מנחת נתנאל סג

זו ע"כ אסור משום אבילות ש"מ דדבר שבצנעה נוהג וישבתי עפ"י מ"ש הנקודת הכסף בשם הרי"ץ גיאות כדי לדחות מעליו שבעה ימי אבילות צריך דוקא להכניס את החתן לחופה ובעילת מצוה שהשמחה בשלימות ומשו"ה נוהג שבעה ימי משתה בתחילה אבל בחופה לחוד אינו בכח לדחות ימי האבילות כיון דהמת הי' בתחילה קודם הכנסת כלה לחופה ע"ש וא"כ אי אפשר לפרש דמכל אותן ימים דייק דבועל בעילת מצוה קודם שיקבור היא א"כ ש"מ דדברים שבצנעה נוהג ה"א לעולם דברים שבצנעה מותר ובועל בעולת מצוה היינו כדי לדחות מעליו שבעה ימי אבילות ולנהוג ברישא ו' נמי משתה והאי דלא דייקי תוס' מזה דבועל בעילת מצוה קודם שיקבור דמצי לדחויי דבועל בעילת מצוה לאחר שיקבור וחופה לבד יש כח לדחות ימי אבילות ולנהוג בתחילה ז' ימי משתה ודוק

ע"ב בגמרא א ואלו גבי אבילות תניא אע"פ וכו' באמת אמרו מוזגות לו את הכוס ומצעת לו את המיטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו וכתב מהרש"א מכאן קשה למאי שכתב הראב"ד דבאבילות דהכא אע"ג דיחוד אסור מזיגת הכוס מ"מ שרי א"כ מאי פריך למימרא דאבילות קילא לי' והתניא מוזגת את הכום אע"ג דמזיגת הכוס שרי יחיד אסור והניח בצ"ע וביותר יש להקשות מ"ש הרא"ש שם במס' נדה בהלכות נדה בקצרה דהא דשרי רבנן יחוד בעריות נדה יותר משאר עריות היינו טעמא דהוי דבר שאי אפשר ואסמכינו אקרא סוגה בשושנים משו"ה הצריכו חכמים להרחיקו אותו ממזיגת הכוס ורחיצה ודומיהן אפילו להושיט מידו לידה ע"ש באריכות. א"כ מאי פריך מנדה כיון דהתירו יחוד משו"ה אסרו שאר קריבות אבל באבילות שהיא דבר שאינו שכיח הניחו באיסור יחוד כשאר עריות ולא הוציא מהכלל ולא צריכא להרחיק משאר הרחקות משו"ה מוזגות לו את הכוס וע"ק אמאי לא פריך בלאו מילתא דר"י הברייתות אהדדי וישבתי הכל דאי לאו דר"י ל"ק הברייתות אהדדי כדאמרן אף דאסרינן יחוד שאר קריבות מותר אבל ר"י דדחיק לפרש הברייתות דקתני וכן מי שפירסה אשתו נדה ולא בעיל אבל בבעיל אשתו ישינה עמו צ"ל מי הכניסו לדוחק זה ופשוט דבעי לתרץ הבני ישיבה שאמרו ומסייע לי' לר' יוחנן דדברים שבצינעה נהוג מנ"ל אימא דמשו"ה אסרו יחוד משום נידות אע"כ צ"ל דס"ל כיון דבעיל אשתו ישנה עמו אלא ע"ז יש להקשות אימא משו"ה מסייע לי' דטעמא הוי משום אבילות דאי משום נדה א"כ בודאי מן הסברא אסרינן נמי בהך נדות משום דם בתולים מזיגות הכוס כמו בנדה ממש משום לא פליג וא"כ אמאי לא תני נמי בהך ברייתא שכל אותן הימים אסור ביחוד ומזיגת הכוס אלא ע"כ צ"ל דס"ל לר"י כיון דיחוד אסור מזוגת הכוס לא כ"ש כסברת מהרש"א וע"ז פריך שפיר הא גבי אבילות אסרינן יחוד ושרינן מזיגת הכוס ודיק ועל זה משני ל"ק כאן באבילות דידי' כאן באבילת דידה וא"כ למימר לעולם כסברת הראב"ד וכ"ת א"כ מנ"ל לר' יוסף דבאשה חדשה כיון דבעיל ישינה עמו דהא שפיר מסייע לי' כדאמרן. לק"מ דהא צריכין לדקדק למאי דמחלק בין אבילות דידי' לאבילות דידה ולא שאני לי' בין אבילות דהכא לבין אבילות דעלמא א"כ למה תני באמת איסור יקוד באבילות דהכא ה"ל למתני' איסור יחוד באבילות דעלמא וכ"ש הכא וליכא למימר דתנא הכא לאשמועינן דדבר שבצנעה נוהג מ"מ ה"ל למתני איסור יחוד מאבילות דעלמא ואפי' בשבת ש"מ דאיסור תשמיש נוהג בשבת דימי אבילות ואין לומר דאתי לאשמועינן דאפי' בעילת מצוה אסור מדקתני כל אותן הימים ש"מ בועל בעילת מצוה קודם שיקבר היא דהא כך אמרנו ועניני דמהא ליכא למשמע מיני' דאכ"ל דמשו"ה בועל בעילת מצוה קודם שיקבר כדי שיחול שבעה ימי משתה קודם שבעה ימי אבילות ונפ"מ היכא דהוי כבר חופה ואח"כ מת אביו של חתן או אמה של כלה דחופה לחוד סגי לדחות ימי אבילות כמ"ש בעל נקודות הכסף בשם הרי"ץ גיאות איכא למימר דמותר לבעול בעילת מצוה אפי' לאחר קבורה אלא ע"כ צ"ל דאי תני בעלמא ה"א דשרי הכא למשנה אחרונה משום דם בתולים ובאיסור נדה כיון דחמיר בבעיל ישינה אשתו עמו א"כ ש"מ מילתא דר"י ומהכא היא דקי"ל וא"ל אכתי מנ"ל לר"י הא כיון דס"ל כסברת הראב"ד א"כ הברייתות לק"מ אהדדי ולא צריכא לחלק בין אבילות דידי' לאבילות דידה וי"ל דמ"מ הי' קשה אמאי תני איסור יחוד באבילות דהכא ולא באבילות דעלמא וא"ת פשיטא קשה למ"ל לר' יוסף לחלק בין אבילות דידי' לדידה הא ע"כ מוכח מילתא דר"י מדתני איסור יחוד באבילות דהכא וכדאמרן וי"ל דלא הי' מספיק במילתא דר"י ומ"מ הי' קשה אמאי תני האיסור יחיד באבילות דהכא והיתר מזיגת הכוס באבילת דעלמא או ה"ל למתני האיסור וההיתר באבילות דהכא או באבילות דעלמא אלא וודאי ע"כ הי' צריכין לומר מסברא לחלק בין אבילות דהכא לאבילות דעלמא וא"כ עדיין הי' קשה על ר"י מנ"ל דבבעיל אשתו ישינה עמו ומשו"ה משני דיש לחלק בין אבילות דידי' לאבילות דידה ואין חילוק בין אבילות דהכא ובין אבילות דעלמא מדתני האיסור באבילות דידי' וההיתר באבילות דידה ודו"ק

ומעתה נסתלק קושיית מהרש"א על הראב"ד ודו"ק אלא שעדיין י"ל דקושיית מהרש"א במקומו עומדות וליכא למימר דר"י הוכיח דבריו מדלא תני איסור יחוד גבי אבילות דעלמא אימא משו"ה תני דוקא באבילות דהכא כיון דאקילי רבנן אתי לזולזילי ומאי קילא דאינו נוהג גיהץ ותספורת כל ז' ימי משתה כדכתיב מלך ביפיו תחזנה כמ"ש הרא"ש והר"ן אבל באבילות דעלמא אפי' באבילות דידי' מותר ביחוד וא"ת א"כ אמאי צריך לחלק בין אבילות דידי' לאבילות דידה ה"ל לחלק בין אבילות דהכא לאבילות דעלמא ואין חילוק בין אבילות דידי' לדידה וי"ל דא"כ הי' קשה הא דתני בסיפא אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום ופי' הרא"ש כשאירע לה אבילות בתוך שלשים יום אפי' בתוך ז' ימי אבילות אין מונעין תכשיטין ממנה א"כ אקולי בה רבנן ואמאי לא תני בסיפא דאותן הימים היא ישן בין האנשים משו"ה צריכין לחלק דבאבילות דידה אפי' באבילות דהכא מותר ביחוד משו"ה מותר ביחוד בסיפא דאבילות דידה היא ודו"ק

אלא דלפ"ז אידך קושיית מהרש"א במקומו עומדות בד"ה ומי שאני בין וכו' תימא דבלאו מלתא דר"י ה"ל למפרך וכו' עכ"ל הל"ל דבלא ר"י לא מחלקינן בין אבילות דידי' לדידה ולא אצטריך למתני' איסור היחוד ומה שתירץ המהרש"א בזה דא"כ ה"ל למפרך בברייתא דלעיל דקתני בה תרווייהו ולא מפליג בין אבילות דידי' לאבילות דידה ע"ש אין מקום לתירץ זה דהא לפי מה שאמרנו שפיר מפליג בברייתא בין אבילות דידי' לאבילות דידה דקתני בסיפא אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום ולא