מנחת נתנאל נז

לדברי ר"מ אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט הלא אפילו לר"מ אדם יוצא ידי חובתו דהא לעיל (דף כ"ג) ר"מ מכשיר סוכה על גבי בהמה אע"ג דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראוי לשבעה הא נמי מדאורייתא מחזי חזי וא"כ ה"ה הכא מדאורייתא יש בו היתר אכילה דמעשר אתרוג מדרבנן אלא ע"כ ס"ל דמעשר אילן מדאורייתא ודו"ק

דף ל"ד ע"ב אמר לי' ר"א יכול יהי' אתרוג עמהם באגודה אחת כל המאמר הזה אומר דרשיני מה שייך שאלה זו דוקא בדרשות ר"ע טפי מהני תנאים הראשונים ר' ישמעאל ור' טרפון וצ"ע ועוד למה לא אמר ר"א יכול יהי' אתרוג ג"כ באגודה אחת דמשמע שיהי' כל ד' מינים באגודה אחת והלשון הזה דקאמר יכול יהי' אתרוג עמהם באגודה אחת משמע דלא יהי' כל הארבעה מינים באגודה אחת אלא דקשי' לי' מנ"ל להוציא האתרוג מהאגד וליגד הג' מינים אמר מפיק חד מהני ג' מינים ועייל אתרוג לאגוד עמו וא"כ צריכין לישב למה שאל ר"א דוקא בסיגנון זה ונראה לישב עפ"י מה שמצינו פלוגתת ר"י ורבנן לעיל (דף ל"ג ע"א) דר"י סבר לולב צריך אגוד ורבנן סברי אין צריך אגוד ופריך מאן תנא להא דתני' רבנן לולב מצוה לאגדו ואם לא אגדו כשר מני אי ר"י כי לא אגדו אמאי כשראי רבנן מה מצוה קעביד ומשני לעולם רבנן ומאי מצוה משום זה אלי ואנוהו והנה ודאי לרבנן דאין צריך אגוד אלא משום זה קלי אין מקום לשאלה זו יכול יהי' אתרוג עמהן באגודה אחת דבשלמא דהני ג' מינים צריך להיות ביד ימין וכדי שלא יפרד זה צריך אגוד משום דזה אלי ואנוהו אבל אתרוג דצריך להיות בשמאל וא"כ אין צריך אגוד כי זה הידור מצוה שלא באגד יותר מבאגד ותדע דאי לרבנן שייך ג"כ האי שאלה דר"א א"כ לדידן דקי"ל כרבנן הך שאלה במקומו יכול יהי' אתרוג עמהן וליכא לשנוי' כמדשנינן מדלא כתיב וכפת הא לרבנן מדאמרת אין אגוד כלל אלא משום הידור מצוה וא"כ אי הידור מצוה האגודת אתרוג עמהם א"כ אכתי נמי לפי האמת שיהי' האתרוג עמהם באגודה אחת אלא ודאי בעי דלרבנן לא קאי שאלה זו ומעתה אני אומר דהסיגנון יהי' כך דודאי להנך תנאים הראשונים נוכל לומר דסבירי להו כרבנן כשיטת דרבנן כדקיי"ל וכבר אמרנו ועניני דלשיטת רבנן לק"מ אבל מדר"ע מוכח דס"ל כר"י דאמר דלולב צריך אגוד ואליבי' ודאי קשה יכול יהי' אתרוג עמהם באגודה אחת דהא ר' ישמעאל מפרש טעמי' משום ענף עץ עבות שלשה ערבי נחל שתים והנה פשטא דקרא מסייע לר' ישמעאל ומי דחק לר"ע לאפוקי קרא מפשטי' לדרשא אחרינא ולומר הדס אחד וערבה אחת אלא ודאי דר"ע ס"ל כר"י דיליף בגז"ש ולקחתם מלקחתם מאגודת אזוב דלולב צריך אגוד ואנן קיי"ל דאין אגודה פחות משלשה והנה התורה בא להראות לנו ומפרש שצריך אגוד ומנה ידעינן איזה משלשה מינים אם תימא לולב ושתי ערבות דהוי שלשה או הדס ולולב או הדם וערבה משו"ה לקח ר"ע ובירר דרך לעצמו דס"ל לולב א' והדס א' וערבה א' וכי גז"ש אתי' לן דצריך אגוד ואין אגודה פחות משלשה וא"כ צריך כל הני מינים ביחד וא"כ מוכח דר"ע ס"ל בשיטות ר"י משו"ה שאל לו ר"א יכול יהי' אתרוג עמהם באגודה אחת כלומר אפיק חד מהני תלתא ועייל אתרוג תחתיו ומשני מי כתיב וכפות כפת כתיב והשתא מיושב היטב כל הדקדוקים שדקדקנו

ברמב"ם בפ' ה' מהלכות סוכה דין י"ב העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית ומשנה היא זו (דף ט' ע"ב) ואמר רבא לא שני אלא באילן שצילתה מרובה מחמתה אבל חמתה מרובה מצילתה כשרה והקשה וכי חמתה מרובה מצילתה מאי הוי והא קמצריף סכך פסול בהדי סכך כשר ומשני כשחבטן ופריך אי בשחבטן תנינא הדלה וכו' ותירצו אי מהתם ה"א דיעבד אבל לכתחלה לא ע"כ הנה רבינו לא ביאר כל זה ואף אם נאמר דמלשון כאלו עשאה בתוך הבית מוכח דאיירי באילן שצילתו מרובה מחמת כדדייק רבא מ"מ ה"ל לבאר דאיירי בשחבטן ובחבטן כשר אפילו לכתחלה ובקושיא זו לא הרגישו הראשונים והאחרונים ונ"ל לפרש עפ"י מה שכתבו תוס' דאם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצלתה מרובה מחמתה לא מסתבר שתפסול משום צירוף סכך פסול כיון דכי שקלת לי' לפסול אכתי צלתה מרובה. אלא כשאין צלתה מרובה אלא מחמת הפסול איירי והא דלא משני כגון דבלא פסול צלתה מרובה משום דא"כ מאי למימרא דהשתא נמי דמשני בשחבטן קא פריך מאי למימרא הנה ודאי תוס' ס"ל דלא מסתבר שתפסול משום צירף סכך פסול אם הסוכה מסוככת כראוי וא"כ לא יוכל לשנויי דאיירי דבלא פסול צלתה מרובה מחמתה דא"כ מאי למימרא דלא צריך להשמועינן הך סברא דסבר לר"י דלא מסתבר כלל למימר לומר כו' אבל רבינו מיאן בזה דהא איכא למימר כסברת ראבי"ה מובא ברא"ש אף אם לא חבטן אפי' חמתה של אילן מרובה מצלתה של אילן והסוכה צלתה מרובה מחמתה פסולה שהרי הצל היא מן האילן ולא מן הסוכה שאם ניטל סכך הסוכה אכתי איכא מצל האילן עכ"ל וא"כ הקושיא במ"ע מאי פריך והא קמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אמאי לא משני דאיירי בסוכה שמסוככת כראוי. וצ"ל הא דלא משני הכי דא"כ קשה מאי למימרא כלומר הך דינא שמעינן מהאי מתני' דלקמן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה דמכשירינן לקמן כשיש רויח בניהן ולא מערובין דהאי לחודי קאי ולא אמרינן דתפסול משום מצטרף סכך פסול כיון דכי שקלת לי' סגי בכשר אמנם לפי שיטת רבינו כפי שמפורש הרב המגיד כשחבטן כשהפרידן זה מזה אבל אם הי' מערבין זה בזה אע"פ שהסכך כשר רבי מצטרף זה בזה ופסול ואם חבטן שרוצה לומר הפרידן צריך שיהי' הסכך כשר הרבה מן הפסול ואם הי' רווח כמותן כנגדה פסול וא"כ לפי שיטה זו ולפי מה דמפורש ר"ה ברי' דר' יהושע לקמן אם הי' רויח כמותן היינו כשנכנס ויוצא אין ראי' ממתני' דלקמן דהא איכ"ל הא דמשרינן לקמן היינו משום דסכך כשר יותר על הפסול וכיון דנפרד זה מזה בטל ברוב לפי שיטת רבינו אבל לר' פפא דמפורש מתני' דלקמן אם הי' רויח בניהן כמותן כמותן ממש א"כ קשה לדידי' אמאי מכשרינן הא לא קבטיל ברוב אלא ע"כ צ"ל כיון דכי שקלת לי' סגי בכשר דסבר לי' דפרוץ כעומד כשר וא"כ פריך שפיר והא קמצטרף וליכא לשנוי' דאיירי בסוכה שצלתה מרובה דא"כ מאי למימרא דהך דינא שמעינן ממתני' דלקמן והיינו הך דמשני דוקא ר' פפא כשחבטן לתירצי מתני' אליבי' אבל לר"ה ברי' דר"י לא צריך לאוקמי מתני' כשחבטן דהא איכא לשנוי' דאיירי מתני' כשצלתה מרובה מחמתה וליכא למימר מאי קמ"ל דהא אליבי' דר"ה ברי' דר' יהושע לא משמע מידי ממתני' דלקמן כמו שפרשתי א"כ רבינו שפסק בפסק זה כר"ה ברי' דר' יהושע