מנחת נתנאל נד

נוכל לומר שידע רבה מהך ברייתא דסוכת החג מחייב ר' יהודא במזוזה והיינו מדרבנן מטעם גזירה שמא יאמרו היושב בסוכה חבוש היא בבית האסורים ויש גנאי בדבר דרבנן מדרבנן לא קשה כמו שכתבו התוס' דסוכה כיון דבקל יוכל לצאת לא חיובה התורה במזוזה דמקרי דירת עראי משא"כ בלשכת פלהדרין אלא שאביי אקשי לי' דליכא למימר דר"י מחייב בסוכה מדרבנן דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב ורבה לא חש להך פירכא כמו שהקשה התוס' בכמה מקומות אבל לפרש"י דלא שייך טעמא דחבוש גבי סוכה ליכא למימר דידע רבה מהך ברייתא דר"י מחייב סוכת החג במזוזה דא"כ קשה דר"י אדר"י אלא ע"כ צ"ל דידע ממתני' דמעשרות דכל אמורא ידע מכולהו משניות דהש"ס אלא שחילק בין חיוב מעשרות לבין חיוב מזוזה אבל מהאי דתני עלה דמחייב ר"י במזוז' לא ידע מהך בריית' וכ"ת דידע אלא דמחייב ר"י במזוזה מדרבנן והיינו אטי דירה גמורה א"כ ע"כ צ"ל הא דאמר ר"י גזירה היתה בלשכת פלהדרין נמי היא אטי דירה גמורה א"כ עדיין קשה מ"ט לא אמר רבה טעמי' דר"י משום מה בית שהיא חול אף כל שהיא חול ולשכת פלהדרין מטעם גזירה אטי דירה גמורה וצ"ל דס"ל לרש"י כפסק הרמב"ם פ"ו מהל' ס"ת ומזוז' דממעט הלשכות והר הבית והעזרו' מביתך ולשכו' פלהדרין מחייב במזוזה והוי כמזכה שטרא אליבא דבי תרי דבירושלמי מוקי הך ברייתא דביתך כר"י דפוטר נמי לשכות פלהדרין וצ"ל דלקח לו דרך לעצמו מדלא מוקי תלמודא דידן טעמא דר"י מקרא דביתך אלא ש"מ דס"ל תלמודא דידן דלא מוקמינן הקרא דביתך אלא במסתבר בשאין בו בית דירה אבל מה שדר בו יום ולילה אף שהיא בקודש חייב במזוזה דאין לו דין קודש כיון שנעשה לדירת אדם מקרו ביתך כמו בית הכנסת כשיש בו בית דירה לחזן הכנסת. ומשו"ה טרח רבה למצוא טעם לר"י דלא מקרי בית כיון שאינו עשוי לימות החמה ולימות הגשמים אבל אם תימא דזה מקרי בית כיון דאתי לדירת כה"ג ז' ימים ולילות לא הוי ממעטין מביתך שהיא קדוש ודו"ק ולפנינו תראה שיש לנו לפרש לשיטת רש"י דס"ל דגבי סוכה שייך טעמא שמא יאמרו היושב בסוכה חבוש הוא א"כ יש לנו לישב פירש"י כמו שפרשנו לפי' התוס' כדאמרן וק"ל

בע"ב בתוס' ד"ה דרבנן סברו גזרינן. ור"י סבר לא גזרינן וכו'. וקשי' לן מאי אצטריך רבא וכו' ועוד דוחק היא לומר דכי קאמר לעיל וכ"ת מדרבנן וכו' ועוד אי גזרינן בלשכות פלהדרין נצטרך לפרש וכו' ועוד קשה מאי האי דפריך והא סוכות חג בחג וכו' עכ"ל חל עלינו לישב סידור התוס' שמפסיק בין ק' ראשונה לרביעית בשתי קי' על הפי' רש"י וכ"ת מדרבנן גזירה אטי דירה שינוי מקום היא זה. כי אם לעיל בשמעתין דקאמר וכ"ת מדרבנן שם הוי לי' לקבוע הני תרתי קושית ונראה דהוצעת דבריהם כך היא שכל הנך ד' קושית המה בנויים על דבר ממ"נ. וזה דאם נפשך לומר תי' על קושי' הראשונה א"כ נולד קושיית ב' וג' ואם גם באלה שתים תאמר תירץ שוב נתחזק קושיא ד'. כי לכאורה יש לתרץ קושיא ד' דבסוכת החג לא גזרו רבנן אשאר ימות השנה אטי שבעה דחומרא דאתי לידי קולא היא דאתי לחייב סוכת החג במעשרות ואתי לפרוש מן הפטור על החיוב. משא"כ בלשכות פלהדרין דלא שייך הך חששא מחייבי רבנן במזוזה ורש"י לא ס"ל כסברת תוס' דאפילו חייבת במזוזה כל השנה מ"מ לא ידעי כ"ע שהיא מדרבנן ושפיר חיישינן דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב וקושיא ב' וג' כמו כן נוכל לומר דרש"י ס"ל ג"כ כפי' תוס' וכ"ת מדרבנן היינו מטעם גזירת ר"י שמא יאמרו היושב בסוכה חבוש היא כמו שחשש ר"י על לשכת פלהדרין כי לא נמצא כלל בפי' רש"י כלל הך גזירה אטי דירה גמורה ומי היא הנביא שיאמר שרש"י פי' גזירה אטי דירה גמורה אף אנו נאמר לו שרש"י ס"ל שטעם גזירה הוא מטעם חבוש דהא רש"י לא פירש לא כך ולא כך ולכאורה אמרתי דהוכחת תוס' היא דאם ס"ל לרש"י גזירת חבוש בסוכה אמאי דחק אביי לאוקמי דרבנן מחייב בסוכה כשאר ימות השנה וגם ר"י לא אתי לאפלוגי עלייהו אלא בהא דאין הטעם משום גזירה דשאר ימות השנה אטי ז' אלא שמא יאמרו כ"ג חבוש הוא. וזה דוחק כמו שהקשו התוס' דא"כ ה"ל לפרושי דגזירה שלא יאמרו כה"ג חבוש היא ה"ל לאביי לאוקמי בשבעה כ"ע לא פליגי אלא בשאר ימות השנה ואיפכא דרבנן לא גזרי ור"י מחייב במזוזה מטעם שמא יאמרו היושב בסוכה חבוש היא וכמו שפי' התוס' לגרסתם

אמנם עדיין י"ל דמשו"ה לא ניחא לאביי לאוקמי הך אוקמתא דא"כ קשה אמאי תני סוכת החג בחג ר"י מחייב ה"ל למתני רבותא טפי דאפי' בשאר ימות השנה מחייב ר"י כמו שכתב מהרש"א פירכא דרבא לפי' תוס' ע"ש. משו"ה מפורש אביי דבשבעה כ"ע לא פליגי כי פליגי בשאר ימות השנה דרבנן סברו גזרינן ור"י סבר לא גזרינן. משו"ה תני סוכת החג בחג מחייב ר"י ולא בשאר ימות השנה וכ"ת עדיין תקשי לי' דרבנן אדרבנן י"ל דידע אביי לחלק כמו שחלקו תוס' באמרם דבלשכת פלהדרין חשבו רבנן לדירת קבע לחייב מדאורייתא משא"כ סוכה כיון דבקל יוכל לצאת מקרי דירת עראי ולא מקרי דירה לחייבו מן, התורה איברא אם נאמר כדאמרינן דיש לחלק בין לשכת פלהדרין לסוכה דבלשכה לא שייך גזירה דילמא אתי לאפרושי וא"כ איכא למימר שפיר גזרינן שאר ימות השנה אטו ז' אבל בסוכה חומרא דאתי לידי קולא היא דדילמא אתי לאפרושי משו"ה לא חשו למגזר שאר ימות השנה אטי שבעה ולפ"ז הקשו התוס' שפיר הנך ב' קושיית על סמך זה לתרץ אביי הכי וכפי גרסת תוס' וכדאמרן וליכא למיפרך אמאי תני סוכות החג בחג הא ר"י גזר שאר ימות השנה אטי שבעה. דיש לחלק בסוכה אי אפשר למגזר שאר ימות השנה משום חששא דדילמא אתי לאפרושי וא"ת היכי ס"ד דטעמא דר"י דלא מחייבי בשאר ימות השנ' וטעמ' דילמא אתי לאפרושי א"כ מהך טעמא פשיטא דיש לחוש בשבעה ימי החג דילמא אתי לאפרושי וליכא למימר דסוכת חג חייב כל שבעה מה"ת והא דאמר גזירה היתה בלשכת פלהדרין אשאר ימות השנה קאי דא"כ תקשי ר"י לנפשי' משאר לשכות שהי' במקדש ולא הי' להם מזוזה. ואם יש לחלק בין שאר לשכות ללשכות פלהדרין א"כ מאי מותיב לי' לת"ק וי"ל דבסוכה לעולם בשבעה ימי החייב חייב מן התורה אבל בלשכה ממעט לי' מקרא דביתך וה"ק ר"י לרבנן והלא כמה לשכות שהי' במקדש ולא הי' להם מזוזה אלא ש"מ דכל העזרות והלשכות מעטינן מקרא דביתך ולשכת פלהדרין גזירה היתה ומטעם גזירה זו כל השנה חייבת במזוזה והכי קאמינא בשלמא א"א לשיטת רש"י דבסוכה לא שייך לומר חבוש לא מצינן למימר דטעמא דר"י מקרא דביתך דא"כ אין טעם לגזירת