מנחת נתנאל ס

מ"מ ה"ל לקרות חרי דד' פסוקים וחד ביום השבת וג' פסוקים מראשי חדשיכם וחד תרי פסוקים מראשי חדשיכם וג' פסוקים בפ' שלא מענינו ונ"ל דלא קשה מידי דעדיף טפי להפסיק דאי הוי קרי הכי מ"מ יטעו היוצאין שסבורין שהקורא אחריו של ג' לא יקרא אלא שתי פסוקים הנותרים ואם נפשך לומר דלא חייש שמואל וס"ל פוסק אלא משום נכנסין ויוצאין אבל משום יוצאין לחוד לא ס"ל להפסיק וא"כ בלא"ה לא קשה קושית תוס' כמו שהקשתי וא"כ תירצו התוס' ממ"נ כמו שתרצו העולם או כפי תירוצם. אמנם יש עדיין לבעל דין לחלוק ולומר דודאי משום הנכנסין לחוד חייש שמואל דנכנסין שכיח אבל משום יוצאין לחוד לא ס"ל שמואל להפסיק דיוצאין לא שכיח וא"כ עדיין קושית תוס' במקומו עומדת דה"ל להקשות נמי למ"ד פוסק ונראה לומר דסוגי' דהכא ידע מהא דריב"ל דאמר אליבי' די"א שם כשם שאין מתחילין כך אין משיירין מסתמא לא פליג שמואל עלוי' וס"ל כוותי' דאליבא די"א חייש נמי איוצאין ות"ק לא חייש אנכנסין אבל ליוצאין חייש. שפיר תירצו תוס' כדאמרן כ"ז עולה יפה בסוגי' דהכא אבל בתענית לא איתא להאי דריב"ל וא"כ בלא ר' יהושע בן לוי הסברא נותנת אליבי' די"א דלנכנסין חייש וליוצאין לא חייש דלא שכיחא כמו שאמר מאי דתימא אליבי' די"א נכנסין שכיחא ויוצאין לא שכיחא וא"כ ודאי פריך שפיר אליבא דשמואל דלפסוק וליכא לתרוצי כתי' התוס' כדאמרן ודוק היטב

דף כ"ב בתוס' ד"ה אין מתחילין וקשה על מנהג שלנו שאנו קורין בפ' ויחל וכו' וכן המפטיר וכו' עכ"ל כוונתו דה"ל להתחיל מראש הפרשה ובחודש הראשון דמ"מ הוי מעניינא של פסח אלא מ"מ צריך עיון גבי ויחל דא"א להתחיל מקודם במעשה עגל ומה שאנו קורין ויחל מנהיגינו ממס' סופרים פ' עשירי ודוחק לומר שכוונת תוס' להקשות דה"ל לקרות למטה בפרשת ויאמר ד' אל משה פסל לך וצ"ע

בסי' תרפ"ז או"ח גרסינן במגילת תענית את יום י"ד ויום ט"ו באדר יומי פוריא דלא למספד בהון ודלא למגזר בהו תענית ואע"ג דקיי"ל דבטלה מגילת תענית בחנוכה ופורים לא בטלה וא"כ לפניהם ולאחריהם נמי אסור ע"ש ומה שנהוגין להתענות בת"א תירץ הרז"ה כיון דפורים דברי קבלה הם ודברי קבלה כדברי תורה וה"ל כשבתות ויו"ט ויש להקשות על זה דמשמע אע"ג דהוי מגילת תענית רק כיון דהוי קבלה נמי אין צריך חיזוק דהא גרסינן בגמרא דר"ה (דף י"ח ע"ב) בג' בתשרי בטלו אדכרתא מן שטרייא ומוקי התם בזמן שב"ה קיים ופריך ות"ל דה"ל יום שמת גדלי' בן אחיקם דהא יו"ט היא בזמן שבה"מ קיים ומתרץ לא נצרכה אלא ליום שלפניו ותיפוק לי' דה"ל יום שלפני צום גדלי' ומתרץ יום גדלי' דברי קבלה הם ואין צריך חיזוק לכך צ"ל דהוי מגילת תענית דבטלה אדכרתא משטרי דמ"מ אסור יום שלפניו משמע אע"ג דהוי דברי קבלה אם היא גם מגילת תענית אסור להתענות לפניו וקשה על הרז"ה וגם בספר ראש יוסף מקשה כה"ג מגמרא דתענית (דף ט"ז) דקאמר עד תמניא באדר מגילת תענית היא ואסור להתענות ע"ש ומר שכתב בספר דלעיל דגבי פורים לא מקרי מגילת תענית והא דכתיב במגילת תענית כדי לאסור של זה בזה כדקאמר בגמ' וזה פשוט. אבל יש לדקדק עליו דא"כ לא לכתוב רק יום ט"ו במגילת תענית ואי כתיב יום ט"ו לבד א"כ לפניו ולאחריו אסור ולמה אמר יום י"ד במגילת תענית אלא להורות דאפילו יום י"ג אסור להתענות והק"ל וצ"ע לפיע"ד

דף כ"ד בגמרא מאי בנייהו איכא בנייהו דעביד בחנם פירש"י הבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר הכא אינצויי ליכא ומשום כבוד איכא עכ"ל. וקשה לי מהא מתשובות הרשב"א סי' ת"נ הובא בב"י סי' נ"ב באו"ח וכן פסק בש"ע שם דש"ץ בשכר עדיף טפי מבחנם והכא משמע היכי דעביד בחנם אינצויי ליכא להאי מתפלל בשכר ורשב"א אין לו ראי' כ"א מסברתו ושמעתתא דא הוי תיובתא: סליק סדר מועד תם ונשלם שבח לאל בורא עולם סדר נשים מס' יבמות

דף ב' ע"א ברש"י חמותו שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים. אין להקשות אמאי לא ניחא לרש"י לפרש שראובן נשא בת שמעון אחיו ומתה ואח"כ מת שמעון נמצא היבמה חמותו. י"ל דרצה לפרש אליבא דכ"ע ולקמן אמר חמותו לאחר מיתה א"ב דלחד מ"ד מותר א"כ אי אפשר לרש"י לפרש הכי. אלא אי קשיא לפי מה דפסקינן דיש חמותו לאחר מיתה וא"כ למה להו לרש"י לפרש חמותו כמו שפי' רש"י ע"ד דחוק ה"ל לפרש כדפרשתי וצ"ע

ע"ב בתוס' בד"ה או שנמצא איילונית ותימא וכו' עד ותתייבם ממ"נ וכו' ומקרא לא מצי לאוקשי' אשר חלד פרט לאיילונית דשמא איירי בהכיר בה א"נ קרא אינו ממעט שלא יכול ליבמה אלא ממעט שלא יבם אותה ויפטור צרתה עכ"ל מהרש"ל בגיטין פ' השולח ר"ל דלאו בת יבום היא ולא יפטור צרתה ביבום שלה וכן כתב מהר"ם בחידושיו שם ודו"ק

בתוס' ד"ה בתו כיון דאתיא מדרשא חביבא וכו'. וא"ת והיכא נפקא הא אין מזהירין מן הדין כדאמר לקמן בפ"ב. אין להקשות הו"ל לתוס' להקשות מיני ובי' א"כ דמזהירין ל"ל הנה הנה להיות בתו כבת בתו מאנוסתו ק"ו הא בתו מבת בתו ומבת בנו וי"ל דבאמת נלמד בתו מק"ו דבת בתו וצריך הנה הנה לדונה בשריפה והאי דקאמר בתו עיקר איסורא מדרשא היינו ק"ו נמי מקרי מדרשא וק"ל

בתוס' ד"ה מקמי אשת אחיו עד וכלתו שהיא אשת בנו קרובה מיני' טפי ולא ניחא לתוס' לפרש כפי' רש"י משום דכלתו חמירא טפי ולא משום קורבא דס"ל כיון דאמר אלא תנא קורבי' כו' תו לא מסתבר לומר דתנא חומרי חומרי נקיט לכך קאמר והוכיחו לזה דא"כ אמאי לא אמר נמי בשנוי' קמא בתו עיקר איסורייהו מדרשא ובדין היא דלתני כלתו משום חומרא כיון דכולהו לאו מדרשא אתי' ומזה הוכיחו תוס' כיון דאמר בגמרא אלא בתו כיון דאתי' מדרשא תו לא מסתבר לומר דתנא חומרי חומרי נקיט. ורש"י שמפרש בשמעתין האי דכלתו משום חומרא ס"ל דבאמת האי דמסיים התרצן בדין היא סיומא דשנוי קמא נמי היא אלא כיון דלא תרוצא קמא לכך נטיר לבסוף וסיים בדין היא כן כתב מהרש"א ע"ש אלא שבסוף דבריו כתב אלא שלפי' תוס' צ"ע לקמן דברים אלו תמוהים