מנחת נתנאל עה

בגמ' אמר ר' אבא כלה בבית חמי' נראה דר"א לא עלה על דעתו דטעמא דר"ג בפ"ק דנאמנת מטעם חזקת הגוף נגד חזקת מ"ך אך ס"ל דטעמא היא משום שיש לה שטר כתובה הוי לה חזקת מרא קמא ואף שיש לו חזקה דהשתא עדיף חזקת מרא קמא משו"ה נאמנת וכלה בבית חמי' על הבעל להביא ראי' מטעם זה משו"ה שפיר ותנא תונא דעל בעל החמור להביא ראי' אם שיש לו חזקה דהשתא יש לאב חזקת מרא קמא וע"ז פריך ר"נ בר יצחק דאכתי לא דמי דטעם ר"ג היא מטעם דיש לו חזקת הגוף ודו"ק

דף פ"ד ע"ב בתוס' ד"ה ולר"ע תפיסה לא מהני וכו' עד ומיהו משמע בריש אלמנה לקמן דלא מהני תפיסה לכתיבה אפי' מחיים דבעל כמו שאפרש בסמוך עכ"ל ויש לדקדק מאי קושיתם לפי' ר"ת הלא יוכל לפי' הסוגיא דפ' אלמנה לקמן בשתפסה לאחר מיתה וכפי' הריב"ן שם (דף צ"ו) בד"ה אלמנה וכמו כן בסמוך כתבו ובתפיסה מחיים איירי דאי בתפיסה לאחר מיתה היכא בעי התם מר בר ר' אשי למימר דאפי' בכתובה לא מפקינן הלא לפי' ריב"ן לק"מ ונראה דשיעור דבריהם כך היא דריב"ן אזיל לשיטתו שראה בתשובות הגאונים דלית הלכתא כמר בר ר' אשי' ניחא לפרושי כפרישו ור' אשי הכי פרישו אלא למזוני מה דתפסה תפסה הכי נמי לכתובה וכר"ט קיי"ל דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחבריו דהא קאמר לא הי' כח ביד חכמים להוציא מידה ומזונות וכתובה חד דינא אית להו למר בר ר' אשי א"כ חכמים אלו ג"כ ס"ל כר"ט אבל ר"ת פסק כמר בר ר' אשי כמו שהביאו לקמן בפ' אלמנה וכן הסכימו התוס' ודאי א"א לומר בתפיסה לאחר מיתה ולמר בר ר' אשי דלא מחלק בין מזוני לכתיבה ע"כ כר"ט ס"ל וקשיא הילכתא אהילכתא דבכולי תלמודא קיימו כמר בר ר' אשי ובהא קיי"ל כר"ע דר"ל מהדר עובדא וגם ר' יוחנן מודה לי' ודו"ק

בא"ד ואפי' לרע"ק בחיי היבם נמי מהני תפיסה עכ"ל פי' לדבריהם דהשתא לפי דבריהם דטעם דלא מהני תפיסה מחיים דבעל משום דלא נתנה כתובה לגבות מחיים לכך בחיי יבם נמי מהני תפיסה דהיבם כאחר דמי וקרינן בי' לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי כדאמרינן לעיל (דף פ"א) וק"ל

דף פ"ז ע"ב בתוס' ד"ה אמר רבא שתי תשובות תימא לרשב"א וכו' והאי טעמא לא שייך הכא כלל ע"כ. מקשין דהכא לא צריכנא לטעמא דאישתמוטי דבלא"ה לא מהימנין במיגו דהוי מיגו להוציא ויש אומרים דזה לא מקרי מיגו להוציא דהא עכ"פ בשבועה היא נוטלת אלא שיש להאמינה במיגו ליטלה בלא שבועה. דודאי בגונא שלא ניטל אפילו בשבועה אלא מכח מיגו י"ל דלא טלה דזה מיגו להוציא ואני אומר דבלא"ה ניחא דהרשב"א ס"ל כשיטת הרי"ף דליכא בינייהו הכא בין שבועה דאורייתא לדרבנן אלא דאם תפסה ולא רצתה לישבע דבמדאורייתא נחתינו לנכסי ע"ז קבעו קושייתם דהא דסבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא בגוונא כשתפסה דנחתינן לנכסי' הא כשהוא מוחזקת יש להאמינה במיגו דהוי מיגו להחזיר ודו"ק. ד"ה אי דילמא וכו' אבל תימא לי וכו' עכ"ל עיין בספר מגיני שלמה שמיישב קושיית תוס' ודבריו נכונים ע"ש

דף פ"ח ע"א ברש"י ד"ה לידי שבועה דאורייתא שהוא בשם או בכינוי' וכו' מה ששינה רש"י פירושו בכאן ממאי שפירוש לעיל לענין היפך שבועה דבסימן פ"ז כתב רמ"א מי שנתחייב שבועה והפכה על שכנגדו ויש לו עד המסייע פטור מן השבועה. א"כ אי אפשר לומר אי פיקח הוא מייתי לידי שבועה דאורייתא שלא להיפך השבועה עליו אדרבא דהא עד אחד מעידו שהוא פרוע והוא הופכתה השבועה עליו יש לו עד המסייע ופטור לגמרי מן השבועה ודו"ק

שם ע"ב בתוס' ד"ה ב"ד משביעין אותו מיבעי' תימא אמאי לא משני ס"ל כדשמואל וכו' עכ"ל מקשין העולם מאי קשי' דפריך רב ששת לרב אליבא דרב ירמיה מתני' במאי מוקמת לה ונ"ל דלפי מ"ש לקמן (בדף ק"ז) דלרב פליגי חנן ומחלקתו בלא שמעו בו שמת אבל בשמעו בו שמת מודי בני כהנים גדולים לחנן דתשבע לבסוף ולא תשבע בתחלה כך משמעות רש"י ותוס' שם וכ"כ שם הרא"ש בהדי' פרק שני דייני גזירות סימן ו' וא"כ קשה לאוקמתא דרב ירמי' דסבר לא שנא מזוני ל"ש כתובה מדקתני סתמא א"כ הרישא בנפרעת מן היתומים לדידי' ג"כ איירי בין למזונות בין לכתיבה וקשה הא בשמעו בו שמת כ"ע מודה דלא תשבע בתחלה ומאי טעמא דת"ק דסבר דנפרעת בשבועה כמאן ס"ל וא"כ עדיפא לי' ה"ל למיפרך רב ששת על שינויי' דרב ירמי' אע"כ צ"ל דרב ששת לא פריך לר"י הכי דהוי משני לי' דהוא ס"ל כשמואל ע"ז קבעו קושייתם תימא עדיין לא פריך מידי דאמאי לא משני ס"ל כשמואל ודו"ק

בא"ד שפיר קתני ויורשין בהמהרש"א ואין להקשות דא"כ היינו נפרעת שלא בפניו וכו' לרבותא נקט הכי כמ"ש התוס' וכו' ע"כ ע"ש מקשין העולם וכ"מ בספר מגיני שלמה הא במתני' קתני לא תפרע אלא בשבועה משמע דסברא חוץ שיהי' נפרעת בלא שבועה ולי לק"מ דהוכחת תוס' ע"כ הא דקתני לא תפרע אלא בשבועה אגב אינך בבא נקטי הכי והא לר' ירמיה דאוקא פלוגתת ר"ש ורבנן בחנן ומחלקותו דל"ש מזוני ול"ש כתובה קשה הא ליכא למימר הכי דהא דקתני בנפרעת שלא בפניו איירי למזונות דא"כ תקשי לשמואל דס"ל אין פוסקין לאשת איש וליכא לשנויי דאיירי בשמעה בו שמת דא"כ היינו נפרעת שלא בפניו וכ"ת דלרבותא נקט הכי הא במתני' קתני לא תפרע אלא בשבועה ודו"ק

בגמרא א' ר' ירמי' אהא ונפרעת שלא בפניו ויש לדקדק אמאי לא משני ר' ירמי' ר"ש קאי אהא דקתני ברישא הנפרעת מן היתומי' ופליגי בפלוגתת חנן לבני כהנים גדולים יעיין בזה בחידושי להרמב"ם מה שכתבתי בזה ע"ש

ברמב"ם פי' ח"י מהלכות אישות דין י"ט אלמנה שבאה לב"ד לתבוע מזונות יש מי שהורה שפוסקין לה מזונות ואין משביעין אותה וכו' ורבותי הורו שאין לה מזונות בב"ד עד שתשבע שהרי זו באה ליפרע מנכסי יתומים וכל הנפרע מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבוע' ולזה דעתי נוטה ובו ראוי לדין. ובהשגות א"א והלא מה שאמר חנן תשבע בסוף ולא תשבע בתחילה העמידוהו בששמעו בו שמת ע"כ וזה לשון הרב המגיד ואין זו קושיא דשמואל היא שהעמידה כששמע בו שמת והיינו אלמנה ואין הלכה כמותו ולרב דקיי"ל כוותי' משנתינו דמי שהלך למדה"י ואשתו תובעות מזונות דאמר חנן תשבע בסוף ולא תשבע בתחילה אין צריך להעמידו בששמעו בו שמת ע"כ ובפ'