מנחת נתנאל עד

טפי אפי' כשנכנסה לרשות הבעל דהבעל צריך להביא ראי' וא"ל דזה נשמע נמי מדקתני הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא נתארסה הי' בה מומין משתתארס לא מ"מ קשה דאכתי לא שמעינן לר"ג דלא הורע רשות האב בזה לר"ג והא דצריך להביא ראי' דוקא עד שלא תתארס איכא למימר דכלהו מתני' אתי' כר"י ומטעם ס"ם כקושית מהרש"ל ומשו"ה לא מהני כשהביא ראי' משנתרסה דהא מ"מ יש לאב ס"ס א"ו צ"ל דס"ל לר"א דלר"י לא אזלינן כלל בתר חזקת הגוף כשיש חזקה אחרת כנגדה וא"כ תרי חזקות הן חזקת ממון וחזקת פנוי' ובתרי חזקות אין להוציא ממון מכח ס"ס וזה שאמר רבא לא תימא הכי מכח מתני' דבהרת וא"כ ליכא לשנויי' כדשני ר"א דא"כ קשה קושית תוס' אע"כ צ"ל דכולה כר"ג וכאן נמצא וכאן הי' ודו"ק

בגמרא אמר ר"א תברא מי ששנה זו לא שנה זו לפי מה שכתבו התוס' דתנא דרישא ס"ל חזקה דאין אדם שותה בכוס דלא חש להך חזקה דאין אדם מתפייס במומין אמאי לא מוקי התנא דסיפא כר"י דס"ל דחזקת ממון עדיפא מחזקת אין אדם שותה אלא א"כ בדקה איברא בצירוף חזקת הגוף עדיפא לי' מחזקת ממון משו"ה בנכנסה לרשות הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא נתארסה הי' בה מומין ואזיל לה חזקת הגוף נגד חזקת אין אדם שותה וחזקת ממון עדיפא וי"ל כמ"ש לעיל דס"ל לר"א דאזלינן בתר חזקת פנוי' א"כ אף בנכנסה לרשות הבעל א"ל להביא ראי' וק"ל

דף ע"ו בפירש"י ד"ה חדא במקום תרתי דהעמד ממון על חזקתו לא אמרינן ונהוי נמי הכא תרתי דבמקום חזקה דגופא חזקה דממונא לאו כלום הוא עכ"ל עם הדיבור הקודם נראה לפרישו ליפות כוחה כלומר דכאן נמצא וכאן הי' אינה אלא מרעי לחזקת הגוף מ"מ ספק תחתיו היא וא"ת שהי' מקודם אימא ראה ונתפייס וא"ת חוקה אין אדם נתפייס במומין זיל לאידך גיסא חזקה אין אדם שותה אלא א"כ בודקו והוה ספק ספיקא וזהו תרתי ליפות כוחה וזה שאמר דטענתו דידי' חשיבא כחדא במקום תרתי וליפות כוחה יש לה שני ספיקות אלא בצירוף חזקת ממון וחזקת דאין אדם מתפייס ולגבי תרי חזקות לא מהני ס"ם להוציא ממון ע"ז כתב רש"י דהעמיד ממון על חזקתו לא אמרינן ונהוי נמי הכא תרתי דמקום חזקה דגופא חזקה דממונא לאו כלום ודו"ק

בתוס' ד"ה רישא מנה לאבא בידך נראה לר"י וכו' עד ועוד וכו' ועל הבעל להביא ראי' אפי' טוען האב והבת שמא ואינו מטעם ברי ושמא אלא משום דנולד הספק ברשותה מדמייתי (ותנא תונא) כצ"ל ופריך עלה וכו' עכ"ל ותמה אני בזה דהא להדיא אמרינן בריש פרק שני ע"כ לא קאמר ר"ג אלא בברי ושמא דאזיל בתר חזקת גופא כיון דהיא טוענת ברי אבל בשמא ושמא או ברי וברי לא מפקינן ממונא מחזקת הבעל. ואח"כ מצאתי קושי' זו בהר"ן ומה שתירץ בזה דהמתני' משארסתני נאנסתי איירי בענין שודאי לא נאנסה משנשאה עיין שם אין עולה יפה לפי מ"ש תוס' ד"ה רישא כאן נמצא וכאן הי' שאיירי בענין שיוכל להיות שנאנסה תחת בעלה ושמואל אזיל באוקימתא דרבא. ואמינא ליישב קושיא זו דודאי לר"ג חזקת גופא עדיף נגד חזקת ממון אפי' בטענת שמא היינו בחזקה דהשתא או חזקת מרא קמא לחוד אבל אם חזקה דהשתא וחזקת מרא קמא מסייע להמוחזק אינה יכולה להוציא ממון אם לא כשהיא טוענת ברי והיא שמא ולכך משארסתני נאנסתי ע"כ לא אמר ר"ג דנאמנת אלא כשהוא טוענת ברי אבל בהא דשמואל על בעל הפרה להביא ראי' אפי' כשמוחזק דיש לו חזקת דהשתא וחזקת מרא קמא הגם שחזקת גוף במקום הני תרתי חזקת ממון לאו כלום הוא בטענת שמא מ"מ כיון דנולד הספק ברשותה מרעי לחד חזקה ונגד אידך חזקת ממון חזקת גוף עדיף לר"ג ומייתי תנא תונא דעל הבעל להביא ראי' דהמתני' איירי ג"כ בשמא ושמא אע"ג דמוחזק הבעל ויש לו חזקת מרא קמא וחזקת הגוף לאו כלום הוא אלא ש"מ מדנולד הספק ברשותו איתרע לי' חד חזקת ממון ובאידך חזקת הגוף עדיף אלא לפ"ז קשה גבי משארסתני נאנסתי למה צריך טענת ברי דהא איירי התם בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה ונולד הספק ברשותו ואיתרע לי' חד חזקה ונגד אידך חזקת ממון חזקת הגוף עדיפא אף בטענת שמא וי"ל דלשמואל המתני' איירי בכל גוונא בענין שודאי לא נאנסה משנשאה דלא נולד הספק ברשות הבעל ולכך מצריך ר"ג שהיא טוענת ברי אבל בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה באמת היא נאמנת אפי' בטוענת שמא (וזה שכתבו תוס' לעיל בד"ה כאן נמצא וכאן הי' ואיירי במנין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה היינו לרבא דס"ל כאן נמצא וכאן הי' ולא סגי לי' מטעם נולד הספק ברשותו) אלא שלפ"ז קשה דא"כ דטענת ברי מהני אפי' כשנולד ברשות המוציא יש נגדו חזקת ממון ומרא קמא אם טוענת ברי מהני לחזקת הגוף עדיף מכל א"כ הכי ברישא דמתני' ה"ל למתני על האב להביא ראי' או שיאמר ברי לי וצ"ל דאליבא דמסקנת שמואל לא חש להך קושיא וזה שהקשה בתחלה דהל"ל עד שיאמר ברי לי ואי לא חש להך קושיא כמו אליבא דשמואל וא"כ ע"כ שמואל מוקי למתני' אפי' בשמא ושמא ומסתמא לא פליג ר"א אדשמואל ודו"ק

ועפי"ז מיושב מה שהקשה תוס' בד"ה כלה דהא שמואל גופי' פסק בפ"ק הלכה כר"ג ועוד מאי פריך מהאי דמחט וכו' ה"ל לתרצם דר"י אמר שמואל איירי בשמא ושמא ובכה"ג ר"ג מודה דלא מהני חזקת הגוף כ"א בטענת ברי אבל לפי' דרכינו ע"כ אפילו בטענת שמא חזקת הגוף עדיף כנגד חזקת מרא קמא לחוד א"כ אי איירי בטענת שמא קשה אמאי על בעל החמור להביא ראי' הא יש לו חזקת הגוף וחזקה דהשתא וק"ל. אבל לפ"ז קושית מהרש"א בתוס' ד"ה ותנא תונא כולה במ"ע ע"ש ומה שתרצו דלכך ברישא לא הוי סיעתא דאימא דלכך בעי האב לאתוי ראי' משום דאית לי' לבעל חזקת מרא קמא ומה איכפת לי' בזה הא חזקת הגוף אפי' בטענת שמא עדיף מחזקת מרא קמא כיון דאית לי' חזקה דהשתא בקידושין וצ"ע

בתוס' ד"ה על בעל החמור להביא ראי' וכו' עד ולפי זה לא אתי שפיר פי' הקונטרס דבסמוך כמו שאפרש ע"כ כן היא גירסת מהרש"ל כוונתו כי לולא פי' ריב"א ע"כ צריכין לומר כמו שתי' רש"י דבמסקנא מוקמינן דלא אמר שמואל הכי והאי דשמואל בהמוכר פירות ובית כור למסקנא קיימי אמנם לפי' ריב"א ניחא הא דשמואל לא אתי' שפיר פי' הקונטרס כמו שאפרש דהיינו הך קושיא דהא שמואל גופי פסק בפ"ק הלכה כר"ג והרב מהרש"א במהירות לא עיין עליו וזה פשוט: