מנחת נתנאל נט

איפכא הל"ל מתני' דלא כת"ק דרבי ולא כת"ק דר' יוסי. ולהבין דברי חכמים וחידותם איכא למימר דהכי קאמר דגם להם הי' לפניהם ב' גרסות במתני' וע"ז אמר המסדר אי הגרסא כמו שהיא לפנינו מתני' רבי היא ואי גרסינן כגרסת תוס' ע"כ מתני' אתי' כר"י ודו"ק

בגמרא וסבר רבי עיירות לא דחינן ליום הכניסה והא תני' וכו' רבי אומר עכ"ל ויש לדקדק טפי ה"ל להקשות מתני' רישא וסיפא אהדדי. ודאי לפי גרסת תוס' לא ק' מידי אבל לגרסא שלפנינו דבחל י"ד בשב' עיירות נדחי ליום הכניסה קשה וכן הקשה במהרש"א ונראה דלק"מ דבמתני' הוי אמינא כדשני בירושלמי חל להיות לכרכין בשבת קורין בע"ש דאמר ר' חלבו הכל יוצאין בי"ד שהיא זמן קרייתו ודכוותי' חל להיות לעיירות בשבת דא"ר חלבו יום י"ג מלחמה היא והיא מוכיח על עצמו שאין בו ניחא עכ"ל פי' כתיב כימים אשר נחו ע"כ דחינן ליום י"ב אבל על רבי פ"ש דנתן טעם הואיל ונדחי עיירות ממקומן ידחי ליום הכניסה אפי' לא יהי' יום י"ב יום הכניסה דחינן לי' דיום י"ג אין בו ניחה אלא ש"מ דלא ס"ל להאי טעמא וק"ל

בגמרא ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה אין עיירות וכי שאני הכי דלא אפשר ופי' רש"י דא"כ לא יקדומי עיירות למוקפין שאינו יכולין לקרות בשבת עכ"ל ותימא פרישו דהא לפי ס"ד דבכל שנה ושנה קאי אעיירות שאינו נדחה ממקומו באמת אמרינן דלא קפיד קרא אקדימת עיירו' למוקפין ומאי משני ואין לומר דליכא ס"ד לומר דבכל שנה ושנה קאי אעיירות דלא לידחי ממקומן דהא אי חל י"ד בשבת ע"כ נדחי ממקומן אלא ע"כ אקדומה קפיד קרא דשפיר יוכל לקיים כל שנה ושנה דא"כ ה"ל לרש"י לפרש כן דלא אפשר מהאי טעמא וליכא למימר דס"ל לרש"י דהא סברת המקשה נמי ידע א"כ פשיטא קשה מאי ס"ד דמקשה אימא בכל שנה לא ידחי עיירות ממקומן הא אם חל בשבת ע"כ נדחי ממקומו וא"כ הקדימה נמי אי אפשר להתקיים שעיירות לא נדחי ממקומן ונ"ל דס"ד דהמקשה דהך גזירה דשמא יעברנו ד' אמות בה"ר תקינו להו בדרא בתראי אחר מרדכי ואסתר אבל בתחילה לא חשו לזה ותחילת תקנה הי' אפי' לקרות בשבת וא"כ נוכל לומר דקפדי כותבי המגילה בכל שנה ושנה שלא ידחי עיירות ממקומן אפי' כשחל בשבת וא"כ כי הדר חשו רבנן בתראי לגזירה דרבה עכ"פ נאמר שלא ידחי עיירות ממקומן ועיירות ומוקפין קורין ביום י"ד דלא קפדו אקדומה ומשני ש"ה דלא אפשר ר"ל דת"ק ס"ל דהך גזירה דרבה חשו לה כמו כן מרדכי ואנשי כנסת הגדולה וא"כ ע"כ צ"ל הא דכתיב בכל שנה ושנה איכא קפידא אקדומה ואי אנשי עיירות לא נדחו ממקומן אי אפשר ובסמוך דשקיל וטרי אליבא דרבי היא להיפך ודו"ק ותשכח

בגמרא מאי טעמא דת"ק דכתיב בכל שנה מה כל שנה ושנה עיירות קודמין למוקפין אף כאן עיירות קודמין למוקפין ותי' דהא לקמן בריש פרק הקורא את את המגילה למפרע לא יצא אמר רבא מ"ט דאמר קרא ככתבם וכזמנים מה זמנים למפרע לא אף כתבים למפרע לא ופריך מידי קריאה כתיב הכא עשי' כתיבא דכתיב להיות עושים את שני הימים אלא מהכא דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים איתקוש זכירה לעשי' וא"כ קשה על ח"ק ורבי כדפריך לקמן מדי קריאה כתיבא הכא עשי' כתיב הכא וליכא לשנוי איתקש זכירה לעשי' דהא הכל מודים שהשמחה אינו נוהג אלא בזמנו כדתני' בסמוך וצ"ל כיון דעשיית יום בג' דברים מתנת לאביונים ומשלוח מנות ועשיית משתה ושמחה וכיון דרוב עשי' היא ביום הקריאה מתנת ומשלוח מנות שפיר איתקש זכירה לעשי'. מכאן סתירה להרב מהר"ל בן חביב בשו"ת שכתב אם חל פורים בשבת דמשלוח מנות ג"כ בשבת א"כ לדידי' הדרא קושיא לדכתי' ודו"ק

דף כ"ב בגמרא ואם איתא למאן דאמר דלא נדלוג פי' רש"י למאן דאמר פוסק ליכא למפשט' דהא קרא ראשון שלשה דאי אפשר עוד לחזור והנה בתענית גריס רש"י למאן דאמר פוסק נפסוק. ועל דרך פשוט י"ל דלפי מאי דס"ד דמקשה דאע"ג דאיירי בשני וחמשה מ"מ עדיפא לי' לדלוג ולא חיישינן לנכנסין דקושיתו קאי מת"ק דס"ל דקרי אחד מפרשה שני' ולא חייש לנכנסין א"כ האי דמייתי' דברי' י"א אך למותר דהא אי"א משום הא לא קשה מידי. אמנם בסוגי' דהכא י"ל דמייתי מלתא דריב"ל דפסק כי"א ובשל אידך דריב"ל אבל בתענית לא מייתי הך דריב"ל ע"כ צ"ל דמייתי המקשה הך די"א לאוקשי מיני' למ"ד פוסק נפסק וכמו שפירשו התוס' מ"מ הי' להם לתקן שלא יטעו הנכנסין ודו"ק. יען אחר העיון נראה לומר דעלה על דעת המקשן דאיירי ברייתא בכל מילי אפי' היכא דלא אפשר במועדים ובשבתות משו"ה פריך דעדיף טפי לדלוג מלקרא שלא מעניינו של יום וכמו שכתבו התוס' בד"ה שאני וא"כ ודאי עד"ז עולה קושיתו בין לת"ק בין לי"א וכן משמע מפירש"י בד"ה שאני התם היכי דאפשר ס"ד דמקשה הוה דלא איירי מתני' בב' וה' וא"כ לפ"ז צריך ליישב הסוגי' דהכא ודתענית מה שלא פריך הכא למ"ד פוסק ובתענית פריך מיני' על דרך אחר והיא דהא יש ליישב קושיית התוס' על פי' הקונטרס דמ"מ הי' להם לתקן שלא יטעו הנכנסין לפי שמתחיל זה בשני פסוקים סמוך לפרשה ע"כ דס"ל לרש"י דלא אמר שמואל להפסיק היכא דלא פסקה משה אלא היכא דחיישינן משום הנכנסין ומשום יוצאין ומכח ההפסח מתוקן הני שתי חששות אבל משום נכנסין או יוצאין לחוד לא ס"ל להפסיק וכן יש להוכיח מהא דפי' רש"י הלכתא מאי בשל מעמדות אע"ג דהוי הלכתא למשיחי צ"ל דס"ל לרש"י כשיטות ר"ח כהן דלא פריך הכא אלא היכא דעבר עבירה וגם הוי הלכתא למשיחא הוי תרתי מילי דלא שכיחי' כן כתבו התוס' ביומא אלא מ"מ מי הוכריחו לזה ה"ל לפרשי דקאי נמי אר"ח אלא ודאי דגבי ר"ח ליכא למבעי' הלכתא כרב או כשמואל דשמואל נמי מודה דר"ח דדולג ולא פוסק כיון דלא הוי חשש אלא משום נכנסין משא"כ גבי מעמדות גזירה משום נכנסין משום נכנסין ומשום יוצאין והנראה בזה דודאי ס"ל להתוס' לדוחק לומר הכי דלא אמר שמואל אלא בשתי חששות נכנסין ויוצאין משו"ה תירצו תוס' כמו שתירצו אלא דיש לסתור ג"כ תריצו של תוס' אלא מכח סתירה זו יבנה התירוץ הראשון כמו שהקשתי דהא יש להקשות מה שתירצו התוס' באמרם דלמ"ד פוסק לק"מ דלדידי' תי' שפיר שאני הכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר שלא לפסוק פשיטא שאין להפסיק דהא לפי מה שפרשתי דס"ד דמקשה הי' דאיירי בשבתות ויו"ט וע"כ צריך לומר דעדיף טפי לקרות שלא מענינו מלהפסיק וא"כ מאי האי דאמר שמואל פוסק ה"ל לקרות שלא מענינו ואף את"ל דלא נתחיל שלא מענינו