מנחת נתנאל נה

דר"י דמהיכי תיתי יאמרו שהוא חבוש בלשכות פלהדרין הא ע"כ הא דפטור ממזוזה מטעם ביתך דאי מטעם שהוא חבוש קשה הא סוכת העזרה נמי פטורה ממזוזה וגבי סוכה לא שייך טעמא דחבוש ולמה היא פטורה ע"כ כל אחד יוכיח עצמו דהא דפטורה משום שהיא עומדת במקום קדוש ומה"ט לשכת פלהדרין נמי פטור משא"כ אם נאמר אף לפירש"י דבסוכה נמי שייך טעמא דחבוש א"כ סוכת העזרה חייב במזוזה לר"י מטעם חבוש ודאי מצינו למימר טעמא דר"י דלשכת פלהדרין פטורה מטעם ביתך ויש טעם לגזירת דר"י שיאמרו שהוא חבוש בלשכת פלהדרין שהרואים יראו דסוכות העזרה חייבת במזוזה דהא לשכת פלהדרין דומה ממש לסוכות החג דירה קבע לשבעה ימים. וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' דה"ל לאביי לחלק בהכי אלא ע"כ צ"ל דאין סברא לחלק בחיובא דשאר ימות השנה בין סוכה ללשכה דאף אם נתחייב במזוזה סוכת החג מ"מ לא נתחייבו במעשרות ולא אתי לאפרושי וא"כ מכח הני ב' קושית ע"כ תאמר דלא ס"ל לרש"י הך סברא. א"כ מעתה נתחזקה ק' ד' ודו"ק. אך לכאורה יש לגמגם על כל הג' קושית די"ל דרש"י לא ס"ל סברת תוס' דאי מחייבינן בשאר ימות השנה לא אתי למטעי וא"כ עדיין נוכל לתרץ ק' הד' כדאמרן וק' ב' וג' נמי כדאמרן דרש"י ס"ל ג"כ סוכות החג דמחייב ר"י מטעם חבוש וא"ת אמאי לא אוקי אביי דר"י סבר דגזרינן ורבנן לא גזרו דא"כ אמאי מחייב ר"י סוכת החג במעשר דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור. אף שמצותי' נוהג כל השנה וק"ל. אלא אם תאמר כך נולדה ק' ראשונה דבשלמא אם נאמר לרש"י ס"ל ג"כ סברת תוס' כיון דמחייבינן בשאר ימות השנה לא אתי למטעי יש לתרץ ק' ראשונה דלפי מה שאמרנו דגם לשיטת רש"י אמרינן בסוכה שמא ואמרו חבוש לק"מ קושית תוס' דאיכא למימר דהכי פרישו לאביי בשבעה כ"ע לא פליגי דחייב מן התורה כי פליגי בשאר ימות השנה וטעמא דר"י בשאר ימות השנה משום חבוש וא"כ הך מתני' דסוכה איירי בשאר ימות השנה ובשאר ימות השנה לא אתי למטעי כסברת תוס' והא דאמר ר"י סבר לא גזרינן היינו לא גזרינן שאר ימות השנה אטי שבעה וא"כ ע"כ אם תרצה לתרץ קושיא ראשונה צ"ל דרש"י ס"ל ג"כ כסברת תוס' א"כ נתאמצו אינך ג' קושית בדרך ממ"נ ודוק היטב כי דרך חריף הוא

בא"ד ונ"ל כל הסוגי' בענין אחר דהאי דקאמר וכ"ת מדרבנן היינו משום שמא יאמרו היושב בסוכה חבוש וכו' עכ"ל עיין מהרש"א בלשון הזה שכתב אלא דפריך רבא אדאביי דע"כ בסוכה לא פליגי בשאר ימות השנה דהא סוכות החג בחג קתני דמשמע דפליגי בחג גופי' וק"ל ומקשין העולם דילמא רבותא לרבנן קתני סוכות החג בחג. אבל ר"י באמת פליג אפילו בשאר ימות השנה ויש לישבו בדוחק דא"כ אמאי תני רבי פלוגתת ר"י ורבנן במס' מעשרות דנוכל לומר ע"כ לא פליגי רבנן אדר"י אלא לענין מעשר דליכא לחייבו מדרבנן דילמא אתי לאפרושי אבל לענין מזוזה מודה לי' רבנן ה"ל להשמיענו פלוגתתן לענין מזוזה אלא ע"כ ש"מ דלרבותא דר"י קתני ואהא פריך שפיר לאביי ה"ל לאשמועינן רבותא טפי בשאר ימות השנה ודוק

ולי יש הבנה אחרת לפי גרסת תוס' ופירושם אכ"ל דרבא שמיע לי' מיני' דאביי דבשבעה כ"א לא פליגי בין בסוכה בין בלשכות כ"ג ואהא פריך שפיר והא סוכות החג קתני ופליגי רבנן ורבא לא ס"ל כסברת תוס' לחלק בין סוכות דמקרי דירות עראי כיון דבקל יכול לצאת משא"כ לפי' רש"י ולגרסתו דרבנן סברי גזרינן שאר ימות השנה אי לא ניחא לי' לרבא סברת תוס' בלא סוכות חג בחג ה"ל לאקשוי דרבנן אדרבנן וק"ל. אלא שיש לומר שהמהרש"א מיאן בזה דא"כ עדיין קשה ג"כ לפי' תוס' אידך קושית מה קשה לי' מסוכות חג בחג אמאי לא שבק לי' תירוצא דאביי דבשבעה כ"ע לא פליגי היינו בלשכות כה"ג כי פליגי לענין שאר ימות השנה ובסוכת החג היינו דרבנן לטעמייהו דסוכה דירת עראי בעינן ול"ל לאוקמי פלוגתתן בדירה בע"כ ודו"ק

דף כ"ו ע"א בתוס' ד"ה דתנן ר"א בן יעקב אומר וכו' עד ונראה דתמיד קריב בתשעה לא הוי סתמא דבעי למימר לא פחות ולא יותר וכו' אבל עשרה לא הוי כל שעתי' דזמנין דבהעלות אברים מכבש למזבח זכי אחד מהני שזכי להוליך לכבש אבל בציר מ"ט לא הוי ע"כ וקשה דא"כ מאי מספקא לעיל (דף כ"ה) כשהן מפייסין לעבודה אחת מפייסין או לכל עבודה ועבודה ר"ל בכניסה חדא טובא פייסתן דא"כ דהוי טובא פייתות א"כ אין לומר דתני ט' לא פחות ולא יותר דדילמא חד מהני ט' אתרמי לי' ב' עבודות וא"כ צ"ל דלא מקפיד על פחות אלא שלא יותר מ"ט וא"כ ע"כ אבל מתני' ר"א בן יעקב היא א"כ רישא רבנן וסופא ר"א בן יעקב כקושית תוס' וי"ל בדוחק דבעל האבעי' סבר לי' כתי' תוס' ב' אף שתירץ הוא דוחק היינו לפי האמת די"ל תירץ ראשון ודוק

דף כ"ט ע"ב בגמרא מיתיבי זה הכלל כל הקרב ביום אינו קדוש אלא ביום וכל הקרב בין ביום ובין בלילה כן צ"ל ר"ל מנחת נסכים כמו שפי' רש"י וכן הגירסא בתמורה (דף י"ד ע"א) וק"ל

דף ל"ב ע"ב בגמרא ולכתבי' בלשון קידוש הא קמ"ל דטבילה כקידוש מה קידש במקום קדוש אף טבילה במקום קדוש. וקצת קשה א"כ לר"י האי ורחץ טבילה ממש היא א"כ טבילה במקום קדוש מנ"ל וצ"ל מדכתיב ורחץ בשרו במים במקום קדוש וא"כ קשה לרבי ל"ל למכתב ורחץ לכתוב קידוש וצ"ל דפליגי אי ילפינן כל הטבילות מהאי קרא ורחץ בשרו במקום קדוש וק"ל

דף ל"ג ע"א בתוס' ד"ה אין מעבירין על המצות וכו' עד וא"ת למה לי קרא אמאי לא נפקא מדר"ל וכו' ע"כ וקשה עדיין למה לי קרא גבי תפילין בהקומץ כשהוא מניח תפילין של יד ואח"כ של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והי' לטטפות בין עיניך תיפוק לי' מדר"ל וכבר חזר תוס' בעצמם מהאי תירץ בפ' קמא דמגילה ומתרצו שם בענין אחר דמדר"ל לא נפקי אלא לכתחלה אבל בדיעבד יצא לכך אצטריך גבי דם ע"ש והשתא נמי מתרץ דאצטריך גבי תפילין בדיעבד ודו"ק: סליק מס' יומא מס' סוכה

דף ליה ע"א בגמרא אלא בהיתר אכילה כ"ע לא פליגי הקשה במהרש"א אמאי לא שביק המתרץ סברת המקשן דמאן דבעי דין ממון לא