מנחת נתנאל סב

ר"י מילה וטבילה דגבי אבות טבילה הי' מדכתיב וכבסו שמלותם ודו"ק

ברמב"ם פי' י"ג מהלכות אסורי ביאה דין א' בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן וכו' ודין ג' וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה שנאמר וקדשתם היום ומחר וכיבסו שמלותם וכו' וכן לדורות ודברי רבינו תמוהים דביבמות דף מ"ו ע"ב כך הי' ס"ד דהש"ס ופריך ודילמא נקיות בעלמא ומסיק לבסוף מדכתיב ויקח משה את הדם ויזרוק על העם וגמירי דאין הזי' בלא טבילה והאיך הניח מסקנת הגמ' ותפס הס"ד וגם אם נדחוק נפשך לומר כיון דמסיק דאין הזי' בלא טבילה והזי' אשכחן דהוי בסיני ולא מצינו טבילה שצוה ד' עליו אלא ש"מ בקבלת התורה הי' אזהרת וכבסו שמלותם משום טומאה ומכח ק"ו שהגוף עצמו צריך טבילה או נאמר מדמעט קרא תושב ושכיר גבי פסח על גר שמל ולא טבל ביבמות דף ע"ו ש"מ דאינו גר עד שימול ויטבול וע"כ טבילה היתה בסיני ולא אשכחן שצוה ד' עליו אלא ש"מ שצוה להם וכיבסו שמלותם משום טומאה וסמך השם ע"ז שיקחו מזה ק"ו על טבילת גופם. חדא דבהלכות פרה פ' י"א וי"ב מוכח דלא ס"ל לרבינו אין הזי' בלא טבילה גם קרא דתושב ושכיר מצריך הרמב"ם בפ"ז מהלכות טומאה לג"ש דערל אסור בתרומה דיליף תושב ושכיר מפסח כדרשת ר"א בריש הערל ועוד בר מן דין ובר מן דין כמו שלא מצינו שצוה ד' על הזי' אלא עשי' ש"מ שצוה ה' שבהזי' יכנסו לברית כ"כ נאמר שאמר ד' למשה שיכנסו ישראל לברית בטבילה ואנחנו נדע זאת לדורות מדהזה משה רבינו על ישראל ואין הזאה בלא טבילה ש"מ שהי' להם לישראל בקבלת התורה ג"כ טבילה אבל כיבוס בגדים עדיין אנו אומרים שלא הי' אזהרת ה' עליהם כי אם לנקיות בעלמא ולמה הניח רבינו העיקר ומחבב הטפל

ונראה בזה דמצינו במכילתא והובא ברמב"ן פ' יתרו אין כיבוס בגדים במה שאין טעון טבילה ע"כ וכן פסק רבינו בפרק א' מהלכות מקואות כ"מ שנאמר בתורה רחיצת בשר או כיבוס בגדים מן הטומאה איני אלא טבילת כל הגוף במקוה ומזה נראה שלמד רבינו טבילה הי' במדבר קודם מתן תורה שנאמר וכבסו שמלותם וסמיך רבינו על זה הכלל בהל' מקוואות שכ"מ שנאמר כיבוס בגדים אינו אלא טבילת כל הגוף שאין כיבוס בגדים במה שאין טעון טבילה וזה פשוט. וא"ת א"כ ה"ל לתלמודא לומר נמי הכי לר"י שס"ל דבאבות טבילה הוי מדכתיב וכבסו שמלותם אין כיבוס בגדים במה שאין טעון טבילה וע"כ צ"ל דתלמודא דידן לא ס"ל הך דרשא ואיך תופס דרשת המכילתא נגד הש"ס ונ"ל דלעולם תלמודא דידן נמי ס"ל דאין כיבוס בגדים במה שאין טעון טבילה אלא דלר"י אי אפשר לומר הכי דא"כ תקשי לך לר"י טבילה באמהות מנ"ל וע"כ צ"ל סברא היא במה נכנסו תחת כנפי השכינה קשה אימא בהזי' וצ"ל כמו שתרצתי ובחידושי הרשב"א דאין הזי' בלא טבילה וא"כ בלאו הכי מוכרחין לומר דס"ל לר"י דאין הזאה בלא טבילה גבי טבילה באמהות משו"ה הניח התלמודא טעם זה לר"י טבילה באבותינו הי' משום דאין הזי' בלא טבילה. אבל באמת נוכל לומר טעם זה לר"י דמילף שהי' טבילה באבות מדכתיב וכבסו שמלותם ואין כיבוס בגדים במה שאין טעון טבילה ודוק: סליק מס' יבמות מס' כתובות

דף ב' ע"ב ד"ה מת הוא דאינו גט משום וכו' עד נתני חלה וכ"ש מת עיין מהרש"א מה שכתב די"ל דאיכא לאוקמי במעכשיו דאין זה גט לאחר מיתה ע"ש וכוונתו דה"א דהא דקתני מכאן אם לא באתי עד י"ב חודש דהוי כמעכשיו דזמנו של שטר מוכיח עליו וק"ל

בגמרא דילמא לאפוקי מדרבותינו ומקשין העולם לאפוקי רבותינו ידעינן מסיפא דתני מעכשיו אם לא באתי מכאן דהוי גט משמע הא מכאן בלא מעכשיו לא הוי גט וי"ל דהמקשן דפריך מסיפא עדיפא לי' להקשות מדתני' בהדיא ובתר דמשני ניחא לי' דלא תיפול קמי יבם א"כ אף דאמרינן יש אונס מ"מ במת כיון דלא ניחא לי' דתיפול קמי יבם אמרינן אין אונם ואי לא תני רישא לאפוקי מדרבותינו לא הוי ידעינן הך סברא אלא דה"א במת נמי יש אונס אלא דמוקמינן מעכשיו דהוי גט בהותנה בפירוש שלא יבטל הגט שום אונס וליכא למימר דהוי משנה יתירא דהא תני כבר מעכשיו אם מת דהוי גט כמו שכתב הרא"ה בחידושיו לאו משנה יתירא היא דצריך לאפוקי מדרבותינו ומהתם לא הוי שמעינן כ"א בתנאי מיתה ולא במחיים משו"ה תני רישא דסיפא לאפוקי וא"כ הסיפא משנה יתירא אלא ע"כ איירי בלא אתני ולאשמועינן אע"ג דחלה יש אונס במת אין אונס מהני טעמא דלא ניחא לי' דתיפול קמי יבם ודוק

דף ג' ע"א בתוס' ד"ה איכא דאמרי אמר רבא וכן לענין גיטין וקשה לר"י דמסיק בפ' מי שאחזו וכו' ואמרינן דג' מיני אונסין הם דאונס דלא שכיחא כלל וכו' עכ"ל ושם בגיטין כתבו עוד בשם ר"י תי' אחר דאפילו הוי הכא אכלו ארי אונס שכיח כמו חלה ומת פ"ש ע"ש ונראה שהשמיטו כאן אותו תירץ במתכוון דאי אפשר לומר כמו שכתבו שם כיון דאסיק אדעתי' דעתו לפוטרו בכל ענין שימות ומתוך חולה זה היא קאמר ולא מחמת חולי זה א"כ ללישנא בתרא דס"ל לרבא יש אונס בגיטין והא דתני' מעכשיו אם לא באתי דהוי גט דלא ניחא לי' דתיפול קמי יבם וא"כ אכלי ארי' אמאי אינו גט הא לא ניחא לי' דתיפול קמי יבם ואסיק אדעתי' ומתוך חולי זה הוא קאמר וע"כ צ"ל דאכלי ארי לא שכיח כלל ולא אסיק אדעתה שירצה שיהי' גט כמו במיתה כמו שכתבו התוס' דה"מ דילמא וא"כ ללישנא בתרא ע"כ צריך לחלק בין אונם חיתה וחולי לאוכלי ארי דשלשה עניני אונס הן א"כ תירצו כמו כן בקצרה ללישנא קמא משא"כ התם בסוגי' דמי שאחזו איכא למימר דקים להו כלישנא קמא דאין אונס בגיטין ולא אמרינן במת דניחא לי' דתיפול קמי יבם שפיר יש לתרץ שם אפי' הוי אכלי ארי אונס שכיח היא כחולי ומיתה פריך שפיר ודוק

דף ד' ע"א בתוס' ד"ה בועל בעילת מצוה ופורש קודם שנקבר המת וכו' ודייק לה מכל אותן הימים עכ"ל כוונתם דדייק בסמוך דאפי' בעילת מצוה אסור לאחר שיקבר מדקתני כל אותן הימים וכן פי' מהרש"א. ומקשין העולם א"כ מה שכתבו התוס' בסמוך אבל מהוא ישן בין אנשים דייק שפיר דהוי משום אבילות דאי משום נדות כיון דבעל אשתו ישינה עמו כדאמר ר' יוסף בסמוך הל"ל לתוס' לפרש בקיצור דמכל אותן ימים דייק שפיר דבועל בעילת מצוה היא קודם שיקבר ובעילה