מנחת נתנאל עו

י"ב הרב כ"מ בשם הרא"ש שדי בי' נרגא דהא שמואל מוקי מילתא דחנן בששמעו בו שמת והיא ניזונת בלא שבועה ובהלך בעלה אפי' בשבועה אינה ניזונות ואע"ג דליתא לדשמואל מו"מ בסברא זו לא מצינו חולק עליו דסברא מרווחת היא להצריכה שבועה יותר בחייו מבמותו דבמותו מסתמא עומדת לגבות כתובתה ותשבע בסוף אבל בחייו דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ושמא תמות בחייו ולא תבוא לידי שבועה לעולם ומ"ש דברי נואש הם וכו' והיא ברא"ש שני דיני גזירות סי' ל"ו ואני אומר שדרך הרמב"ם בנתיבה זו מהך סוגי' דפ' הכותב (דף פ"ח ע"ב) ר' שמעון אהיא אמר ר' ירמי' אהא ונפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה ל"ש למזוני ול"ש לכתובה ואתי ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה וכמפליגי בפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים דתנן מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אמר תשבע בסוף ולא תשבע בתחילה נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחילה ובסוף ר"ש כחנן ורבנן כבני כהני' גדולים מתקיף לה ר' ששת האי יורשין משביעין אותה ב"ד משביעין אותה מבעי' לי' אלא אמר ר' ששת אהא הלכה מקבר בעלה וכו' ובתוס' תמה תימא אמאי לא משני דסבר לה כדשמואל דאמר בפ' בתרא אין פוסקין מזונות לאשת איש ומוקי לה לפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים כששמעו בו שמת ושפיר קתני ויורשים משביעין אותה וצ"ע ולכאורה אין מקים לקושיא זו דא"כ היינו נפרעת שלא בפניו והיינו נפרעת מיתומים ואין לומר דלרבותא נקיט הכי כמו שכתבו התוס' שם וכתי' מהרש"א דהא במתני' קתני לא תפרע אלא בשבועה דמשמע דאתי לאשמועינן דצריכה שביעה דא"כ ה"ל למתני נאמנת בשבועה וניחא לי שקושיית תוס' אזלו דע"כ דהאי דנקיט לא תפרע אלא בשבועה דשבועה לאו דוקא וסרכא דלשון דאינך בבא תני דאלת"ה תקשי לך לשנוי דר' ירמי' דס"ל מדקתני סתם ל"ש לכתובה ול"ש למזוני לשמואל דאמר אין פוסקין מזונות לא"א אלא ע"כ צ"ל דלשמואל מוקי לה כששמעה בו שמת ולשלא בפניו נקיט משום רבותא וע"כ אלא לאו דוקא וזה שהקשה תוס' על ר' ששת דע"כ ניחא לי' לשמואל למוקמי מתני' בששמעה בו שמת מדלא תקשי לי' לר' ירמי' לשמואל במאי מוקים לה וע"ז הקשו תוס' תימא אכתי מ"פ ב"ד מבעי' לי' הא לדידי' לשמואל ע"כ איירי בששמעו בו שמת וק"ל

ואין לומר דלעולם לא בהיר ולא צהיר לר' ששת לאוקמי מתני' דידן בשמעו בו שמת דא"כ היינו נפרעת שלא בפניו והיינו נפרעת מנכסי יתומים והא דלא מותיב לי' לר' ירמי' לדידך דס"ל ל"ש למזונותי' וכתובה דהא שמואל ס"ל דאין פוסקין מזונות לא"א משום דהוי משני ר' ירמי' ס"ל כרב דס"ל פוסקין מזונות לא"א משום דלרב פשיטא דלית לן למימר מדקתני סתם משמע ל"ש לכתובה ול"ש למזוני דא"כ רישא דקתני הבא ליפרע מנכסי לא תפרע אלא בשבועה איירי נמי בבאה ליתבע מזונות כמאן ס"ל הא בני כהנים גדולים מודים בשמעי בו שמת או מת על מטתו דתשבע בסוף ולא תשבע בתחילה כך ס"ל לתוס' מן הסברא כמ"ש הרא"ש בפ' שני דייני גזירות סי' ו' ומפני קושיא זו מוכרח רבינו לפסיק דלרב מפרש פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים בלא שמעו בו שמת אבל בשמעו בו שמת מודה חנן דתשבע בתחלה ובסוף להיפוך מסברת הרא"ש ולפ"ז מיושב קושיית תוס' היטב דאין לומר לשמואל בששמעו בו שמת דא"כ היינו נפרעת שלא בפניו והיינו נפרעת מנכסי יתומים וא"ל משום רבותא נקט הא תני לא תפרע אלא בשבועה והאי דלא מותיב רב שש לר' ירמי' לשמואל במאי תוקים לה מתני' דלשמואל בלא"ה ניחא דפליג ר"ש ארישא בנפרעת מנכסי יתומים דהא לשמואל פליג חנן עם בני כה"ג בנפרעת מנכסי יתומים אבל הנפרעת שלא בפניו דתני במתני' איירי לשמואל בלא שמעו בו שמת ור' ירמי' דמוקי פלוגתא דר"ש אנפרעת שלא בפניו אליבא דרב דאליבא דרב ליכא למימר דפליג ר"ש ארישא לשיטת רבינו דבפני' מודה תנן לבני כה"ג וע"ז פריך ר"ש שפיר דאליבא דרב נמי א"א לומר דפליג ר"ש אנפרעת שלא בפניו הא יורשיה משביעין אותה בי"ד משביעין אותה מבעי' לי' ודו"ק

וע"פ דרך אחר מיושב דברי רבינו שבא לתרץ קי' תוס' דר"ש פריך לרב אליבא דר' ירמי' מתני' במאי מוקמת לה אלא קו' תוס' אזלי לשיטתם דלרב בשמעו בו שמת מודים בני כה"ג לחנן דתשבע לבסוף כמו שהזכיר הרא"ש בפ' שני דייני גזירות סי' ו' א"כ לר' ירמי' אליבא דרב עדיפא ה"ל להקשות דלר' ירמי' איירי בין למזוני ובין לכתובה אידך בבא הנפרעת מנכסי יתומין איירי ג"כ למזוני מתני אמאן תרמיי' הא בני כה"ג מודים לחנן בשמעו בו שמת דתשבע לבסוף ולא בתחלה משו"ה לקח הרמב"ם דרכו דלר' הונא להיפך דחנן מודה לבני כהנים בשמעי בו שמת דתשבע בתחלה ובסוף וא"כ מתורץ קושיית תוס' ודו"ק

אלא שיש עדיין לבעל דין לחלוק ולומר מנ"ל לרבינו לומר דלרב לא פליגי בשמעו בו שמת אימא דלרב פליג חנן ובני כהנים בכולה מילתא בין ששמעו שמת בין שלא שמעו וקו' תוס' מ"מ לא קשה כמו שאמרנו וענינו דלא ניחא לרב ששת לאוקמי' מתני' בשמעו בו שמת דא"כ היינו נפרעת מנכסי יתומים והא דלא מותיב ר"ש לר"י לשמואל ליכא למימר דמתני' סתמא קתני בין לכתובה בין למזונות משום דהוי משני לי' ר' ירמי' דהיא ס"ל כרב דס"ל פוסקין מזונות לאשת איש והאי דקתני ברישא סתם איירי ג"כ בין לכתיבה בין למזונות דבנפרעת מנכסי יתומים ג"כ פליגי חנן ובני כהנים גדולים איברא דלק"מ דאם נאמר לרב דפליגי חנן ובני מחלקתו בין בשמעו בו שמת ובין לא שמעו בו אמאי דחיק רב ירמי' לומר דפליג ר"ש אנפרעת שלא בפניו הוה לי' למימר דפליג ר"ש ארישא אנפרעת מנכסי יתומים אע"כ צ"ל דלרב לא פליגי תנן ובני כה"ג כי אם בלא שמעו בו שמת וע"כ ליכא למימר משום הכי לא מוקי פלוגתת ר"ש ארישא אנפרעת מנכסי ותומים (אלא ע"כ צ"ל דלרב לא פליג חנן ובני כה"ג) דבהא מודים בני כהנים גדולים דא"כ קשה קושיית תוס' כמו שאמרתי ודו"ק. ובר מן דין דהא כיון דנפרעת שלא בפניו איירי בון לכתובה בין למזוני נפרעת מנכסי יתומים ג"כ איירי בין למזוני ולשיטת הרא"ש עדיין קשה אמאי ס"ל לת"ק דצריך לישבע ונפרעת מנכסי יתומים כמאן הא בני כהנים מודי דתשבע לבסוף וליכא לאקשויי א"כ עדיין לסברת רבינו צ"ל דלשמואל פליג ר"ש ארישא בנפרעת מנכסי יתומים ובין למזוני א"כ סיפא בנפרעת שלא בפניו ג"כ איירי למזוני ולשמואל אין פוסקין יש לומר דתני סיפא סתמא משום דפתח ברישא בנפרעת מנכסי יתומים