מנחת נתנאל סט

בד"ה אמר ר' אשי ע"ש וכאן הממון אינו בא ע"י חבלה שהמיתה בא על ידה ולפי הנחה זו ליכא לאקשויי מסיפא דמתני' דה"א דר' יוחנן דאמר חייבי מיתות שוגגין חייבים היינו אותו ממון אבל ממון אחר פטור ובא על בתו ממון אחר מקרי אבל ריש' דמתני' איירי בחייבי מלקו' וחייבי מלקו' שוגגין חייבין אפילו ממון אחר והא דקתני ודבר אחר לא קאי אלא אחייבי מלקות אלא שבלישנא קמא ע"כ צ"ל דאכולי מלתא קאי דאלת"ה לא הוי פריך ר"ל לר' יוחנן מידי מאי לאו אסון ממש דהא בדמי וולדות שהיא ממון אחר מודה ר' יוחנן אבל בדאיכא דאמרי דמותיב לי' ר"י לר"ל איכא למימר דהכי קאמר דודאי סיפא דוקא ואם אסון יהי' ולא יהי' אסון בחד ענינא או תרווייהו בדין אסון או שניהם אסון ממש ולכך אמר ר' יוחנן דלדידי איכא לפרש הקרא לענין אסון ממש ומחלק בין ממון אחר לאותו ממון אלא לדידך סיפא דקרא ואם אסון יהי' ונתת נפש תחת נפש היינו דין אסון מאי לאו ואם לא יהי' אסון יהי' ג"כ דין אסון דבחד גונא איירי ומשני לא אסון ממש אע"ג דסיפא דקרא ע"כ דין אסון וא"כ לא"ד איכא למימר דר"י מודה בממון אחר דפטור משו"ה לא פריך לי' רבא מסיפא דמתני' אבל מתנא דבי חזקי' פ"ל שפיר אפילו לא"ד וק"ל. ובזה ניחא מ"ש תוס' וי"ל דלענין ממון אחר אית להו לכולה הקישא דתנא דבי חזקי' דקשה מנ"ל לרבא לחלק בין אותו ממון לממון אחר ולהק' על ר' יוחנן אלא דרבא פריך על ר' יוחנן בממ"נ אי ס"ל לחלק בין אותו ממון לממון אחר א"כ מי איכא למ"ד דלית לי' תנא דבי' חזקי' ואי לא ס"ל לחלק א"כ קשה סיפא דמתני' דקתני הבא על בתו פטור מקנס ש"מ דחייבי מיתות שוגגין פטורין ודו"ק

וא"ת דלעולם ס"ל לחלק בין אותו ממון לממון אחר והיא ס"ל כרבי ולא ס"ל כתנא דבי חזקי' באותו ממון י"ל דודאי הלכתא כחכמים דהיא סתם מתני' ור' יוחנן ס"ל דהלכה כסתם משנה אלא שקושית תוס' דרבנן ג"כ פליגי אתנא דבי חזקי' ואימא ר' יוחנן ס"ל כרבנן וע"ז שפיר משני שפיר דרבנן ג"כ ס"ל כתנא דבי חזקי' לענין ממון אחר ור' יוחנן ע"כ לא ס"ל כחכמים דלרבנן צ"ל דסיפא דקרא ואם אסון יהי' דין אסון ור' יוחנן רישא וסיפא דקרא אסון ממש אלא שקושיית התוס' כמו דחכמים ורבי פליגי אתנא דבי חזקי' כמו כן נוכל לומר דר"י ג"כ לא ס"ל כתנא דבי חזקי' וע"ז משני דיש לחלק בין אותו ממון לממון אחר ומותיב רבא על ר"י ממ"נ או מסיפא דמתני' או מתנא דבי חזקי' ודו"ק. ומה שמקשין תוס' בד"ה מתני' כמאן מוקי לה דקנס דמתני' הוי כאותו ממון קאי לאקושיי לתירץ הרשב"א דאמר דהוי מצי למיפרך ממתני' ע"כ ס"ל דקנס דבא על בתו הוי כאותו ממון דאלא"ה לא הוי קשה כלום ממתני' כמו שפרשתי ודו"ק

בא"ד ולפי זה מצינו למימר דמפקא מרבי ורבנן בכולה מלתא ועוד אמר רשב"א דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה לקמן בפרק' כו' וצריך ביאור למה חזר רשב"א מהך דפי' ר"י הא דפריך אלא למאן דאמר דלא ס"ל לתנא דבי חזקי' היא ר' חגי מדרומא. וישבתי ע"פ מה שהקשתי אימא דר' חגי מדרומא ג"כ ס"ל כתנא דבי חזקי' דהיינו באותו ממון אבל ממון אחר כגון דמי וולדות לא ס"ל כוותי' וצ"ל דא"כ ה"ל סברא הפוכה מן רבי ואי נ"ל דפליגי בסברא הפוכה וכל זה ניחא לפי' ר"י אבל לתירץ רשב"א שכתבו דמצינן למימר דמפקו מרבי בכולה מילתא א"כ ודאי נוכל לומר לר' חגא דס"ל באותו ממון הקישא דתנא דבי חזקי' ע"ז כתבו ועוד אמר רשב"א הא דפריך בסנהדרין אלא למ"ד דלא ס"ל לתנא דבי חזקי' היא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ברוקא ודו"ק: שייך לפרשת משפטים

בגמרא אלא האי מכה מכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש וסמיך לי' ואיש כי יתן מום בעמיתו וקשה א"כ למה לי הקישא לתנא דבי חזקי' לחייבי מיתות שוגגי' נלמוד מק"ו מחייבי מלקות שוגגין וי"ל דאתי' לבין דרך ירידה ובין דרך עלי' כמ"ש בסמוך ד"ה דילמא בשבת א"כ ה"ל לתוס' להעמיד דבריהם אדהכא וה"ל לאקשויי קו' זו ולתרוצי כמו שהקשו לקמן ותירצו וי"ל אי לאו הקישא דתנא דבי חזקי' לא הוי ידעינן אפי' חייבי מלקות גופא כדפריך ר' חייא לרבא ממאי דבחול כתיב וליכא לאפלוגי דילמא בשבת כתיב דבבהמה גופה איכא לאפלוגי וא"ת א"כ הקישא למ"ל וע"ז ליכא לתירוצי כתירץ תוס' לדרך עלי' וירידה וי"ל דבהאי הקישא ילפינן שם בפ' החובל דלאו עין ממש וק"ל

דף י"ג בתוס' ד"ה ואין אוסרין על היחוד תימא לרשב"א דלזעירי נמי דאמר נסתרה איירי דאמרה נבעלתי וכו' ע"כ וראיתי להקשות בספר מגיני שלמה לפי מה שכתב בתשובת תרומת הדשן בכתבים סי' רכ"ב דרב דאמר אין אוסרין מיירי אפי' היא אומרת טמאה אני מדלא מפליג רב בין אוסרין לאוסרין רק בין מלקין לאוסרין וא"כ מאי תימא לרשב"א דהא רב נמי איירי באומרת טמאה אני והא ליכא לתרוצי דקושיית הרשב"א מנ"ל להקשות דהא י"ל דרב מודה באומרת טמאה דאוסרין דהא הרב הנזכר הוכיח מדברי רב מדלא מפליג בין אוסרין דמיירי אף במודה ע"כ. ואני אומר גברא קחזינא הכא לא תיובתא דהא הרב בסי' הנזכר סיים בדבריו וכי תימא כולה ביחוד קמפלגי ולא ביחוד בהדי טמאה אני ודאי אי הוי מלקין נמי בא"א הוי שפיר לפליגי הכי אע"ג דמלקין על היחוד לחוד אפ"ה אין אוסרין עלה אבל כיון דמלקות בא"א ליכא הוי ניחא טפי לפליגי בא"א כולה ונימא הכי דאע"ג דיחוד בהדי טמאה אני אוסרין עלה ביחוד לחוד לא אסרינן וק"ל

והנה כל זה לפי מה דמשני מעלה עשו ביוחסין ורב דאמר אין אוסרין על היחוד איירי בא"א ודאי קשה הו"ל לחלק בין אוסרין לאוסרין אבל לפי ס"ד דהמקשן דרב כולי בפנוי' מיירי א"כ תו לא קשה הו"ל לרב לפליגי בין אוסרין לאוסרין דכולה ביחוד קמפלגי ובפני' וא"כ ודאי יפה ושפיר תימא לרשב"א מנ"ל למקשן דרב מיירי במודה ודו"ק

דף ל"ז בגמרא וסבר ר"י בקדושתה קיימי והתני' הגיורת שנתגירה וראתה דם וכו' וצריכה להמתין ג' חדשים דברי ר"י וצריך ביאור לחה לי' לר' פפא בר שמואל להביא הך בבא יתירה בהקשותו לר"י ועוד למה לא אקשי לי' תיכף שבוי' אשבוי' ואמרתי דאיכא לתרוצי דלא קשה שבוי' דאיכא למימר דס"ל לר"י דלא מחזיקין לה כבעולה והא דצריכה להמתין ג' חדשים דידע דאיירי בשראוה שנבעלה ור' יוסי מתיר דמתהפכת ור' יהודא ג"כ לא פליג עלי' דר"י אלא משום דגזר מזנה עם הנכרי דמהפכתא ומנטרת נפשה משום זונה ופנוי' המזנה