מנחת נתנאל סז

חזקה א"כ מהיכי תיתי לן לומר דלאידך תנא ס"ל דלא אמרינן מיגו במקום חזקה ולהמציא לנו מחלוקת זרה ודו"ק

בתוס' ד"ה טעמי' דר"מ כדר' הונא וכו' וקשה לר"י דא"כ ליפליגי בלא עדים בלוה גופא הואיל וטעמייהו היא בלוה עכ"ל י"ל מאי קושיא ואי הוי פליגי בלוה ה"א בערים כשאמרו העדים פסולי עדות אי קטנים היינו דרבנן מודי לר"מ דאינן נאמנים דבלוה גופא אמרינן מיגו אבל בעדים מלוה גופא מידק דייק והוי מיגו במקום חזקה ונראה בדבריהם שהי' להם בפי' רש"י כמו שהביא בחידושי הרא"ה דע"כ לא אמר ר' הונא אלא בלוה אבל בעדים ר"ל דאין לוה מודה אלא העדים אמרו כתב ידינו היא זה אלא פסולי עדות וקטנים ואנוסים היינו אפי' ר"מ מודה לרבנן ע"כ. ולפ"ז המתני' דקתני העדים שאמרו כתב ידינו וכו' הרי אלו נאמנים אתי' לכ"ע ובברייתא דפליג ר"מ היינו שהלוה מודה כיון דלא נתקיים ע"פ העדים ס"ל לר"מ דאינו נאמנים וא"כ מקשין תוס' שפיר ליפליגי בברייתא בלוה גופא וכ"ת דלא הוי ידעינן כשלוה מודה ועדים אמרו פסולי עדות וקטנים היינו דחכמים ס"ל דנאמנים דהוי מיגו במקום חזקה ז"א דהא מילתא שמעינן כבר במתני' בעדים דקתני הרי אלו נאמנים וכ"ז לשיטת רש"י אבל לפי' ר"י ור"ת דלא פליגי בברייתא בלוה מודה כ"א בעדים גופייהו אומרים כתב ידינו היא זה ופסולי עדות היינו וטעמא דר"מ כמו שאמר ר' הונא דלא אמרינן מיגו דשטר בלוה הכא נמי אומר בעדים אתי' מתני' דלא כר"מ וע"כ צ"ל דבברייתא לא סמיך אתנא דמתניתין שהברייתא נישנית קודם דאלת"ה אמאי קתני תו וחכמים אומרים נאמנים כיון דהברייתא והמתני' בחד גונא איירי ומעתה אין מקום לקושיית המהרש"א במה שכתבו תוס' בסמוך ד"ה אימא דר"נ אין נראה לו לחלק אמאי לא פליג בלוה גופא דאיכא למימר פשיטות תוס' דקושייתנו דאי הוי פליגי בלוה ה"א בעדים רבנן מודי לר"מ דאינם נאמנים דהוה מיגו במקום חזקה ודו"ק

בתוס' ד"ה מודה בשטר וכו' וי"ל דשמא ירא לוה לומר מזויף פן יכחישיהו וליכא מיגו עכ"ל ולפי' ר"י ור"ת בדיבור הקודם צ"ל דיראו העדים לשתוק פן יכחישיהו עדים אחרים ויקיימו השטר א"כ תו אינם נאמנים לומר אנוסים היינו משו"ה מקדימין לומר כתב ידינו היא זה ואנוסים היינו ואי אתי' עדים אחרים אח"כ מ"מ ה"ל תרי ותרי וק"ל

דף כ"ב פ"ב בתוס' ד"ה כגון שנישאת לאחד מן העדים והא דתנן בפ' ב' דיבמות הרגנהו לא ישא את אשתו וכו' עכ"ל בשאלות ותשובת חכם צבי בשם אדומ"ר הגאון הגדול ר' אברהם ברודא נשמתו עדן הביא קושי' בסי' ג' דהא אבעי להו שם ביבמות כונס מה שיוצא ואסיק דכונס אינא מוציא ומכח ק' זו בנה איזה בנין וגם הרב הנזכר ישב ק' זו בדוחק באופן אחר אמנם במחילת כבודם הק' מעיקרא לא קשה דבחידושי הרשב"א ביבמות מפרש דהך אבעי כנס מה שיוצא לא קאי אהך מתני' דהרגינהו לא ישא את אשתו דבהא ודאי אם כנס מוציא דלא כפי' רש"י והביא ראי' לדבריו מהתוספתא משמעתא דהתם ע"ש ובר מן דין דאפי' נאמר דהתוספתא אזלי לפי פי' רש"י מ"מ קושיתו מהכא היא דאותו עד שנשאת לו היא נוגע בעדות ולא מהימן א"כ הוי חד לגבי תרי שאמרו לא מת ואין דבריו שלאחד במקום שניים וכך כתב הרשב"א ביבמות (דף פ"ח) בשם הר"ח ע"ש וק"ל

דף כ"ג ע"א בתוס' ד"ה מ"ש רישא ומ"ש סיפא וא"ת וכו' וי"ל וכו' וי"מ כיון דלא מפליג בין באי עדים עד של"א נשאת וכו' ע"כ ובמהרש"א צ"ע ומאי קושיא דהא הך ברייתא אתי' בפשטות ככ"ע דלא איירי בנשאת לאחד מן העדים וכו' ע"ש. ולי נראה ליישב דהא ודאי לתירץ ראשון שבתוס' קשה דמרישא לחוד ה"ל למפרך אמאי לא תצא כיון דספיקא דרבנן היא ומאי פריך מ"ש מסיפא ובתירץ שני קשה דבסיפא לחוד ה"ל למפרך אמאי תצא דהא לרבנן לא תצא ומפני כך אני אומר דהך דיש מפרשים סיומא דתירץ ראשון היא ובהכי ניחא דמרישא לחוד לא הוי מצי למפרך דה"א דאיירי בנשאת לאחד מהעדים דאתי' כרבנן ומשו"ה לא תצא ובסיפא לחוד כ"כ לא קשה דה"א דאיירי כשנשאת לאתר ובקושיית מהרש"א דבהא מודים רבנן ומשו"ה פריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ממ"נ אי איירי בנשאת לאחד מעדים אפי' בנתגרשה הל"ל לא תצא ואי איירי בנשאת לאחר אפי' בנתקדשה הל"ל תצא ובזה מיושב היטב קושיית מהרש"א ודו"ק

דף כ"ז ע"ב בתוס' ד"ה אנן אחתינן ואין נראה לר"י דחזקת האם מהני גם לינאי כדמשמע הכא ולא ניחא להו לפרש דתולה החזקה ע"י העד הראשון כיון דהעד מגוף העדות ע"י צירוף וחזקה דמחמת העדות גופי לאו חזקה היא כדמוכח בבא בתר דאמר ר' נחמן אנן אחתינן ואנן אסקינן ולזולותא דבי דינא לא חיישינן ואי איתא אמאי מסקינן לי' אימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ארעא אחזקתא דאתחזק בה אפומא דקדמאי ועיין מהרש"ל

בא"ד ובשניים אומרים מת ושניים אומרים לא מת דאמרינן לעיל לא תצא ולא מוקמינן לי' אחזקה דא"א עיין מהרש"א וז"ל ולולא דבריהם הי' נראה למאי דמוקמינן לה בנשאת לאחד מהעדים וגם היא אומרת ברי לי לכך לא מוקמינן לה בחזקת איסור ושוב מצאתי כן בדברי התוס' פ' האשה רבה (דף צ"ג) וע"ש עוד במהרש"א שהקשה דברי ר"י שם אמאי שכתב ר"י (דף פ"ח) כמו שתי' התוס' כאן והניח בצ"ע. ולי לק"מ דמאי שכתבו התוס' בפ' האשה רבה כיון דהוא והיא אומרים ברי אזלי להך לישנא דס"ל דתרי ותרי ספיקא דאורייתא וה"ק היכי דמי אילימא תרי ותרי מה חזית דסמכת אהני סמוך אהני להך לישנא דס"ל דספיקא היכא מתרץ הך מתני' אלא ש"מ חד וש"מ עד אחד ביבמה מהימן ושם (בדף פ"ח) פי' התוס' לתרץ הך ברייתא להך לישנא דס"ל תרי ותרי ספיקא דרבנן ומדאורייתא אוקמא אחזקה אבל לאידך לישנא באמת לק"מ ודו"ק. בא"ד הכא כיון דמכחישין זה את זה איכא חומרא עיין בתוס' בבא בתרא (דף ל"א) ושם ביאור היטב ע"ש. בא"ד ועוד כיון דתרי ותרי ספיקא דרבני אין לנו להעמידה על חזקתה רצונם אפי' את"ל דלא דמי הך דהכא להך דארבעה אחים מ"מ מידי ספיקא דרבנן לא נפיק וק"ל

בתוס' בא"ד ובשנים אומרים נתגרשה אע"פ שהם העידו תחילה מ"מ היתה בחזקת א"א והוצרכו לזה לישב דברי המקשן שפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא הכי ה"ל למפרך כלפי לייא איפכא מסתברא וק"ל עיין מהרש"א. בא"ד ועוד דר' אשי משמע דבעי למימר דאפילו אתי שנים לבסוף עכ"ל המשמעות לזה עיין בחידושי הרא"ה ז"ל: