מנחת נתנאל סח

בתוס' ד"ה כאן בכרכום וכו' כרכום של אותו מלכות אי אפשר דלא ערקו חדא מנייהו עכ"ל וקשה אמתניתן ה"ל לאקשוי הכי ולא אפרוקא דר' יצחק בן אליעזר ומגמרא משמע דלא קשי' לן אלא אפרוקא דבתר הכא הכי נמי מהדרינן חד אמר כאן בכרכום שלאותו מלכות וכו' ול"ק לי' ולא מידי וחד קשי' לי כל הני ומשני ואמאי אפרוקא דמתני' הל"ל דחד קשיא לי' וחד לא קשיא לי' והר"ן בחידושי הניח בקושיא על פי' ר"ח ור"ת ונראה לישב דבמס' עבודה זרה מקשי תוס' אמאי לא מוקי לה מתני' דהכא בגמר מלחמה ונ"ל דמתני' מדתני סתם מיירי אפי' בתחילת מלחמה הנה כל זה ניחא בהס"ד ובשנויי' דרב ור"י אבל לפי שנויא דר' יצחק הק"ל וצ"ל אליבא דר"י תי' אחר דאי איירי בגמר מלחמה פשיטא אי אפשר דלא ערקו חד מנייהו שאין עוד משמרת ושלשולתא משו"ה המתני' לא קשי' ולא כלום דה"א דלא חיישינן שמא ערקו דאשה יש לה מורך לב ומתירא מן הגייסות אבל לפי שנוי דר' יצחק מוכח דלידי' חיישינן לערקו מדלא מוקי מתני' בגמר מלחמה ודו"ק. בא"ד חדא דפריך נתלו לחומרא וגבי מחבואה תלינן לקולא ק"ק כיון דאההיא דע"ז פריך כמ"ש גופי' לפי' רש"י אימא שפיר נתלו לחומרא ומה שתי' מהרש"א בזה היא דוחק עיין עליו ותו מ"ש תוס' ועוד דמאי מתרץ דמהדר למתא וכו'. ואין אדם נכנס לשם והא קתני בלשת שנכנס לעיר ע"כ ומאי קושיא כיון דאמתני דהכא נמי פריך וע"ז משני דמהדר למתא וממילא משתמע דמתני דע"ז איירי דמהדר בעיר גופא במקום חנותם בשולשתא אלא דקמ"ל דנוכל להיות שמהדר למתא כולה שלא יהרג אחד מהם. ע"כ לבי אומר דקושיא חדא מתורצת בחברתה דקושיית תוס' אלו בדרך ממ"נ דמכת קושיא ראשונה ע"כ צ"ל דאההיא דע"ז לחוד פריך א"כ מעתה נולד אידך קושיא ודו"ק

דף כ"ט בתוס' ד"ה ועל אשת אחיו וכו' וכ"ת דקסבר תנא דמתני' כר"ע דברייתא דקנסא לאבי' ויש להקשות והא דאמר ר' פפא דמוקי הך מתני' במפותה וד"ה רצונו דהלכתא כר"ע דבברייתא וכיון דאתי' אליבא דהלכתא מקרי דברי הכל כמו שכתבו תוס' לקמן (דף ל"ה) בד"ה ומי איכא למ"ד ע"ז סיימו א"כ כיון דהלכתא כר"ע דברייתא תקשי לי' סיפא דקתני הבא על בתו וכו' דאי לעצמה כלומר דליתא הלכתא כר"ע דברייתא ואיכא למימר דסיפא דמתני' אתי' כר"ע דמתני' כאידך מתני' והא דאמר ד"ה נגד שינוי' דרבא דאוקמא מתני' כיחידאי כר"י טפי אית לן לאוקמי מתני' כר"ע דכלהו סתמא אתי' כוותי' תקשי לי' דמחלה וממ"נ תקשי סיפא כלומר כיון דר' פפא מוקמא רישא במפותה סיפא ג"כ איירו במפותה א"כ ממ"נ תקשי סיפא וע"כ פי' זה יש לכוון דברי תוס' בלי הג"ה ודברי מהרש"א מגומגמין ואי אפשר לישבם ע"ש ודו"ק

ע"ב בגמרא ור"פ מאי טעמא לא אמר כר"ל ומקשין אדרבה קרא בתולה הבתולה מוקדם בתורה וליכא למימר דהכי פריך לר"פ הנך קראי דר"ל למאי אתי א"כ לא משני מידי האי מבעי' לי' לכדאביי מ"מ חד בתולה מיותר אלא צ"ל דאתי' לשום דרשא כמו שצ"ל לשמעון בן מנסיא ולשמעון התימני א"כ הדרא קיל מאי פריך ר' פפא מאי טעמא לא אמר כר"ל ונראה דהכי פרשו ר' פפא למה לך לדחוקי ולמדרש ה' דהנערה טפי הל"ל כדרשת ר"ל לחייבו כריתות אבל ה' דהבתולות והנערה לא דרשינן ואתי' מתני' אליבא דמ"ד נמי ה' לא דריש וע"ז משני מבעי' לי' לכדאביי ודו"ק

בתוס' ד"ה ועל אשת אחיו וכ"ת דקסבר תנא דמתני' כר"ע דברייתא דקנסא לאבי' עכ"ל יש להקשות לר"פ דמוקי הך מתני' במפותה וד"ה הא אי אפשר לאוקמי כר"ע דמתני' דקסבר דקנסה לעצמה וע"ק מ"ש תוס' א"כ תקשי לי' סיפא דבסיפא בלא רישא תקשי ממ"נ ומה שתירץ המהרש"א דסיפא ה"א לא איירי במפותה אלא באנוסה דברי תימא הם דהא בסיפא איכא לאקשוי נמי למה לי טעמא דקם לי' בדרבה מיני' ולא יהי' אסון תיפוק לי' הא ניתן להצילה בנפשו וע"כ צריך לאוקמי נמי במפותה וצ"ע

ע"ב בגמרא ור"פ מאי טעמא לא אמר כר"ל קשה קצת הא ר' פפא מוקי מחני במפותה לכך מייתי קרא דמפותה וק"ל: כגמר

בגמרא ור"פ נמי מבעי' לי לג"ש תימא לי דהא ר"פ מוקי בסנהדרין הך מתני' במפותה כר"ע דברייתא דס"ל דנתארסה ונתגרשה קנסה לאבי' כמו שכתבו התוס' ובהדיא אסיק לקמן (דף ל"ח) דלר"ע דברייתא ילפינן מאשר לא אורשה לג"ש מאי כאן חמשים אף להלן חמשים ודו"ק וצ"ע

דף ל' בתוס' ד"ה הכל מודים ותימא מנ"ל וכי הקשה מהרש"א יש לדקדק בזה ומאי קושיא ואימא דע"כ מתני' מפקא מדר' נחוניא דאוקי לאוקמי הני חרי קראי חד לחייבי לאווין וחד ליבמה לשוק דאין קידושין תופסין עכ"ל וגם בספר ראבי"ה הורגש בזה ולא הבנתי דבריו ע"ש שמפרש הכל מודים לחד מ"ד ותורף דבריו שתוס' הק' ממ"נ על רש"י אי משום הכל מודים דר"ח או מנ"ל לאפוקי ובישיבה היינו מתרצים דלק"מ והכא קמקשה תוס' מנ"ל לאפוקי דאיכא למימר דס"ל לר' נחוניא כר"ש התמני דלא תהי' אשה שיש בה הווי' וליכא ה"א לומר אשה הראוי' לקימה וא"כ לחייב עשה וחייבי לאוין לא צריך קרא להתירה דהא קידושין תופסין ואייתר להו תרי קראי חד ליבמה לשוק וחד לחייבי כריתות. אמנם אחר העיון קושיית מהרש"א במ"ע דא"כ מה שכתבו תוס' דלר"ע ניחא דאיכא לאוקמי הנך תרי רוביי' חד לחייבו עשה וחד לחייבי לאווין אבל לחייבי כריתות לר' נחוני' לא הא לחייבי עשה לא צריך קרא להיתרא דהא יש בה הווי' ולי נראה ליישב עד"ז דאי ס"ל לר"ע כמאן דאמר לא תהי' דיש בה הווי' וליכא ס"ד למדרש ראי' לקיימה דהא ר"ע רבו ס"ל כר"ש בן מנסיא א"כ ר"ש בן מנסיא יהי' חולק על ר"ע רבו כמ"ש תוס' בדיבור הקודם לוה ודו"ק

דף ל"ה ע"א בתוס' ד"ה ומי איכא למאן דאמר וא"ת הא אמרינן בפ' הנשרפין כו' אלמא פליגי אתנא דבי חזקי' וי"ל דלענין ממון אחר אית להו לכלהו תנאי דבי' חזקי' עכ"ל מקשין העולם אמאי לא פריך רבא מסיפא דמתני' לר' יוחנן איירי ג"כ בלא התירו וקתני הבא על בתו פטור מקנס ש"מ חייבי מיתות שוגגין פטורין. ואמרתי לישב זה עפ"י מ"ש בתוס' הנ"ל בפי בן סורר (דף ע"ז ע"ב) בשם יש מפרשים דמשעת העראה חייב לענין עריות אבל למנין קנס אינו חייב עד שעת גמר ביאה. ולפי שיטה זו הוי בא על בתו כמיתה וממון אחר שאותו ממון לא הוי בממון שבא על ידי אותו חבלה שהמיתה בא על ידה כ"כ התוס' לקמן (דף ל"א ע"א)