מנחת נתנאל סה

פלוגתתן בלא הכיר דהא לפי מה שתרצתי אמאי לא הק' תוס' קושיתו וא"ת ארבא קודם חזרה משום דידע מהך ברייתא דלקמן דקושיא אהדדי וצריך לשנויי' הא ר"מ והא רבנו א"כ לדידי' שפיר ידעינן הפלוגתא דלר"מ מאתים ולרבנן ולא כלום מדקתני דומיא דאיילונית וא"כ קשה ממ"נ קיצור או סתירה בדברי תוס' ודו"ק

דף ל"ו בתוס' ד"ה החרשת והשוטה וקשה לר"י וכו' ולר"י נראה לפרש הכי דאין להם טענות בתולים ולפי שבחזקת מוכת עץ היא ואע"ג דלכלהו נמי חביטא מחבטן וכו' אבל הני הנך חרשות דלא מצי אמרו בחזקת מוכת עץ נשאת עכ"ל. והנה הרב מהרש"א דחק בזה לתרץ לפי' ר"י קושיתו הא איתרע חזקה ועוד מקשין העולם כיון דת"ק נמי ס"ל הך סברא דחבוטי מחבט אמאי יש להסומא טענת בתולים וביותר קשה דה"ל לתוס' לפרש הסוגי' דלפי' ר"י הא דמשני ר' ששת הא ר"ג והא ר"י היינו פלוגתתן בהיא אומרת מוכת עץ אני והוא אמר לא כי דרוסה איש את ולא ה"ל למסתם דבריהם ע"כ הנראה בכוונת תוס' דודאי היא דמשני ר' ששת הא ר"ג והא ר"י היינו במאי דפליגי במשארסתני נאנסתי כמו שפי' רש"י אלא שחדשו דבחרשת ושוטה בחזקת מוכת עץ נינהו וכיון שכן אין מקום לקושיתו לפי' רש"י דהיכי טעינן לה הכי מספק דחזקת גופה אתרע כיון דהחרשת והשוטה י"ל שהיא מוכת עץ וא"כ משו"ה אין לה טענת בתולים משום ס"ס שמא מוכת עץ היא ואת"ל דלא מוכת עץ ובס"ס לא מפסדת כתובת' ולא אמרינן אוקי ממונא אחזקתו דס"ס אלימא מחזקת ממון כמ"ש התוס' בפ' קמא (דף ט' ע"ב) ד"ה אי למותב לה. והשתא אתי שפיר דבסומא ס"ל לת"ק דיש להם טענות בתולים דלא הוי אלא חד ספיקא משא"כ בחרשת ושוטה הוי ס"ס ומעתה ניחא מאוד הא דסתמי דבריהם ולא פרישו דהא ר"ג והא ר"י לענין פלוגתא דמוכת עץ דתוס' דהכא אזלי בשיטת תוס' לשינוי קמא בדיבור הנזכר דמשמע שם דר"י נמי ס"ל הך סברא דחבוטי מחבט ומ"מ ס"ל ר"י דאינה נאמנת אע"ג דהוי ס"ם ספק מוכת עץ ואת"ל דדרוסת איש אימור תחתיו נאנסה דספק באונס לא חשיב ספק דאימר קודם נתארסה נאנסה וכוונתם נגד ספק דאונס יש שתי ספיקות להפסיד כתובתה אימר ברצון אימר אינו תחתיו משא"כ הכא בחרשת ושוטה הוי ספק דאונס ספק גמור דה"א אין רצון בחרשת ושוטה ואנן טעינן להו שלא להפסיד כתובתן מטעם ס"ס חדא שמא מוכת עץ היא ואת"ל לאו מוכת עץ שמא לאחר אירוסין נאנסה ודו"ק. וכיון שזכינו לדין ק' ראשונה במקומה עומדת אמאי לא הקשו תוס' לר"מ נאמר בלא הכיר בה מנה אדרבא קודם חזרה ומה שענינו ואמרנו דהוי קשה לי' לרבא הברייתות אהדדי לא ניחא לי' לשנוי' הא ר"ג והא ר"י לענין מוכת עץ דא"כ צ"ל דלא ס"ל לר"י הך סברא דחבוטי ופליגי במציאות וזה דוחק אבל השתא לפי מה שפרשתי כוונת תוס' אמרינן דבין ר"ג ובין ר"י כלהו ס"ל חבוטי מחבט אלא הא ר"ג ס"ל במשארסתני נאנסתי נאמנת הוי לידי' ס"ס ולר"י דאמר לא מפ' אנו חיין לא הוי ס"ס א"כ הברייתא נוכל לתרץ הא ר"ג והא ר"י ודו"ק

ברמב"ם פי"א מהל' אשות אבל חרשת ושוטה לא תיקנו לה רבנן כתובה וכו'. והיא תלמוד ערוך ביבמות (דף קי"ג ע"א) ומקשה בס' לח"מ דהיא נגד ש"ס דכתובות דפריך ברייתות אהדדי דקתני חרשות ושוטה יש להם טענת בתולים ובאינך תני דאין להם טענת בתולים ומשני הא ר"ג והא ר"י דמשמע דלענין להפסיד כתובתה איירי דומיא דפלוגתא דר"ג ור"י וכמו בכלהו הש"ס בטענת בתולים קאי לענין ממון להפסיד כתובתה והניח בצ"ע וכן בספר בית שמואל וישבתי עפ"י האמת דהנך ברייתות איירי שהי' חרשת ושוטה ונתפקחו ונשתפו בשעת אירוסין דיש להם כתובה וק"ל אבל לפי מה שכתבתי בהבנת תוס' ע"כ צ"ל דהיתה שוטה וחרשת אפי' בשעת אירוסין דאלת"ה לא הוי ס"ס דספק אונס לא חשוב ספק דנגד ספק אונס יש ס"ס אימא ברצון ואימא אינו תחתיו וזה דוחק לומר שהיתה בשעת אירוסין שוטות אלא דביום חופתן נתפקחו מ"מ אני במקומי עומד דיש לומר דאיירי הנך ברייתות בחרשת ושוטה כשכתב לה כתובה אלא שהרב בעל לח"מ מיאן בזה דהרמב"ם כתב באותו פרק כל מי שאין לה כתובה מתקנת חכמים אע"פ שכתב לה לית לה טענות בתולים וע"כ צ"ל לשיטות הרמב"ם כמו שכתבתי דאיירי בחרשת ונתפקחה אבל לפי' תוס' שפיר יש לנו לאוקמי הנך ברייתות בדכתב לה ודו"ק

בא"ד והרשב"א הקשה לפי' ר"י אמאי לא משני הא דקתני אין להם טענת בתולים כדר"מ והא דקתני יש להם טענת בתולים כרבנן עכ"ל וקשה הא מ"מ לענין קנס לא סגי בהאי תירוצא ואין לחלק בין קנם לטענת בתולים כמו שחילק במהרש"ל ע"ש הא לפי גירסת רוב ספרים פריך מקנס אטענת בתולים ולא ניחא לי' לחלק א"כ הכי נמי יש לתרץ קושיית הרשב"א דרב ששת לא ניחא לי' לחלק בין קנס לטענת בתולים ומשו"ה הוכרח לאוקמי הא כר"ג הא ר"י ע"כ קושית מהרש"א בתוספת ביאור קצת. ונ"ל ליישב קושית מהרש"א דוודאי יש לחלק בין קנס לטענת בתולים כסברת מהרש"ל ולפי גירסת רוב ספרים הכי פירושו דבריטב"א כתיבת יד כתב הא דקתני יש להם קנס היינו קונסין אותה להפסיד כתובתה וא"כ י"ל שפריך שפיר אלא שיש לבעל דין לחלוק מנ"ל להקשות אימא הא דקתני יש להם קנס היינו קנס של חמשים כסף כחו בכולו הש"ס ומנ"ל למיפרך בפירוש דחוק. ואמינא דהוכחת המקשן ע"כ קנס להפסיד כתובתה הוא דהא באידך ברייתא קתני חרשת ושוטה אין להם טענת בתולים מטעם שמחזיקין אותה בטענת מוכת עץ א"כ נשמע מן הדא דמוכת עץ יש להם קנס א"כ אמאי קתני חרשת ושוטה יש להם קנס ה"ל למיתני רבותא יותר מוכת עץ יש להם קנס א"כ פשיטא דחרשת ושוטה יש להם אלא ע"כ דהא קנס איירי בקנס כתובתה משו"ה לא תני מוכת עץ א"כ פריך שפיר דבאידך ברייתא תני דאין להם טענת בתולים. כל זה לפי' ר"י אבל לפי' רש"י א"א לקיים רוב גירסת הספרים ומנ"ל להקשות אימא קנס ממש הוא והא דלא תני מוכת עץ דמוכת עץ אין להם קנס וחרשת ושוטה לא מחזקינן כמוכת עץ והא דאין להם טענת בתולים דטעינן להן שמא לאחר אירוסין נאנסה ודו"ק ורבים חתרו בדיבור זה וילאו למצוא פתח וד' האיר עיני

דף ט"ז ע"א בגמ' ודקארי לה מה קארי לה הא ברי וברי הוא וקשה לי מאי פריך דס"ד דהמקשן הי' דר"ג דהתם נמי איירי בברי וברי כמו שצריכין אנו לומר כך בפ"ק (דף י"א ע"ב) לרמי בר חמא דאמר בלא הכיר בה בין לרבנן ובין לר"מ לא כלום א"כ תקשי לי' מתני' דהיא אמרת מוכת עז הוא כדמותיב