מנחת נתנאל סד

קתני היא ישן בין הנשים אלא ע"כ צ"ל דסבירא לי' דאין צריך למתני בסיפא דסמך ארישא דקתני אמה של כלה היא ישנה בין הנשים וא"כ אכתי קושיא ראשונה על מהרש"א קיימת וליכא למימר כדאמרן הא דקתני דוקא איסור יחוד באבילות דהכא משום דאקולי בה רבנן לענין גיהוץ ותספורות א"כ קשה מי הכריחו לחלק בין אבילות דידי' לדידה ואין לומר א"כ בסיפא דקתני אין מונעין תכשיטין נמי ה"ל לאסור ביחוד אימא באמת אסור ביחוד וסמוך בזה ארישא דקתני אאמה של כלה היא ישן בין הנשים ודו"ק היטב

דף י"א ע"ב ובפ' אלו נערות דף ל"ו ע"א בתוס' ד"ה הדר בי' רבא מהאי אבל מהא לא בעי למימר דהדר וכו' וא"ת מנ"ל וכו' נאמר שחזר בו ממה שאמר לא הכיר בה לר"מ מאתים אלא נפרש לא הכיר בה מנה וכו' וי"ל כדפי' הקונטרס לעיל וכו' עכ"ל. ויש לתמוה אמאי העמידו דבריהם הכא הל"ל להקשות תיכף אדברי רבא דאמר בין הכיר בה ובין לא הכיר בה לר"מ מאתיים ולרבנן לא כלום ולא הכיר נאמר לר"מ לא הכיר בה מנה כדי שלא יהי' פלוגתא רחוקה וע"כ צ"ל כפי' רש"י דאין זה סברא דאי חשיב מקח טעות לא יהי' כלום ואי לאו מקח טעות היא למה לא יהי' לה מאתים א"כ ארבא בתר דהדר נמי ל"ק כתירוצם ואמרתי לישב זה ע"פ מה שהקשתי שאין מקום לקושיית תוס' לומר לר"מ לא הכיר בה מנה דרבא ידע מהך ברייתא דלקמן דקתני החרשת והשוטה אין להם טענת בתולים וכמו שפי' ר"י לקמן לפי שבחזקת מוכת עץ היא דחבוטא מחבטן הא מ"מ יש להם טענות בתולים במנה שני' אלא ע"כ לר"מ בלא הכיר בה מאתיים ואתי' ברייתא כר"מ משי"ה אין אין להם טענות בתולים דבחזקת מוכת עץ היא ויש לדחות דאיכא למימר מכח סברת חביטו מחבט אמרינן בחזקת מוכת עץ נשאת והוי כמו הכיר בה דלר"מ אית לה מאתים

אמנם יש לאלקי מילין דאיכא למימר דרבא ידע מאידך ברייתא דקתני החרשת והשוטה יש להם טענות בתילים וא"כ קשה הברייתות אהדדי ולא ניחא לי' בשינוי' דר' ששת הא ר"ג והא ר"י דא"כ צ"ל דלר"י, לא ס"ל הך סברא דחבוטי מחבט ור"ג אית לי' הך סברא ופליגי במציאות וזה דוחק גדול וע"כ צ"ל כתירץ הרשב"א הא דקתני אין להם טענת בתולים כר"מ דאמר בהכיר בה מאתים והא דקתני יש להם טענות בתולים כרבנן דאמרו כתובתן מנה וקשה הא לא הוי דומיא דאיילונית ומשו"ה הוכיח רבא לומר דלר"מ בלא הכיר מאתים ולרבנן לא כלום וא"כ ל"ק הברייתות דיש לתרץ הא ר"מ והא רבנן דבלא הכיר לא כלום כמו באיילונית וא"כ קידם חזרה דאמר רבא לר"מ מאתים ולרבנן לא כלום ל"ק קושיית רש"י דנאמר לר"מ לא הכיר בה מנה ויש לתרץ כמו שאמרנו אבל השתא בתר דהדר רבא ואמר לרבנן לא הכיר בה מנה וכינסה בחזקת בתולה ונמצא בעילה לית לה ולא כלום א"כ אף אם תאמר דלר"מ מאתים בלא הכיר בה והך ברייתא דקתני יש להם טענות בתולים אתי' כרבנן עדיין קשה הא לא הוי דומיא דאיילונית וע"כ צ"ל דלא חש להאי דומיא א"כ קשה נאמר לר"מ בלא הכיר בה מנה והברייתות יש לאוקמיא מכח סברת חבוטי מחבט הוי כמו הכיר בה והא כר"מ והא כרבנן דאמרי בהכיר בה מנה ודו"ק

ועפ"ז מיושב ג"כ מה שהוכיחו התוס' בתחילה דלא הדר מהאי דלעיל ובתר הכי סמכו קושיית וא"ח. נאמר לר"מ דבלא הכיר בה מנה משום דאם הו"א כפי' דרבא חזר מתרווייהו וס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעילה ובלא הכיר בה דאית לה מנה כמו כן אין מקום לקושייתו כמו כמו שאמרנו דרבא הוכרח לומר בלא הכיר בה לר"מ מאתים כדי לתרץ הברייתות אהדדי ואי הוי מוקמינן הברייתא בהכיר בה אם כן הא דקתני יש להם טענות בתולים לא הוי דומיא דאיילונית דאם ר"מ סבר לי' בלא הכיר בה מנה ע"כ סבר לי' לרבנן בלא הכיר לא כלום דא"כ קשה מתניתין דלקמן היא אומרת מוכת עץ אני והיא אומר דרוסת איש את וטענתייהו במאי אע"כ לרבנן לא כלום דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעילה לית לה ולא כלום א"כ אי איירי בהכיר בה דלרבנן אית לה מנה לא הוי דומיא לאיילונית משו"ה מפרש רבא דלר"מ בלא הכיר בה מאתים ולרבנן בלא הכיר בה מנה וכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעילה נמי אית לה מנה הוי שפיר דומיא דאיילונית ומ"ה הקדימו בדבריהם דרבא לא חזר מהאי דלעיל וכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעילה לית לה כלום דמקח טעות לגמרי משמע ובלא הכיר בה לרבנן אית לה מנה א"כ עדיין השתא לא הוה דומיא דאיילונית אלא שמע מיני' דלא חש רבא להך סברא ומעתה הקשו שפיר ואם תאמר וכו' נאמר לר"מ בלא הכיר בה מנה ודו"ק

תוס' בא"ד וא"ת נאמר וכו' אלא נפרש לא הכיר בה מנה לר"מ עכ"ל יש לדקדק היאך ס"ד למימר אם כן הוי פליגי ר"מ ורבנן בתרתי בהכיר לר"מ מאתים ולרבנן מנה ובלא הכיר לר"מ מנה ולרבנן ולא כלים א"כ במתני' לא פליג ר"מ ורבנן במאתים ומנה והוא בהכיר בה אבל בלא הכיר בה לא מצינו בשום דוכתא דפליגי ר"מ ורבנן הוה לי' לתנא לאשמועינן פלוגתא דר"מ ורבנן בלא הכיר בה. אלא וודאי בלא הכיר בה ס"ל לר"מ מאתים ורבנן מנה ומתניתין סתמא קתני בין הכיר בה בין לא הכיר לר"מ מאתים ולחכמים מנה גם למימרא דרבא קודם חזרה בלא הכיר ס"ל לרבנן דלית לי' ולא כלום ולר"מ מאתים צריך לאשמועינן פלוגתתם בלא הכיר בה דזה ידעינן מן הסברא כיון דלר"מ בהכיר מאתים דדמי לבוגרת אם כן היא הדין בלא הכיר בה ורבנן דס"ל במנה דדמי' לבעילה א"כ בלא הכיר בה לית לה ולא כלום דדמי' לכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעילה א"כ ליכא למימר דס"ל לר"מ בלא הכיר בה מנה ולרבנן ולא כלום ודאי ה"ל לתנא לאשמועינן בשום דוכתא פלוגתא ר"מ ורבנן דהא בלא הכיר בה ס"ל לר"מ מנה ובהכיר מאתים וזה לא ידעינן מן הסברא שיש לומר שקושית תוס' אזלא דהא וודאי לרבנן ידעינן בלא הכיר בה ולא כלום דדמיא לכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעילה וממילא נשמע לר"מ דבלא הכיר מנה דאי לר"מ מאתים הוי פלוגתא רחוקה. אמנם עדיין במקומי אני עומד שאין מקום לקושיית תוס' דניחא לי' לרבא לאוקמי פלוגתא דר"מ ורבנן בין הכיר ובין לא הכיר לר"מ מאתים ולרבנן מנה ומתני' איירי בין בהכיר ובין בלא הכיר אבל אם נאמר לר"מ מנה ולרבנן לא כלום ה"ל לתנא לאשמועינן בשום דוכת' פלוגתתן בלא הכיר וכ"ת ידעינן מסברא הא אפשר לומר לרבנן אע"ג דלענין הכיר מדמה לבעילה בלא הכיר לא הוי כמקח טעות כמ"ש התוס' סברא זו למסקנא וא"ת א"כ לרבא קודם חזרה נמי קשה הל"ל לאשמועינן