגון שנמצאת בעדים שאחד משלש שדות שאינו שלו בכגון זה הרביעית שומטת ואוכלת דהא ידוע לה בעדים שהיום או מחר יקח השדה ממנה וזה שאמר בן ננס שמא התפיסה צררי ואם היא נוטלות שלא בשבועה שמא תכסוף לשומטות ואוכלות ותהי' נשכרת אף שאין גבייתה כלים לבסוף אלא היא ג"כ לא תפרע אלא בשבועה ואי התפיסה צררי יפריש ואי לא התפיסה צררי אין לנו לעשות יותר אם שהיא שומטת ואוכלת. וע"כ לבי אומר לי שכוונת תוס' בקושיית שני' רק לאלומי קושיא ראשונה ואין סברא לומר שנמצאת שדה אחת מהם שאינו שלו ואינו יודע איזה היא וא"כ אי איירי בכהא"ג אף שהיום בא הנגזל ואין לו עדים פרטי על איזה שדה מיוחדת שזה שנגזל ממנו אין לו תביעה על כל ד' נשים דכל אחת תאמר לו הביא ראי' שזה השדה שנגזלת ממך ובזה לא חייש שמואל לשמא שומטת ואוכלת דא"כ הל"ל דכ"ע מה שגבה לא גבה אלא בשמא תכסוף קמפלגי ולזה קאמר ועוד קשה וכו' אטי מי קאמר ת"ק נשכרת נפסדת קאמר וכו' וא"כ קשה בממ"נ חד מתרי קושיות ודו"ק

בא"ד והכא בחיישינן שמא תכסוף וכו' עיין מהרש"א דבריו פלאי ונ"ל דר"ת דסד"א היא דזה סוף דיבור א' ור"ל מה שכתבו תוס' והכא בחיישינן שמא תכסוף י"ל שזה דיבור בפני עצמו היא לכל הפרישים שמציין בגמרא והכא וכו' ע"ז כתב מהרש"א שע"פ פירוש מהרש"ל המשך תוס' אפי' ר"ח דבריו נכונים שזה לשון שמא תמצא לא יפול רק לפירוש ר"ח גם הקושיא שהקשו תוס' לקמן וא"ת לרבנן נמי קשה ג"כ לפי אוקימתא קמייתא וא"כ למה מקשה תוס' באמת לעיל בדיבור ראשון אלא דמהא נשמע ג"כ שזה סוף דיבור ראשון הכל נמשך לפי' ר"ת כפי' מהרש"ל משו"ה אח"כ מתחיל תוס' וא"ת לרבנן וכו' להקשות לכל הפרושים וק"ל

בתוס' בא"ד דהוי מוקי פלוגתא דבן ננס ורבנן באביי קשישא דס"ל כרבנן עכ"ל עיין מהרש"ל שהקשה בזה תימא גדולה ואני אומר תימא גדולה על תירוצו דהא מ"מ תיקשי לי' לר' אסי הך ברייתא דאביי קשישא ולשיטתו כמו כן רבנן ס"ל דיתומים קטנים נזקקין להם ול"ל דהיא ס"ל בן ננס מנ"ל הא אימא בן ננס בכלהו מלתא סבר כאביי קשישא ובאמת אינו יכול לעמוד על סוף דעת מהרש"ל בזה הענין, יען לפע"ד שדברי התוס' פשוטים דהכי קאמר דהוי מוקי פלוגתא דבן ננס ורבנן כאביי קשישא וס"ל כרבנן דמדלא מפליג במתני' דביתומים גדולים הרביעית אינה צריכה לישבע וביתומים קטנים תשבע אלא ש"מ דס"ל לרבנן דליתומים קטנים אינו נזקקין להם אפי' בשבועה ומתני' דהכותב הנפרע מן היתומים לא נפרע אלא בשבועה אתי' כבן ננס ולבן ננס איכא לאוקמי מתני' אפי' ביתומים קטנים דס"ל כולהו כאביי קשישא אלא דניחא להו להתוס' לעיל בהכותב לאוקמי המתני' ביתומים גדולים כדי שאומר ר' אסי דבן ננס ג"כ לא פליג עלייהו ודו"ק

בתוס' דיה לימא רב דאמר כר"מ וכו' והכי מוכח בגיטין וכו' עכ"ל הקשה לי בני המשכיל ידידי שיחי' כשהי' בן י"ד שנים אמאי לא הוכיחו תוס' דלר"מ לא מהני על מנת דאל"כ הל"ל דכ"ע בין לר"מ ובין לר"א והכא בהא קמפליגי דרב סבר חלוקה עדיף ושמואל סבר שודא עדיף ואמרתי לו דיותר בזה קשה דה"ל להוכיח מסברת המקשן דפריך לימא רב דאמר כר"מ ושמואל דאמר כר"א הלא שמואל מצי אתי נמי כר"מ אלא האמת שתוס' כוונו לסתור פי' ר"ת מהא דגיטין אבל בכולה שמעתין מצינו לפרש כפי' ר"ת וק"ל

ע"ב בגמרא ושמואל דאמר כר"א דאמר עידי מסירה כרתי והקשה בחידושי רמב"ן במס' בבא בתרא (דף ל"ד) וז"ל והרב שמואל ז"ל כתב דליכא למיקם עלה דמלתא שאפי' אם יבואו עדים ויעידו שזה נכתב ונמסר בבוקר וזה בערב הלא אין הקדמה לשעות וכו' כדכתבינן בפירושיו. וליתא דאליבא דשמואל ודאי דסבר עידי מסירה כרתי יש הקדמה לשעות ומשו"ה הוא אומר שודא עדיפא וכדאוקימנא בגמ' התם כר"א דאמר עידי מסירה כרתי ונ"ל לקיים דברי החכם שבודאי לא נעלם ממנו הסוגי' דשמעתין אלא שהוא סובר שבתחילת השמעתא עלה על דעת החכמים דשמואל ס"ל אם יבואו עדים ואמרו שזה נמסר ראשון מהני ואותו שעדים מסייע ומשו"ה ס"ל לשמואל שודא עדיפא אלא שבסוף דמותיב לשמואל הברייתא דקתני חולקין ומשני תנאי היא ושמואל סבר כתנא דאמר מה שירצה השלישי יעשה וקשה מנ"ל לשמואל דהך תנא ס"ל כוותי' התם שאני דליכא למיקם עלה דמילתא דהספק לב"ד אם מצוה לקיים דברי המת אבל במוכר שטרות דאיכא למיקם עלה דמילתא שנראה כעיוות הדין לבסוף חלוקה עדיפא דעכ"פ נקיט מיהו פלגא אלא ע"כ צ"ל דפלוגתא דרב ושמואל ג"כ אי אפשר למיקם עלה דמילתא כמו שפ' רשב"ם דאפי' אם יבואו עדים ויעידו שנכתב ונמסר בבוקר וזה בערב הלא אין הקדמה לשעות ובמסירה לדעת הכתיבה א"כ דברי הרשב"ם עולים כהוגן דהסוגי שם בבבא בתרא אזלו למסקנת שמעתין דהכא ודו"ק

דף ס"ט ע"ב בתוס' ד"ה המשליש מעות לבתו פי' בקונטרס וכו' ולא דק דבגמ'