מנחת נתנאל נו

בעי היתר אכילה והא דתרומה טמאה דפסולה משים דמצותו בשריפה וכתיתי מכתת שיעורי' וי"ל דטבל ודאי פסול לכ"ע משום שותפין וכו' וא"כ ליכא נפקותא כלל למאן דבעי דין ממון דלא בעי היתר אכילה עכ"ל ודברי אלו פלאי בעיני דא"כ ה"ל למפרך מטבל נמי דליכא נ"מ למאן דבעי דין ממון למאן דבעי היתר אכילה. ונראה ליישב הקושיא ע"פ דרכו וזה דלא ניחא להמקשן למימר הך סברא כתיתי מכתת שיעורי' גבי אתרוג כחו שהסכים בזה הרא"ש בסי' ט"ו דלא אשכחן שיעור מפורש באתרוג והא דאמרינן כאגוז וכביצה לאו משום שיעור היא אלא כדמפורש טעמא משום דלא גמר פירי היא ואתרוג של אשירה דפסול מטעם מצוה הבאה בעבירה. אלא ע"כ צ"ל דהוכחתו דליתא מטעם מצוה הבאה בעבירה אלא דומיא דגזל דמחמת עבירה היא דגזל באותו מצוה דאל"כ תקשי לך למה לי קרא דלא תאכל חמץ שאין יוצאין במצה של טבל תיפוק לי' דהוי מלוה הבאה בעבירה מ"מ אכתי תקשי לך תיפוק לי' משום מצוה הבאה בעבירה דקאכיל איסורא וזה מקרי מצוה מחמת עבירה דבאכילתו שמקיים מצות בערב תאכל מצות עביד איסורא ואוכל טבל (וכן צריכין לפרושי קושית תוס' [דף ל'] ד"ה משום ע"ש וצ"ל כמו שכתבו תוס' בד"ה אחי' לחם דטעם אתרוג של טבל הוא מטעם שותפות דצריך למילף מלא תאכל כגון אם ב' זיתים של טבל דלא אתי' מצוה מחמת עבירה כי חלק של כהן לא צריך לי' והוא יוצא המצות עשה בזית שני. משא"כ אם נאמר הטעם אתרוג של אשירה דפסול מטעם מצוה הבאה בעבירה אפי' לא אחי' המצוה מכח העבירה קשה שפיר למ"ל קרא לא תאכל על טבל תיפוק לי' דה"ל סברא לומר באתרוג כתיתי מכתת שיעורי' ואם תוכיח הך סברא מכח קושית תוס' הך דמצה של טבל א"כ ע"כ צ"ל לדידך דאתרוג של טבל פסול משום שותפות א"כ ליכא נפקותא כלל למאן דבעי דין חמון ולא בעי היתר אכילה ודוק

בתוס' ד"ה לפי שאין בו היתר אכילה וכו' והוי מצי למימר נמי מעשר שני בגבולין ואליבא דכ"ע כדמוכח בסוף חלק שהוא ממון גבוה עכ"ל עיין מהרש"ל פרישו. ויש כאן לתמוה תימא רבה דהא בפ' שני דקידושין לדף נ"ג ע"ב) בד"ה איהו העלו שם דטעמא דר"ח בסוף חלק לאו משום דסבירא לי' ממון גבוה היא אלא דלאו עיסה היא להתחייב בחלה הואיל ואין ראוי שם לאכול לפי שאין בו היתר אכילה וקושית תוס' במקומו עומדת תיפוק לי' דמכתת שיעורא דמצותו בשריפה ועוד הקשתי יותר מזה בשלמא למאן דאמר לפי שאין בו דין ממון נפ"מ לענין מעשר אבל למ"ד לפי שאין בו היתר אכילה ליכא נפקותא ונ"ל דקושיא חדא פרוקא דאידך והכי פרישו בתוס' וי"ל דודאי וכו' משום דנפקא מיני' לענין מעשר שני ואם תקשי לך כל זה ניחא למאן דאמר לפי שאין בו דין ממון אבל למ"ד לפי שאין בו היתר אכילה מאי נ"מ ע"ז מסיימי והוי מצי למימר נמי מעשר שני בגבולין איכא בנייהו ואליבא דכ"ע והא דלא קאמר הכי ע"כ צ"ל דאית לי' לתלמודא כמו שכתבו תוס' בקידושין דטעמו דר' חסדא לאו משום ממון גבוה אלא הואיל ואין ראוי שם לאכול וא"כ להך מ"ד לפי שאין בו היתר אכילה נמי נ"מ לענין מעשר שני בגבולין שאתרוג כזה לא יצא בו כיון דאין בו היתר אכילה וכפי תריצי מדיוק לשון התוס' הוי מצי למימר וכו' ולא אמרו וה"ה דהוי מצי למימר וכו' ודוק

ולפי הנחה זו אי אפשר לנו לתרץ קושית המהרש"א כמו שתירץ הוא אפי' לפי דרך שפרשתי בתירוצם דליכא נ"מ למאן דבעי דין ממון ולמאן דבעי היתר אכילה דהא באתרוג של תרומה טמאה או של טבל אין יוצאין בו לכ"ע משו"ה אמר דכ"ע אית לי' היתר אכילה מ"מ קשה הא איכא נ"מ במעשר שני בגבולין דלמאן דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה יוצא באתרוג מע"ש בגבולין ולמאן דבעי היתר אכילה אינו יוצא באתרוג כזה וק"ל

ואמינא ליישב ק' מהרש"א עפ"י דרך אחר הא דפריך בשל ערלה מ"ט הא איכא טעמא רבה דכתיתי מכתת שיעורי' ומה שתי' התוס' דנ"מ לענין מעשר אינו מספיק לזה דפריך מ"ט ונראה דהאי דפריך מ"ט היינו דשואל מ"ט לא תני ערלה בחד בבא עם אתרוג של אשירה ושל עיר הנדחת כיון דחד טעמא אית להו לכולהו משום דכתיב שיעורייהו ע"ו קאמר ר' חייא בר אבין דהשתא אשמועינן בזה שיש עוד פסול באתרוג של ערלה לפי שאין בו היתר אכילה או לפי שאין בו דין ממון וע"ז הקשו תוס' דבאמת למה לתנא טעמא אחרינא תיפוק לי' דכתיתי מכתת שיעורי' וי"ל וכו' דנ"מ לענין מעשר שני אליבא דר"מ וזה פשוט ומעתה אין מקום לקושית מהרש"א נימא טעמא דתרומה טמאה מטעם דכתיתי מכתת שיעורי' דא"כ אמאי לא תנא לי' גבי אתרוג של אשירה ושל עיר הנדחת. וכי תימא עדיין קשה לפי המסקנא דמאן דאית לי' דין ממון ס"ל היתר אכילה נמי א"כ אמאי לא תני לי' אתרוג של תרומה טמאה בהדי של ערלה כיון דחד טעמא אית להו לפי שאין בו היתר אכילה י"ל דלפי המסקא טעמא דתרומה טמאה משום דכתיתי מכתת שיעורי'. קמ"ל אפילו תרומה טמאה של דמאי מ"מ פסולה. כל זה ניחא אם אמרינן דכ"ע אית לי' היתר אכילה ואתרוג של טבל אסור ודקתני של דמאי ב"ה מכשירין הא של טבל ודאי פסול אבל לפי ס"ד דמאן דאית לי' דין ממון לא בעי היתר אכילה ואתרוג של טבל כשר והא דקתני בסיפא של דמאי היינו בתרומה של דמאי א"כ אי אפשר לפרש הא דקתני של תרומה טמאה היינו של דמאי דא"כ טלה קתני של תרומה טהורה היינו של דמאי ואם נטל כשר א"כ מה תו דקתני של דמאי ב"ה מכשירין ע"כ לדיוקא אתי של טבל פסול וקשה למאן דלא בעי היתר אכילה הא אית בי' דין ממון ודוק היטב

וזה שכתב בשלמא למ"ד לפי שאין בו היתר אכילה שפיר קשה הא מ"ז לא אתי שפיר אמאי לא קתני בחד בבא עם של ערלה וצ"ל דתרומה טמאה איירי בשל דמאי ופסול מטעם כתיתי מכתת שיעורי' א"כ הא דקתני בסיפא של דמאי נדייק מיני' הא של טבל פסול א"כ למאן דאמר לפי שאין בו דין ממון הרי מסיקו תחת תבשילו וכ"ת מטעם כתיתי מכתת שיעורי' א"כ קשה עליו מסיפא דמתני' מוכח דטבל פסול וקשה בממ"נ או מתרומה טמאה או מטבל ובזה מתירץ קושית מהר"ם אמאי לא מקשה אטבל ודוק

בא"ד מאן דפסול היינו מדרבנן הקשה במהרש"ל וגם במהרש"א הא מדפטר מע"ש מן החלה ע"כ דאית לי' ממון גבוה היא מדאורייתא ע"ש. שמעתי מקשים הא מעשר אילן של אתרוג הוא מדרבנן משא"כ חלה של חמשת מינים מדאורייתא וא"כ מאי מייתי ראי' מהך דחלה וניחא לי דע"כ סוגי' דידן ס"ל מעשר אילן מדאורייתא ועיין מזה בר"ה (דף י"ב) ד"ה תני דהא קתני אתרוג של מעשר שני