מנחת נתנאל עג

דכנסה סתם לאו ארישא קאי ובבא באפי נפשי' היא דקדשה סתם וכנסה סתם תצא בלא כתובה דמספקא לן אי אפשר באשה נדרנית או לא אבל בקדשה על תנאי וכנסה סתם כיון שהזכיר תנאי בקידושין ולא הזכירו כשכנסה הרי כאלו מחל התנאי בפירוש ובר"ן הוזכר מזה לישב פי' רש"י. ונ"ל שקושיית תוס' אזלו לתירוצא קמא בד"ה על מנת דנקט לרב קדשה על תנאי משום סיפא לאשמועינן אע"ג דקדשה על תנאי. בעי גט וא"ל דנקט על מנת למימרא דבכל ענין אינו מקודשת אפי' כנסה אח"כ כמו לשמואל דהא לרב אנן קאמינן דבכה"ג באמת היא מקודשת וק"ל

בא"ד ותירץ ר' יצחק דאביי לא הוי מפרש טעמא דב"ה משים דמידע ידע אלא משום דיש תנאי בנשואין וכו' עכ"ל ומה שכתבו תוס' כאן מסכים דבריהם יותר לפי' מהרש"ל דאי אמרינן לאביי לב"ה דיש תנאי בנשואין צ"ל דגרסינן אמר ר' יהודא אמר שמואל ע"ש ביבמות מה שכתבתי בזה באריכות. אברא מ"ש שם וז"ל ומה שהקשה מתחילה מהא דכנסה לחופה וכו' והיינו סוברין שזה הטעם דמידע ידע הוא מוחלט ומדברי רב גופי' ואינו מדברי התלמוד וא"כ אין שום טעם אחר אלא מידע ידוע לחוד עכ"ל ודברים אלו אין להם שחר אף אם אמר רב גופי' לא אמר טעמי' דמידע ידע אלא משום נשואין אבל משום כניסה לחופה לא צריך הך טעמא אלא משום דיש תנאי בחופה. ולי נראה לישב דבריו ולא מטעמי' ושיעור דברי ר"י כך היא ואומר ר"י שלא הועיל כלום וכו' ותי' ר"י דאביי לא הי' מפרש טעמא דב"ה משום מידע ידע כאילו אמרו בדרך ממ"נ על ריב"ן דמגיה התם אמר ר"י אמר רב מכח הך קושיא דשמואל אדשמואל א"כ לא הועיל כלום וכו' ועוד דהתם פריך נכנסה לחופה ולא נבעלה וע"כ צ"ל הא דמשני מידע ידעי משום דאין תנאי בנשואין אבל בנכנסה לחופה לא צריכא להך טעמא אלא משום דיש תנאי בחופה ע"ז קאמר ותי' ר"י דאביי לא הוי מפרש וכו' כלומר למה לך ריב"ן להגי' אמר ר' יהודא אמר רב אפי' לפי גרסת אמר ר' יהודא אמר שמואל לק"מ דסוגי' דהתם אזלא אליבא דעולא ונכנסה לחופה אף לעולא הטעם משום דיש תנאי בחופה ולא קאמר מידע ידעי אלא משום נשואין וע"כ צ"ל דס"ל לריב"ן הא דקאמר הטעם דמידע ידעי אכולה מלתא קאי א"כ לא הועיל כלום וכו' ועוד דהתם פריך נכנסה לחופה וכו' וע"ז כתבו תוס' תי' ונראה דצריך להגי' אמר רב כריב"ן וכו' ולא מטעמ' מכח דקשה שמואל אדשמואל אלא משום דע"כ צריכין לומר דהסוגיא דהתם אזלו אליבא דעולא ואי גרסינן שמואל צריכין לדחוקי דהך טעמא מידע ידעי לא קאמר אלא על נשואין ובכנסה לחופה טעם אחר דיש תנאי בחופה אבל אי גרסינן רב דס"ל אפי' בלא בעל צריכה ממנו גט דאין תנאי בחופה ומידע ידעי אכולה מלתא קאי ודו"ק

אבל אי קשיא הא קשיא לי מה השיב ר"י על ריב"ן שלא הועיל כלום הלא תועלת רב היא דצריך לטעמי' דמידע ידעי אף אם נאמר לב"ה יש תנאי בנשואין מ"מ נגזור נשואי קטנה אם נאמר שיכולה למען כשהגדילה ועמדה ונשאת נמי יאמרו שיכולה למען ומשו"ה קאמר וב"ה מידע ידעי דנשואי קטנה מדרבנן היא ולא גזרינן קטנה אטו גדולה אבל לשמואל מדאורייתא גדולה באמת יכולה למאן אלא מדבריהם הוי גזירה לגזירה ולא צריכין טעמא דמידע ידעי ודו"ק וצ"ע

ע"ב ברש"י והא מתני' דטעות אשה אחת היא וכו' אלמא איכא דס"ל דטעות אשה אחת נמי צריכה. גט ואע"ג דאנן הא דמותבינן ולאו רב איירי בה קושיא היא לרבה וכו' עכ"ל והקשתי בזה ה"ל לפרש דקושיא היא לרבה לדבריך דשמואל פליג אפי' בטעות שני נשים א"כ הקושיא במ"ע אדתני המקדש את האשה ע"מ שאין עלי' נדרים ונמצאו עלי' נדרים אינה מקודשת לתני כנסה סתם ונמצאו עלי' נדרים אינה מקודשת וכ"ש הא וליכא לשנויי הכי נמי קאמר המקדש את האשה ע"מ שאין עלי' נדרים וכנסה סתם ונמצאת עלי' נדרים אינה מקודשת מ"מ ה"ל לתנא למתני רבותא יותר בטעות שתי נשים נמי אינה מקודשת וכ"ש הא וי"ל בדוחק איידי דתנא בסיפא קדשה סתם וכנסה סתם דתצא שלא בכתובה באשה אחת תני רישא נמי בטעות אשה אחת וצ"ע

דף ע"ה ע"ב בתוס' ד"ה אבל במומין שבגלוי תימא לרב וכו' ונראה לרשב"א וכו' וקאי בין ארשות אב ובין ארשות בעל וכו' עכ"ל שיעור דבריהם כך היא שס"ד בקידשה על תנאי ע"מ שאין בה מומין קאי בין אמומין שבסתר ובין אמומין שבגלוי וכיון דהתנה ע"כ שמרה עצמה שהיא לא ראה אפי' מומין שבגלוי א"כ מה שייך לחלק בין מומין שבסתר וכו' הואיל והתנה ולפ"ז ע"כ צריכין לומר כמו שכתב בהגהות אשרי דלא פליגי רבנן אלא בסיפא דאלו ארוסה היתה יכולה להיות שלא הוכר המומין אפי' הם בגלוי ובסיפא ודאי שפיר יש לחלק בין מומין שבסתר ובין מומין שבגלוי ומה שהותנה התנאי היינו בשעת קידושין שלא הוכר המומין אפי' הם בגלוי וע"ז כתבו ונראה לרשב"א וכי ומעתה איכא למימר דקאי בין ארשות האב ובין ארשות הבעל ודו"ק

בתוס' ד"ה מי ששנה זו לא שנה זו קשה וכו' וסיפא רבותא טפי וכו' ותנא דסיפא סבר אע"ג דנכנסה לרשות הבעל ואיכא למימר חזקה שאין אדם שותה בכוס וכו' כשהביא הבעל ראי' הוי מקחו מקח טעות דאין אדם מתפיס במומין עכ"ל יש לדקדק האיך מתרץ אמאי לא אשמועינן בסיפא רבותא אפי' בעודה ברשות אבי' הבעל צריך להביא דל"ת כיון דנולד הספק ברשות האב עליו להביא ראי' כמו שהקשו וי"ל דזה שמעינן השתא נמי דקתני נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא שעד שלא נתארסה הי' בה מומין אלו עד שלא תתארס אין משתארס לאו אמאי נימא כיון שנולד הספק ברשות האב עליו להביא ראי' אלא צ"ל דלא הורעאה רשות האב בזה לר"ג ודו"ק

בא"ד כיון שנשאה חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקה. כתב מהרש"ל ז"ל ותימא לפ"ז אמאי לא מוקי בחד תנא ויאמר ע"כ לא קאמר ר"י דאזיל בתר חזקת ממון בחד ספיקא אבל לא בתרי ספיקא דספק תחתיו ונסתפחה שדהו ואת"ל מקודם שמא נתפייס והוי ס"ס עכ"ל ואפשר לתרץ קושיא זו דס"ל לר"א דר"י לא אזיל בחר חזקת גופה כלל כשיש חזקה אחרת כנגדה וכאן איכא חזקת פנוי' דמכחישה וא"כ אית לי' להבעל תרי חזקות חזקת ממון וחזקה דמוקמינן לה בחזקת פנוי' וגבי תרי חזקות לא מהני ס"ס להוציא דהא דהוכיחו תוס' לעיל (דף ט' ע"ב) דבס"ס לא מפסדה כתובתה היינו בחזקת ממון לחוד ועפ"ז אמרתי שזה כיון רבא בראשית אמריו לא תימא ר"י לא אזיל בתר חזקת הגוף כלל וכו' דהא ר"א דמשני תברא קשה הל"ל לאשמועינן בסיפא רבותא