מנחת נתנאל ו

דף ב' ע"ב בתוס' ד"ה והא יציאות קתני ולא פריך אלא אמתניתין דשבועות וכו' עכ"ל יש לדקדק אמאי לא פריך בלא מתניתין דהכא אמתניתין דשבועות והא יציאות קתני וכ"ת מהן לחיוב ומהן לפטור והא דומיא דמראות נגעים קתני. וי"ל דודאי לא מכח סברא פריך והא דומיא דמראות נגעים קתני. אלא דמוכח הכי מדתני מראות נגעים שתים שהן ארבע אבות ותולדות. וא"ת כיון דיכול למצוא על צד שתים שהן ארבע אפי' עם תולדות א"כ גבי שבת ליתני עוד שתים שהן ארבע עם הכנסות א"ו ש"מ דבמתכוון תני מראות נגעים להורות דכולה מתני' איירי כולהו לחיובא דומיא דמראות נגעים וא"כ בלא מתניתין דהכא לא הוה ידענא דחייב אהכנסות. וא"כ לא הוי מצי למיפרך והא דומיא דמראות נגעים דהא אין להוכיח דדומי' דמראות נגעים קתני ודוק

בא"ד אבל במתניתין דהכא משכחת להו כולהו ביציאות וכו' עכ"ל. לפי מה שמפורש המהרש"א קושיית תוס' לקמן ד"ה פטורי דאתי לידי חיוב חטאת. ועוד דלא חשיב תרתי לפטור דעני באחת ועשיר באחת ר"ל דאינו רק אחת כיון דתרווייהו הכנסות נינהו בעני וכן תרתי הוצאות לפטור בעשיר דאינו רק אחת כיון דתרווייהו הוצאת נינהו בעשיר. א"כ לפ"ז קשה מה שפירשו לפי' ריב"א ניחא דמשכחת להו כולהו ביציאות א"כ קשה עדיין לפי' למה למחשבינהו בשמונה הוצאות הלא לא הוי אלא אחת גבי עני ועשיר. ונראה דר"י בעל התוס' לא חש להאי קושיא והא דהסכים לפי' ריב"א דפרש"י דחוק דלא חשיב תרתי לפטור בעני בבא אחת וכן בעשיר לא חשיב תרתי לפטור דידי' בבא אחת. וליכא לתרץ דניחא לי' למיתני בקצרה ולא להאריך הרבה ולא ס"ל לר"י הך סברא דלא רצה להאריך אמנם הריב"א שהוא הפי' בעצמו בשבועות שתים דהוצאה דחיוב והוצאה דפטור שהן ד' הכנסה דחיוב והכנסה דפטור לבעל הבית העומד בפנים וכן לעני העומד בחוץ. והקשו שם בתוס' למה לא מפורש מתניתין הוצאה והוצאה הכנסה והכנסה וצריך לומר דניחא לי' למנקט הכי כדי לקצר. והוצאה והוצאה הי' צריך להאריך וא"כ ע"כ צ"ל דניידי הריב"א מפ' הקונטרס כפי' המהרש"א ע"ז קשה כקושיית הבעל המאור. ועפ"ז אבין לך מה שכתבו התוס' בשבועות ריב"א לא גרים לאלתר דבלאו לאלתר מוכח שפיר דלא מצינו לאשכוחי שנים שהן ארבע בפנים וכן בחוץ בלא הכנסות. ומיהו לפי מה שפ' לעיל אתיא שפיר כ"ל שם ר"ל כמו שכתבו תוס' דמשכחת להו כולהו ביציאות לפי' ריב"א והנה ע"ד שכתבתי מיושב היטב דריב"א בעצמו לא ניחא לי' לפרש כולהו ביציאות מכח קושיית בעל המאור שמכח זה נאיד מפי' הקונטרס. אמנם ר"י בעל התוס' לא חש לקושיית בעל המאור ונאיד מפי' רש"י ז"ל ליתני בתרתי דעני או דב"ה בחד בבא אף דצריך להאריך. משא"כ ריב"א לא ס"ל הכי אלא דניחא למינקט בקצרה וכדאמרן ודוק

דף ג' ע"ב בגמרא ואיב"ע אידי ואידי בשוגג והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמפלגי וכו' מקשין העולם, א"כ תפשוט דרב ביבי דמדקנסו בשוגג ש"מ דלא התירו קודם שיבא לידי חיוב חטאת וא"ת הא מדאידך ברייתא דלא קניס שוגג אטו מזיד ש"מ דהתירו קודם שיבא לידי חיוב חטאת מ"מ קשה תפשוט ממ"נ בעי' דרב ביבי כמו שפשוט בהך שמעתתא בעי' דאביי דקאמר מאי לאו בהא קמפלגי מ"ם ככרמלית דמיא ומ"ס לאו ככרמלית דמיא. ונראה בזה דל"ק דודאי בעי' דאביי נפשוט לחומרא כיון דבהך ברייתא קתני מותר להחזירו ובהך ברייתא קתני אסור להחזירו דהוי ככרמלית פשטינין לחומר' כהבריית' דהוי ככרמלית וכן משמע בהמהרש"א ובמהר"ם אבל בעי' דרב ביבי אם התירו לו איסור שבות קודם שיבא לידי חיוב חטאת יש פנים לכאן ולכאן אם מחמרינן שלא להתיר שבות, או מחמת חומרת שבת נתיר לו שבית כדי שלא יבא לידי איסור חטאת וא"כ בחד ברייתא קתני דקנסינן שוגג אטו מזיד ולא נתיר לו קודם שיבא לידי איסור חטאת ובחד ברייתא קתני דלא קנסינן ונתיר לו כדי שלא יבא לידי חיוב חטאת וא"כ בכל צד יש קולא וחומרא וא"כ האבעי' במקומה עומדת ווה פשוט

ואם זה ישבתי מה שהקשה אחד מן המשכילים. לפי מה שכתב הרא"ש אם הטעינו חבירו על ידו ולא עקר גופו ועמד במקומו והושיט ידו לחוץ פטור דלא חשוב עקירת היד כעקירת חפץ וא"כ לפי נדון זה ה"ה אם נטל הוא בעצמו החפץ מבעוד יום והוציא ידו משחשיכה לא אתי לידי חיוב חטאת דעקירת היד לא הוי כעקירת חפץ אף שהחפץ בידו וא"כ מאי פריך אדרבא איפכא מסתברא וכו' משחשיכה דאי שדי לי' לא אתי לידי חיוב חטאת לא ליקנסיה. אימא משום הכי לא משני הכי דניחא לי' לאוקמי' השני ברייתות בחד גוונא דנטל החפץ מבע"י אלא דהך ברייתא איירי שהוציאו ג"כ מבע"י ואידך ברייתא איירי שהוציאו משחשיכה ולא אתי לידי חיוב חטאת כיון דנטל החפץ בידו מבע"י ולפי מה שכתבתי מיושב שפיר דהכי פריך אדרבא איפכא מסתברא וכו' והוי לי' לאוקמי' תרווייהו ברייתות שנטל החפץ בידו משחשיכה והוציא ג"כ משחשיכה ומחולקים אי נתיר לו חזרת היד קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא נתיר לו איסור דרבנן ומ"מ לא איפשוט איבעי' דרב ביבי כמו שכתבתי כיון דאיכא בכל צד קולא וחומרא וא"כ אין בידינו הכרע כאיזה ברייתא ודוק

ובזה מיושב מה שלכאורה תמי' קיימת מה שהביא הרי"ף והרא"ש לפי המסקנא דבמעוד יום קנסינן ומשחשיכה לא קנסינן א"כ קושיית המקשן במ"ע איפכא מסתברא וה"ל עכ"פ לאוקמי חדא מבע"י קנסינן אבל במשחשיכה לא קנסינן אבל לפי מה שכתבתי מיושב דודאי וה לא ניחא לאוקמי הברייתא בכה"ג דניחא לי' לאוקמי בחד גוונא דכלהו איירי שנטל החפץ בידו מבע"י וא"כ לשיטת הרא"ש לא אתי לידי חיוב חטאת והאי דפריך אדרבא איפכא מסתברא אינו אלא דפריך דה"ל לאוקמי תרווייהו שנטל החפץ בידו משחשיכה וגם הוציא משחשיכה וכדאמרן ודו"ק

דף ד' בתוס' ד"ה אבל למעלה מעשרה ד"ה פטור יש להוכיח קצת דמושיט חייב נמי למטה מעשרה עכ"ל עיין במהרש"א שהקשה אכתי יש הוכחה דע"כ למטה מי' חייב כמושיט וכו' ויש לומר דלא ניחא לי' למבעי' אי ד"ה קלוטה לאו כמו שהונחה דמיא דא"כ מתניתין דהכא דאית לי' קלוטה כמו שהונחה דמי לדעת רבה דלא כמאן עיין במהרש"א. ואני אומר דקושיית מהרש"א במק"ע דהא דאמרי רב ושמואל לא מחייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה אומר הרשב"א דמשמע להו מדלא נקט מהר"י לרשות היחיד ורה"ר באמצע כמו בפלוגתא