מנחת נתנאל ע

עם ישראל שאינו מהפכת שאינו חוששת להבחנה מאחר שזרעה כשר כמו שכתב מהרש"ל שם ביבמות (דף ל"ד ע"ב ע"כ מתחילה מייתי ברייתא דגיורת ובבא דרישא דקתני ר"י אומר די' שעתא ולא גזר גיורת אטו בת ישראל דמטמא מע"ל ע"ז פריך שפיר אלא שהרב מהרש"ל כתב שם כן במימרא דשמואל ושמואל אזיל לטעמי' דדריש הבחנה מקרא לכך א"ל דגזרינן זונה גיורת אטו זונה ישראלית אבל בראתה דם דטומאת מע"ל בישראלית גופי גזירת חכמים היא לא גזרינן בגיורת אטו ישראל אבל ר"פ דפריך לר"י י"ל דאזיל בשיטות רבא דס"ל ביבמות טעם הבחנה מדרבנן שמא ישא אחותו מאביו וא"א דמ"מ גזרינן מזנה גיורת אטו ישראל א"כ לענין טומאת מע"ל ג"כ לגזור ודוק

דף ל"ח בתוס' ד"ה סד"א חידוש הוא אע"ג וכו' היינו משום דכייל מתני' כל חייבי מיתות וקתני וכל המתחייב בנפשו וכו' עכ"ל וכצ"ל לפי מה שכתבו תוס' לעיל (דף ל"ה ע"ב) ד"ה מתני' כמאן מוקי דקנס הוי ממונא דהאי מלתא גופא א"כ אמאי מייתי התנא קרא דלא יהי' אסון שמניה נלמוד לפטור ממון אחר טפי הוה לי' לאתויי הקרא עליו ולא על האדם דמניה יליף לפטור אותו ממון וק"ל: שייך לפרשת כי תצא ולענין נשואין

בגמרא האי לא אורסה מבעי לי' לכדתניא הקשה בזה המהרש"א מה משני לתנא דמתני' אע"ג דצריך אשר לא אורשה לג"ש מ"מ נוכל למעט מיני' ארוסה שנתגרשה אפי' לגמרי דלית לה קנס כמו דדרשינן מנערה בתולה עי"ש. ולי לק"מ דאיכא למימר בין לר"י הגלילי בין לר"ע מחד קרא בבוגרת או בנתארסה ונתגרשה לא הוה דרשינן בי' אלא דקנסה לעצמה כיון שיצאה לרשות עצמם אבל דלא לחייב בהו קנס כלל אין סברא אלא דאבוגרת יש לנו שני כתובים נערה הנערה ואבעולה דלית לן חרי קראי כי אבעולה איכא חד קרא ע"כ לגמרי ממעט דמהיכי תיתי יהי' לבעולה קנס לדידה יותר מאביה דאמר קרא אשר וכו' אלא המקשן סבר דר"י הגלילי דדריש נערה שנתארסה אין לה קנס היינו דדריש כך מחד קרא לרע"ק דריש מיני' דלעצמה גם בבוגרת ג"כ בחד קרא וע"ז פריך אלא מעתה נערה ולא בוגרת קס"ד ג"כ דלגמרי ממעט מחד קרא א"כ קשה לרע"ק בנערה ונתגרשה ג"כ לגמרי ממעט ע"ז משני האי לא אורשה מבעי' לי לג"ש וא"כ חד קרא כתיב באונס וחד במפותה ומחד קרא לא הוה דרשינן אלא לעצמה ואונס ומפותה לא ילפי מהדדי כמ"ש התוס' ריש פירקין (דף ל') ד"ה אייתרו ומ"ש תוס' דמג"ש ילפינן אונס ומפותה מהדדי הא הני קרא דלא אורשה היא הג"ש בעצמה אבל ר"י הגלילי דריש ג"ש כמוהר הבתולות א"כ אונס ומפותה ילפינן מהדדי ומשני מיעטי' ממעטינן לגמרי דלית לה קנס וק"ל ובזה ניחא מ"ש רש"י אפי' לא מופנה ליכא למפרך מידי א"כ מאי פריך ור"י הגלילי האי סברא מנ"ל אימא ר"י נמי דריש גז"ש אשר לא אורשה ומ"מ ממעט מיני' לגמרי אבל לפי מה שכתבתי ניחא דא"כ לא אייתר לר"י אלא חד קרא ומנ"ל למעט לגמרי ודו"ק

בגמרא לרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם מאי איכא למימר סבר לה כרע"ק דמתני' היינו כל זה לרבה אליבא דר"מ כן כתבו התוס' (דף ל"ד ע"ב) ד"ה אמר רבה. ומזה קשה לי מה שהוכיחו התוס' בסנהדרין (דף ע"ג ע"ב) דלר' פפא לא מתומקא מתני' כר"ע דברייתא דהא רב פפא אית לי' התם באלו נערות חידוש הוא שחידשה תורה בקנס וכו' והש"ס קאמר התם דמאן דא"ל חידוש וכו' ע"כ סבר לה כר"ע דמתני' עכ"ל שם. ואין מזה הוכחה דר"פ קאמר ג"כ לר"מ ולר"מ צ"ל לדידי' דסבר לה כרע"ק דמתני' אבל המתני' ע"כ לא אתי כר"מ דהא קתני הבא על בתו פטור מן הקנס וכיון דמתני' לא אתי' כר"מ ודאי ר"פ שפיר יוכל לאוקמי המתני' כרע"ק דברייתא וק"ל וצ"ע

דף ל"ט בגמרא והא אמר שמואל אין בין נערות לבוגרת אלא ששה חדשים והקשיתי בזה לפי מה שהביא הרמ"א באבן העזר סי' ד' דאשה יכולה להוליד בן קיימא לה' חדשים וב' ימים דשיפורא גרם א"כ מאי פריך משמואל ותירצתי דלמ"ד שיפורא גרים הא דשמואל ג"כ ימי נערות הם ד' חדשים ושני ימים ואח"כ ראיתי קושיא זו ותברא בצדה בספר חלקת מחוקק אבל בסי' ל"ו השיג בספר בית שמואל עליו ואמר דהלשון הרמב"ם משמע דימי נערות המה ששה חדשים שלמים וכתב על קושיא זו יש ליישבה בענין אחר ולא אדע מקום מנוחה לקושיא זו

דף מ"ג ע"ב בתוס' ד"ה טעמא דהשיאה וכו' ואין נראה לר"י דא"כ לא הוי' מצי מוכח וכו' וא"כ תקשי לי' ממתני' דהכא עכ"ל התוס' וראיתי נדפס מחדש בספר חכמת שלמה דפוס אמשטרדם בסוף המסכתא ליישב קושיית התוס' באומרו דלמ"ד מעיין גורם ס"ל לריב"א ג"כ דדק התנא במלתא דלא ליקוט בדרך פרעניות אלא למ"ד מזל גורם ע"כ לא חש לוה דהא קתני אירסה ונתארמלה השיאה ונתארמלה עכצ"ל דה"ק הא השיאה ונתארמלה תו לא מצי למימר השיאה שני' זה תורף דבריו בקיצור ומסיים ולקושית מהרש"א ג"כ אין מקום ע"ש הנה מ"ש לתרץ קושית מהרש"א היא שגיאה ואין הברה לדבריו אמנם בישוב ק' ר"י לכאורה דברי טעם הם

אמנם אחר העיין ק' תוס' כארי מוצק דע"כ אי אפשר לומר דריב"ן ס"ל למ"ד מעיין גורם דחש תנא שלא לנקוט בדרך פרעניות דא"כ מנ"ל למ"ד מזל גורם דתנא דהכא קא סתים כרבי אימא דסתם כרשב"ג ומשו"ה לא תני השיאה ונתארמלה השיאה ונתארמלה דא"כ הוי שלש פעמים ידע התנא דלא לנקוט בדרך פרעניות אלא שעדיין יש לפקפק ע"ז דאי אמרת דמתני' אחי' כרשב"ג א"כ למה לי' למתני כלל באירסה שני פעמים ובנשאת שני פעמים לה"ל למתני אלא אירסה ונתארלמה שתי פעמים והשיאה וגרשה חד פעם או אירסה ונתגרשה אירסה ונתארמל' השיאה ונתארמלה אלא ע"כ דאתי כרבי ותני השיאה ונתארמל' כדי לדייק מן השיאה ונתגרשה טעמי' וכו' אמנם בלא"ה צריך ליישב קושית מהרש"א אמאי לא דייק בכה"ג מכח הרישא ע"ש וצריך לתרץ ע"פ מה שכתבו התוס' בשנים אוחזין (דף י"ז) בד"ה מן האירוסין דלא קמבעי' לי' אי ארוסה יש לה כתובה אלא באלמנה מן האירוסין אבל בנתגרשה מן האירוסין פשיטא לי' דגובה מן משעבדי ע"ש וא"כ איכא למימר דמשו"ה נקיט באירוסין בתרי גוונא בנתגרשה ונתארמלה דנשמע מיני דנתארמלה דומיא