מנחת נתנאל סו

ליה רב נחמן אע"כ דהוא מפרש המתני' בהכיר בה דהיינו שהיא אומרת מוכת עץ אני וכך התניתי עמך והוא אומר לא כי לא התננתי עמך כ"א דרוסת איש אתה ורב נחמן דמותיב לי' לא ניחא לי' לאוקמי מתני' בכה"ג דא"כ הוי ברי וברי וכמו שפירש הרא"ה עכ"פ נוכל לומר דס"ד דמקשן הי' כסברת רמי בר חמא דר"ג פליג אפי' בברי וברי ומשו"ה פריך שפיר ר"ג אהדדי. ונראה ליישב עם מה שהקשתי עוד מאי פריך לימא מתני' דלא כר"ג דאי כר"ג הא אמר איהי מהימנא עד כאן לא קאמר התם שהיא נאמנת אלא משום מיגו דאיבעי אמרה מוכת עץ אני תחתיך אבל הכא לית לה מיגו וליכא למימר דפריך לי' מר"ג דמדברת ומעוברת דהתם לית לה מיגו שאני התם דהיא נאמנת דאוקמי אחזקת כשרות לכהונה משא"כ הכא נגד חזקת הגוף אית לי' לבעל חזקת ממון אע"כ צ"ל דקושייתו הוא לר"ג דהיא אומרת מוכת עץ אני דלית לה מיגו ויש לבעל חזקת ממון מ"מ ס"ל לר"ג דנאמנת וכל זה ניחא אי מתניתין איירי בלא הכיר בה אבל אם מפרשינן להמתניתין בהיא אומרת מוכת עץ אני והתניתי עמך א"כ כה"ג לדידה נמי אית לה מיגו דהא לפי דבריה השתא צריכה להעיז פניה שהוא טוען נגדה ל"א כי לא התנתה עמי ומיגו היה יכולה לטעון טענה שאינה מעיזה נגדו שהיא יכולה לומר מוכת עץ אני תחתיך והשתא ה"ק דקארי לה מה קארי לה הא ברי וברי הוא ואת"ל דס"ל דר"ג פליג אפי' בברי וברי אמאי תני בכולה מתני' פלוגתא בברי ושמא הא מתני' דמוכת עץ לרבותא דר"ג הוא ה"ל למתני' רבותא טפי אפי' בברי וברי אע"כ צ"ל דמתני' דהיא אומרת מוכת עץ אני תפרש לה בהכיר בה ובברי וברי א"כ פשיטא דקארי לה מאי קארי לה אימא הא דקאמר ר"ג נאמנת היינו משום דיש לה מיגו דאי בעי ומוקמת לה מתניתין דמוכת עץ בברי וברי לדידה נמי יש לה מיגו וכדאמרן א"כ קשה ממ"נ ודקארי לה וכו' ודו"ק

בתוס' ד"ה דאי ר' גמליאל נראה דלמ"ד הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום פריך וכו' עכ"ל וקשה לפי מה שסבר הרי"ף והרא"ש לקמן בפ' הכותב ובפ' קמא דבבא מציעא דאפילו לר"י דס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום היינו במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין כתובה אי לא נקיט כתובה יש ריעותא לפנינו ונאמין לו אי טעון ואמר פרעתי א"כ לדידהו קו' תוס' במקומו עומדת דנאמן הבעל הכא לר"ג דיש לו מיגו דאי בעי אמר פרעתי וצ"ע

ברש"י ד"ה אי אמרת בשלמא וכו' היינו דשייך למתני בהדי' ר"י מודה לר"ג וכו' דאע"ג דפליגי וכו' דאע"ג דאיכא למימר מיגו וכו' מודינא בהאי מיגו דאי בעי שתיק וכו' עכ"ל וע"ז הקשו תוס' דלא הל"ל אמיגו קאי דעד השתא לפי' הקונטרס אמיגו קאי ע"כ ובאמת קשה מי הכריח לזה הל"ל לפרש דר"י מודה לר"ג אע"ג דפליגי בפ"ק גבי משארסתני נאנסתי דאינה נאמנת אע"ג דהיא טוענת ברי ועדיפא שמא דידי' עם חזקת ממון מודינא הכא באומר שדה זו דבטענת ברי דידי' עדיף משמא דנתבע אע"ג דאית לי' חזקת ממון דהיינו חוקת אביו ולפ"ז לא הוי קשה קושיית תוס'. ונ"ל דא"כ ע"כ צ"ל דידע מהך סברא דהתם שור שחוט לפניך והכא אין שור שחוט לפניך דאל"ה מ"ש הך שמא משמא גבי משארסתני נאנסתי וא"כ מאי פריך תו מכדי האי מיגו והאי מינו מ"ש הך מיגו מהאי מינו הלא כבר ידעת לחלק אפילו אי לא אמרת אמיגו קאי משו"ה פי' רש"י דקאי אמיגו קאי והא דמפרש ואזיל מ"ש הך מיגו מהך מיגו קאי באמת בין להכי נמי מסתברא בין למי סברת אבל התוס' מפ' דהא דמשני אמיגו קאי ונאמן אפי' הלה תובעו איכא למימר דידע לחלק בין הך שמא דהכא להתם דהכא אינו תובעו והתם תובעו בטענת שמא דידי' אבל אי קאי אמיגו ונאמן הכא אפי' בהלה תובעו פריך שפיר מ"ש הך מיגו מהך מיגו ומשני התם שור שחוט לפניך דהרי אינו בתולה וכדפרשתי ודו"ק

דף י"ח ע"ב בתוס' ד"ה הרי אלו נאמנים וא"ת למה נאמנים וכו' דאנן סהדי שלא הי' אונסין ולא פסולי עדות דהא לקמן אמרינן תרי ותרי נינהו עכ"ל וי"ל דה"ל לאוכוחי בקיצור מדקתני בברייתא דלקמן ואם יש עדים שכתב ידם היא זה אין נאמנים מה"ט דאנן סהדי שלא הי' אנוסים ולפי ס"ד כשאמרו כתב ידינו היא זה דמיא לכתב ידם יוצא ממקום אחר וי"ל דהוי מוקמי הברייתא דהא דקתני אינם נאמנים ומגבינן בי' כבשטרא מעליא מטעם תרי ותרי נינהו והכחשה תחילת הזמה וכשם שאין מזימן את העדים אלא בפניהם כך אין מכחישין וכאקימתא דר' ששת והא דקתני במתניתין הרי אלו נאמנים כיון דבפניהם היא תרי ותרי היא נאמנים שלא מגבינן בי' כבשטרא מעליא אבל לא קרעינן לי' משו"ה החזיקו קושיתם מהא דלקמן אמרי' תרי ותרי נינהו והא דקתני אינם נאמנים לקרוע שטרא כשנוי דר' נחמן ומתני' דקתני הרי אלו נאמנים לקרוע שטרא ולמה נאמנים דאנן סהדי ודו"ק

דף י"ט בגמ' אמר ר"ח קסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמי שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר הנה בספר חידושי הרא"ה אנחית לן חדא דר"ח ידע מהא דתני' בתוספתא אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז וגילוי עריות ושפיכת דמים ר"מ אומר אף הגזל איברא איתקף לן א"כ מאי פריך רבא לר"ח וכל מה שתירץ הרא"ה בזה דחוקים למי שמעינן שם. והנראה בזה דרבא ס"ל הא דאמר ר"מ אף הגזל היינו בכל המצות צריך לעבור ולא יהרג וחי בהם כתיב אבל בגזל ס"ל לר"מ אם הוא רוצה להחמיר על עצמו ליהרג ולא לעבור רשאי וזה הוכיח רבא השתא אולי אתי לקמן לאמלוכי אמרינן להו חתימו ואל תהרגו דקיי"ל כרבנן ואם נאמר דלר"מ ס"ל דבגזל יהרג ואל יעבור אינהו פליגי בסברת הפוכות אלא ש"מ דלא פליגי חכמים ור"מ אלא דלרבנן בגזל יעבור ואל יהרג ולר"מ אם רוצה להרג ולא לעבור רשאי ודו"ק

בתוס' ד"ה חזקה וצ"ע דבעי היא בפ' קמא דבבא בתרא ולא אפשיטא ע"כ וקשה לי דהא לפי מה דמסיק טעמי' דר"מ כדר' הונא א"כ נוכל לומר לר"מ דאמרינן מיגו במקום חזקה וא"כ יש לנו לומר דהבעי' קאי במסקנא לר"מ ולכאורה אמרתי דתמיהתם שצריכין לומר דהאי בעי לא קאי לרבנן דר"מ אבל קשה דהא בפ' מי שמת מהפכין לי' ר' מאיר אומר נאמנין ות"ק ס"ל אין נאמנין דס"ל כר' הונא במודה בשטר דאין צריך לקיימו א"כ אין לנו הכרע דס"ל דלא אמרינן מיגו במקום חזקה וא"כ וודאי שפיר איבעי להו שם בב"ב אליבא דרבנן דקיי"ל כוותייהו וי"ל דקושיים היא עכ"פ להך תנא דס"ל נאמנין אפילו בפסולי עדות וקטנים מטעם מיגו אפילו במקום