מנחת נתנאל עא

דנתגרשה דאיירי אף בלא כתב לה כתובה ה"ה בנתארמלה איירי בדלא כתב לה כתובה ומ"מ יש לה כתובה ומשו"ה לא דייק מהרישא ומעתה אני אומר דקושיית ר"י על ריב"ן היא מכח או ק' מהרש"א וע"כ צ"ל כמו שתרצתי ע"פ סברת תוס' בבא מציעא א"כ נולד הקושי' למען דאמר מעיין גורם תקשי לי' מתני' דהכא וליכא למימר דלמ"ד מעיין גורם ס"ל דלא לנקוט דרך פרעניות א"כ למ"ד מזל גורם נמי נימא הכי ומנ"ל דמתני' אתי' אליבא דרבי וליכא למימר דא"כ לא ה"ל למתני רק תרי פעמים באירוסין וחד טעם בנשיאת דאי הוי תני הכי ה"א דנקיט אפי' פרעניות והא דלא נקיט באירוסין הכל בנתארמלה מכח סברת תוס' בבבא מציעא וכדאמרן ואי לא ניחא לי' בהא א"כ נתחדש לנו קושיית מהרש"א ושפיר מקשה לי' ר"י לריב"ן מכח ממ"נ ודו"ק

דף מ"ז ע"ב בתוס' ד"ה דכתב לה פירות וכו' עד דמשמע הא אם כנס גובה אחיו עכ"ל ולשון הרא"ש הא אם לא פסק ע"מ לכנוס גובה אחיו אע"פ שלא גבה ע"כ וחדא מתרווויהו נקטי וק"ל. בא"ד וצ"ע שלא יקשו לר"ת דלקמן בריש אע"פ מוכח דרבנן נמי אזלו בתר אומדנא דחיתון ועוד וכו' עכ"ל ולכאורה אין הבנה לקושיא זו הא לראב"ע אנן קיימינן ולי' לא ס"ל הך סברא דבעל לא סגי לי' בקירוב דעת דאירוסין דבהכי פליגי ר"א ורבנן ומהרש"א האריך בזה ולא ידעתי פרישו מה תיקן. והנראה בזה דקושיית תוס' בדרך ממ"נ כי מן הסברא יש לנו לומר דלא פליג ר"א ורבנן בהך סברא דקירב דעת אלא שר"א סבר דהיורשי הבעל או הבעל טוען להחזיק ממוני' שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ורבנן סברי דאנן סהדי משום קירב דעת הוסיף לה ומוצא ממון מכח סברא זו. וא"כ קושיית תוס' על ר"ת לפי פרישו על ר' נתן דאמר מדידה לדידי' אפי' ר' אלעזר מודה משום אחתוני' הא התם ג"כ יש סברא דקירב דעת וס"ל לר"א דאין מוצאין ממון ע"י זה א"כ ה"ה הכא נימא דלא זכה שעשה כדי להנות בתי ואע"ג דאית לי' לבעל לומר דמשום אחתוני' היא דעבד ע"פ סברא לא נוציא ממון ואת"ל דר"א לא ס"ל הך סברא דקירב דעת ופליג בהאי אדרבנן א"כ קשה ועוד דחוק לר"ת דמה לו להזכיר מדידי' לדידה וכו' והל"ל ע"כ לא קאמר ר"א אלא משום דלא נשאת אבל הכא דנישאת לא ודו"ק

דף נ"ח ע"ב ברש"י דיה לעולם במעלה לה מזונות והיא הדין נמי דמצי לאוקמי' כשאין מעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף וכו' עכ"ל עיין פי' מהר"ם ותמה אני אם יצאו דברי אלה מפיו הקדוש מלבד מה שאין הלשון מסכים פרישו אין ותי' רש"י ומה שהקשה לדבריו ע"ש. והמחיר שפי' רש"י בשיטת המהרש"א שס"ל אפי' כשזן אותה מ"מ יכולה לומר אינה ניזונות ואינו עושה ור' אדא דסבר מחיים קדוש כר"ל ס"ל מעשה ידי' עיקר ע"ש. והקשתי בזה לשיטתו א"כ מי דחקו לפרש קושיית רש"י דרב ושמואל סברי מזונות תחת מותר ור' אדא פליג וס"ל מזונות תחת מעשה ידי' ה"ל לפרש דקושיית רש"י על התלמודא מנ"ל לאוקמא דר"א ס"ל דמזונות תחת מותר ה"ל לאוקמי דתרווייהו סברי מזונות תחת מעשה ידי' והא דקאמר מחיים קדוש דס"ל כריש לקיש כי תקנו רבנן מעשה ידי' למותר עיקר וכיון דמעלה לה מעה כסף אינה יכולה לומר אין ניזונות ואינה. עושה וכיון דאינו מעלה לה מזונות משו"ה עושה ואוכלת ורב ושמואל ס"ל מזוני ומאה כסף עיקר משו"ה ס"ל לאחר מיתה קדוש וע"ז תירץ רש"י אלא משום רב דאית לי' יכולה האשה שתאמר אינה ניזונת ואינה עושה וכו' ואוקי רישא דמתני' דתני עושה ואוכלת בניזונת וכו' והיינו דרב לקח דבריו ממתני' דהכא דאוקי בניזונת מ"מ עושה ואוכלת להכי אוקמי סיפא בניזונת וכן מוכרחים אנו לפרש תירץ רש"י לפירוש מהרש"א אם נאמר דרב ס"ל מעה כסף תחת מעשה ידיה א"כ הא דקאמר אין נזונת ואינה עושה היינו מותר וכיון דדבריו לקוחין ממתני' קשה מנ"ל לפרש דברי ר"מ הקדש לאחר מיתה אימא ר"מ ס"ל מחיים קדוש משום דאינה יכולה לומר אינה ניזונית ואינו עושה מותר. ועוד הקשתי לשאול לפי שיטת מהרש"א לפי' רש"י אף כי זן אותה ממש מ"מ יכולה לומר אינו ניזונת א"כ מאי פריך רב פפא במאי אי במעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף מ"ט דמ"ד לאחר מיתה קדוש וליכא למימר דס"ל דסברת ר' יונה דבמותר כ"ע מודו כיון דתקינו לה רבנן משום חינה אינה יכולת לומר איני ניזונת חדא דא"כ אין מקום לקושייתם רש"י לשיטת מהרש"א שנאמר דרב ס"ל מזונות תחת מותר דא"כ האי דקאמר רב אינה ניזונת ואינה עושה מותר מעשה ידי' הא לסברת ר' יונה במותר אינה יכולה לומר אינה ניזונת ואינה עושה ועוד א"כ קושיית תוס' במקומו עומדת דמאי דחקי דרב לאוקמי מתני' לאחר מיתה לוקמי מחיים כגון דמעלה לה מעה כסף ומה שתירצו תוס' בזה דאין רגילות שיעלה לה מעה כסף ולא יעלה לה מזונות ע"כ רש"י לא ס"ל הך סברא אלא ע"כ בשיטת מהרש"א מוכרחין לומר דלא ס"ל סבר' ר' יונה א"כ אין מקום לקושיית תוס' דאף אם נוקי מתני' במעלה מאה כסף מ"מ לאחר מיתה קדוש דיכולה לומר איני ניזונת גם במותר ולבי אומר לי ליישב כ"ז הא דפריך אי במעלה מזונות ומעלה מעה כסף מ"ט דמ"ד לאחר מית' קדוש דהא ודאי כיון שמעל' לה מעה כסף וכיון שכן הוא סבר שיזכה בהם ויהי' יכול להקדישם כיון שהוא מעלה לה מה שכנגד מה שהוא מקדיש וא"כ דעתו להקדישו מותר מעשה ידי' בעודה בחיים ועלה קאמר ר"מ הקדש מדלא אמר הקדש לאחר מיתה ע"כ ס"ל דהקדש הוא כדברי המקדיש עכצ"ל כסברת ר' יונה דבמותר אינה יכולה לומר איני ניזונת ואינו עושה משא"כ ברישא שהקדיש מעשה ידי' עושה ואוכלת דיכולה לומר אינה ניזונית ואיני עושה א"כ מאי טעמא דמ"ד לאחר מיתה קדוש אלא ע"כ מ"ד דס"ל לאחר מיתה קדוש מוקמי לה מתני' באינו מעלה לה מאה כסף וא"כ כיון דאינו מעלה להמ היכי תיתי יעלה בדעתו להקדיש מותר מעשה ידי' כיון דאין לו שייכות בגוה וצ"ל דלא הקדיש מותר מע"י אלא לאחר מיתה ובזה אמר ר"מ הקדש כדבריו לאחר מיתה דאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וק"ל וכיון שזכינו לדין צדקו דברי מהרש"א ג"כ בזה שמוכרח לפרש קושיית רש"י בהך אוקימתא באינו מעלה מזונות ומעלה מעה כסף דס"ל לרב ושמואל דמזונות תחת מותר דאם נניח דס"ל מזונות תחת מעשה ידי' ומאה כסף תחת מותר כיון דמעלה לה מאה כסף בודאי הוקדש מחיים ועלה אמר ר"מ הקדש כדבריו ומ"ט דרב ושמואל דאמרי לאחר מיתה קדוש דהא אף אם נפרש קושיית רש"י דתרווייהו ס"ל מעה כסף תחת מותר צ"ל אה כשזן אותה ממש