מנחת נתנאל עב

יכולה לומר איני ניזונת א"כ ג"כ קשה מאי פריך תלמודא מ"ט דמ"מ לאחר מיתה קדוש ואי ס"ל כסברת ר' יונה א"כ מאי יחרץ על קושית תוס' ומאי דוחקא וכו' כדאמרן ועכצ"ל דקושית הגמ' אזלא מ"ט דמ"ד לאחר מיתה כיון דמעלה לה מה שכנגד מה שהוא מקדיש מסתמא הקדיש מחיים ועלה קאמר ר"מ הקדש כדברי' וא"כ א"א לפרש קושית רש"י לומר לרב ושמואל דס"ל מעה כסף תחת מותר א"כ למה מפרש דברי ר"מ הקדש לאחר מיתה ודו"ק

ועל דרך זה שדרכתי אם מעלה לה מה שכנגד מה שהוא מקדיש ע"כ מחיים הקדיש המקדיש ועלה אמר ר"מ הקדש כדברי המקדיש ואי אינו מעלה לה מה שהיא מקדיש לא הקדיש המקדיש המותר בתחלה אלא לאחר מיתה וישבתי דברי רש"י במתני' ד"ה המותר הקדיש את מותר מעשה ידי' וכו' ולא הקדיש מעשה ידי עצמן וכו' דהא לפי מה דמסיק תלמודא דמתני' איירי במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף וא"כ לא הקדיש המקדיש בתחלה כ"א לאחר מיתה ובהקדיש מעשה ידי' עצמו ע"כ הקדיש המקדיש מחיים כיון דהעלה לה מה שכנגד מה שהוא מקדיש וא"כ אי אפשר לפרש המתני' דהא דקתני המותר קאי ארישא שהקדיש בפעם אחד מעשה ידי' והמותר דשתי הקדשות מתנגדים אהדדי דמעשה ידי' ע"כ הקדיש מאיים ומותר מעשה ידי' הקדיש לאחר מיתה וזה פשוט

וגם לר"א מוכרחים לפרש המתני' שהקדיש מותר לחוד ולא הקדיש מעשה ידי' עצמן משום דלר"א קשה כיון דסבירא לי' מעה כסף תחת מעשה ידי' מאי האי דקתני ה"ז עושה ואוכלות ההל"ל הרי זה עושה מלאכתה לצרכי' ועוד אם נדחוק לפרש המתני' דתני עושה ואוכלת קאי אעשיות צרכיה קשה כיון שהקדיש מעשה ידי' ע"כ איירי במעלה לה מעה כסף א"כ למה באמת עושה ואוכלת דהא ר' אדא כר"ל ס"ל וצ"ל כמו שתירץ הרא"ה דאיירי במעלה לה מעה כסף ואינה ניזונת וקמ"ל המתני' הר"ז עושה ואוכלת ונוטלת הכל לצורך מזונתי' כיון שהיא צריך להן ודלא גרע מעבד עברי דקיי"ל דאין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ע"כ וא"כ לר"א ע"כ איירי רישא באינה ניזונת וסיפא איירי בניזונת וא"כ א"א לומר שהקדיש בפעם אחת ודו"ק

ובחידושי מהר"ם הקשה על סברת ר' יונה מאי קאמר ופליגא אדר"ל והא ר"ל במותר איירי ובמותר ר"ה גופי' מודה דאינה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה ואמרתי ליישב דבריו והיא דלשיטות ר' יונה קשה קושית תוס' מאי דוחקא דרב וכו' וצ"ל כתי' תוס' וכו' דאין רגילות להעלות מעה כסף ואינו מעלה לה מזונות וכיון שכן הא דדחי הש"ס לא בשאיני ניזונת וסיפא קמ"ל ע"כ אינו מעלה לה מעה כסף בסיפא והא דאמר ר"מ הקדש היינו לאחר מיתה ע"ז אמר ופליגא דר"ל דהא ר"ל מוקי מתני' במעלה לה מעה כסף וא"ת ר"ל הדר בי' לפי האמת ומוקי לה המתני' טעמא דר"מ דמקדיש אדם דבר שלא בא לעולם וא"כ דחי' התלמוד שפיר לא בשאיני ניזונית איירי מתני' וסיפא ג"כ בשאינו מעלה לה מעה כסף וטעמא דר"מ אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וי"ל דר' יונה מפרש לה האי דמשני מהאי אין מהא לא דמשני לה כקושית תוס' לחלק בין האי לאחר שאשתחרר ותשתחררו דבהך ס"ל לר"מ דאדם מקדיש דבר של"ב כיון דהגוף בעולם משא"כ בהקדש מותר מעשה ידי' דאיו הגוף בעולם לא מצינו לר"מ דס"ל אדם מקדיש אלא טעמי' כיון דיכיל לכופו כמו שהקדיש ידים לעושיהם וא"כ ע"ז אמר תלמודא לא בשאיני ניזונות וגם הסיפא באין מעלה לה מעה כסף וטעמא דר"מ במתני' משום דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם (וצ"ל אפילו בדבר שאין הגוף בעולם אמרינן לר"מ אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם) וע"ז אמר ופליגא דר"ל דר"ל קיי"ל לר"מ בדבר שאין גוף בעולם אין יוכל להקדיש וע"כ איירי סיפא במעלה לה מעה כסף וע"כ מעלה לה נמי מזונות דהא אין רגילות להעלות לה מעה כסף ואינה מעלה לה מזונות וכיון שכן הק' לימא מסייע במ"ע אלא ע"כ צ"ל דפליג על ר"ל ודו"ק

אבל אי קשיא לי' הא קשיא לי' ה"ל לאוקמא דרב ושמואל ור' אדא כלהו ס"ל מזונות תחת מעשה ידי' ומעה תחת מותר אלא דרב ושמואל אמרי דמתני' לאוקמא דאמר ר"מ לאחר מיתה קדוש כגון שאין לה מעה כסף ומ"מ הקדש לאחר מיתה דאדם מקדיש דבר שלב"ל ור"א ס"ל כר"ל דבדבר שאין גוף בעולם ס"ל לר"מ ג"כ דאין מקדיש דבר שלב"ל וע"כ אי אפשר לפרש המתני' באין מעלה לה מעה כסף אלא לאחר מיתה קדוש אלא דמעלה לה מעה כסף וכיון דיכיל לכופה כאלו הקדש ידים לעושיהם וכיון דמעלה לה מעה כסף ע"כ מחיים קדוש וע"כ צ"ל כמו שכתב הרא"ה דר"ל ג"כ מוקי לה המתני' באין מעלה לה מעה כסף והא דקאמר מתוך שיכול לכופה לאפוקי מדר"ה דאמר יכולה האשה שתאמר וכו' אלא שתקנה קבועה ואין אחד מהם יכול להפקיע נמצא מעשה ידי' כשעושה אותן ראשון זוכה בהם הבעל והם שלו בכל מקום שהם והוא חייב ג"כ במזונות ומדינא מעשה ידי' קדוש אלא שאשה כבעלת חוב במזונותי' והיא מוקדמת וקדושת דמים אינו מפקיע שיעבודי' וכיון דכן לאחר מיתתו דתו ליכא שיעבודא דידה גבי לי' הקדש כדינו דהא מדינא קדוש וכיון דלר"ל ג"כ איירי דאין מעלה לה מעה כסף אי אפשר לאוקמא ר"א כר"ל דלר"ל ג"כ לאחר מיתה קדוש והשתא הק"ל מאי קאמר ופליגי דר"ל לשיטות ר' יונה דהא מתרץ שפיר דלא מסייע לי' ממתני' דהמתני' הוי מוקמי לה באיני ניזונת וסיפא נ"כ באינו מעלה לה מעה כסף ובדבר שאין גוף בעולם ס"ל לרב כר"ל דלר"מ אין אדם יוכל להקדיש אלא דלאחר מיתה מטעם כיון דיכול לכופה כמו שאמר יקדישו ידים לעושיהם דמהני להו להקדש לאחר מיתה וו דאמרן ע"פ סברת הרא"ה ודוק וצ"ע

דף ס"ג בשלמא למ"ד ממלאכה שפיר רש"י מוחק הך לישנא נראה דה"ט דהא למ"ד ממלאכה נמי תקשי לך חולה בת מלאכה היא ודלא כמ"ש מהרש"א והתוס' שהי' גרסתם כך איכא למימר דלישנא קמא המקשה ידע לתרץ דמאן דאמר ממלאכה ס"ל ג"כ מורדת מתשמיש מורדית הוי וחולה איירי במורדת מתשמיש ונדה מורדת מתשמיש אבל למ"ד מתשמיש נדה בת תשמיש היא והא דפריך מתחילה אלא למ"ד ממלאכה ומי משועבד לה מאי פריך הא מאן דאמר ממלאכה ס"ל ג"כ מורדת מתשמיש י"ל דהכי פריך מסתמא כיון דרישא במורדת איירי במורדת ממלאכה ועלה קתני וכן המורד על אשתו משמע דהוא נמי מורד ממלאכה וק"ל

דף ע"ג ע"א בתוס' ד"ה לא תימה וקשה לר"י דא"כ וכו' דהא תנן בהדי' במתני' כנסה סתם תצא בלא כתובה עכ"ל ויש לדקדק אימא דהמתני'