מנחת נתנאל נג

ואין להקשות מאנפילאות למה פסיל לחליצה לר"י משום דלא הוי מנעל כקב הקטע והאי דאסור ביוה"כ לצאת משום דאית בי' כתיתין כמו שתירץ אביי בעצמו שם ביומא ואין להקשות כקושית רבא (דודאי הך שמקשה מדסיפא איירי דאית בי' כתיתין ע"כ רישא איירי דלית בי' כתיתין ל"ק כולי האי דנ"ל דאשמועינן בסיפא אע"ג דלית בי' כתיתין רק דאית בי' לקבל כתיתין טמא). והא דרבה בר הונא כריך סודרא ונפיק דהא ע"כ צריך לחלק בין אית בי' כתיתין דיותר תענוג מדסידרא דאלת"ה קשה קושית הש"ס ביבמות (דף ק"ג) מאנפילאות דקתני פסול לחליצה ואסור לטייל ביוה"כ וע"כ צ"ל כתירוץ אביי דיום הכפורים אסור דאית בי' כתיתין ומשום תענוג וע"כ צ"ל דיותר תענוג מדסודרין ואין לתרץ כמו שתירץ רבא דביוה"כ איירי באנפילאות של עור ובמתני' דפסול לחליצה בלא מחופה עור א"כ ה"ל למפלג ולמתני בדידי' כמו שהקשה שם מהרש"א ביבמות במקומו ואין להקשות הלא השתא נמי לפי תירוצו של אביי דמשני בברייתא במחופה עור נמי קשה ליפלוג כמו שהקשה רבא הלא לפי מה שתירצו תוס' האי דמשני אביי דמיירי במחופה עור בפנים וא"כ לא קשה דליפלוג ולתני בדידי' בקב הקטע אם לא מחופה עור דרבותא קמ"ל בהאי דקתני באנפילאות של בגד פסול לחלוצה אע"ג דלא חיישינן דילמא מפסיק מ"מ אסור כיון דהוי של בגד משא"כ אם קתני בקב הקטע בלא חופי עור הוי תרתי לריעות' דחיישינן נמי דילמא מפסיק (לכך כתבו התוס' בהדיא בבבא מציעא דאם משמעינן חידוש במה שתני עכשיו אין להקשות ליפלוג וליתני משא"כ לפי קושית תוס' א"כ לאביי נמי קשה ליפלוג א"כ שפיר מוכח טעם דילמא מפסיק מכח קושית רבא מרבה בר הונא ודוק. ורבא שהקשה מ"מ על אביי ליפלוג הכי מקשי ליפלוג בלא חופי עור היינו בלא חופי עור בפנים ובחוץ מחופה היא וא"כ שפיר אשמועינן רבותא אפי' מחופה עור מ"מ אסור משום דילמא מפסיק וק"ל. ומעתה מיושב בדיקדוק היטב מה שאמר רבא לאביי אבל אין מחופה עור מאי פסול יכול ליפלוג וכו' ה"ל להקשות בקיצור אי הכי ליפלוג וכו' ועוד הלא רבא דמקשי ביומא מהא דרבה בר הונא. א"כ ע"כ צריך לתרץ ביבמות כתירוצו דאיירי מתני' בלא מחופה עור וברייתא במחופה עור א"כ לדידי' נמי קשה ליפלוג אלא דלא חש כולי האי להאי קושיא א"כ למה הוקשה הוא לאביי אלא ודאי פשוט דהכי פרישו דרבא הקשה לי' ע"כ אי אפשר לפרש דמדסיפא רבנן רישא נמי רבנן ומחופה עור א"כ למה בריישא כשר ליחוש דילמא מפסיק ולמה בסיפא פסול הא לא חייש דילמא מפסיק וא"כ רבא מהני טעמא לא אמר כאביי רק על אביי אין להקשות דילמא כדאמרן לעיל דאיירי במחיפה עור בפנים כמו שתירצו תוס' ולא קשה כלום דלא ס"ל תירוץ דילמא מפסיק והכל כדאמרן ע"ו אמר רבא הא לדידך נמי קשה לפלוג היינו בפנים אינו מחופה ובחוץ מחופה ואשמועינן רבותא בסיפא ע"כ צ"ל דלא חש להך קושיא ליפלוג וא"כ א"א לתרץ דאיירי במחופה עור ורישא וסיפא רבנן דא"כ למה אנפילאות פסול דהא אינו שייך טעם דילמא מפסיק וע"כ מוכח דכ"ע מנעל ובמפסיק פליגי דאלת"ה קשה מרבה בר הונא דנפיק בסודרא ואין להקשות מברייתא א"כ אחליצה כמו שהקשה שם ביבמות די"ל דאיירי במחופה עור ואין להקשות ליפלוג הא לדידך נמי חשה ליפלוג מזה שדיקדק רבא א"ל רבא אבל אין מחופה עור מאי פסול ר"ל אין מחופה עור בפנים א"כ ליפלוג דהא ע"כ צ"ל דפסול דחייש דילמא מפסיק וא"כ עדיין קשה מסיפא למה בסיפא באנפילאות פסול הא לא שייך טעמא דילמא מפסיק ודוק

והואיל דאתי לידו נימא בה מילתא בטור או"ח סוף הלכות יוה"כ סי' תרי"א סיים וז"ל יוה"כ הרי הוא כשבת בין לענין עירובי חצירות ובין לענין עירובי תחומין כך הסכימו כל עמודי הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כמו שכתב הב"י והרא"ש הביא ראי' מפ' בכל מערבין שאמר הלל לב"ש אי אתה מודה שמערבין לגדול ביוה"כ שמעינן מיני' דעירב והוצאה ליוה"כ וכבר בסי' תרי"א עמד עליו הב"י ותמה עליו מנ"ל להרא"ש להוכיח ממאי דשתופי מבואות נהוג ביוה"כ דילמא עירובי תחומין לבד נוהג כמו גבי יו"ט ועוד הוקשה אדוני מחותני מו"ר נ"י דלמא האי דאמר ב"ה לשמאי אי אתה מודה שמערבין לגדול ביוה"כ היינו אם חל יוה"כ בשבת ור"ן הביא בשם הריטב"א שהעיד משום רבי הרא"ה דעירוב והוצאה ליוה"כ אפילו עירובי חצירות משמעתא הגמרא דיבמות (דף ק"ב) דהא דאמרינן אבל מטילת בתוך ביתו דאתי למעט חצר שאינו מעורבת דקיי"ל עירוב והוצאה ליוה"כ כמו בשבת ואסור לצאת בכל דבר שאינו של מנעל דחשיב משאי בשבת ע"כ צ"ע שלא הביאו כל הפוסקים כלל מזה וק"ל: סליק מס' ר"ה מס' יומא

דף ע"א בגמרא מאי טעמא דר"י קשה הא (בדף י"א) תניא בברייתא בהדי' יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות תלמוד לומר בית מה בית שהיא חול אף כל שהיא חול יצא אלו שהן קודש וא"כ לימא דהיינו טעמא דר"י ואח"כ מצאתי כעין קושיא זו בתוס' ישנים ותירץ דא"כ אין טעם לגזירת דר"י דמהיכי תיתי יאמרו שהיא חבוש בלשכות פלהדרין ומה שהי' לא הי' לו מזוזה הלא כל המקדש כולו לו הי' לו מזוזה עכ"ל ודבריו תמוהים דא"כ אף שהטעם משום דלא הוי דירת חמה ובימות הגשמים קשה למה צריך מזוזה בלשכות פלהדרין מטעם גזירה הלא בכל לשכות לא הי' לו מזוזה וישבתי קושיא זו ע"פ מה שמצאתי בספר שערי אפרים סי' ל"ד שמפורש הסוגי' דערכין שהכהנים חייבין בסוכה אף בשעת עבודה נמצא למדין שהכהנים חייבים בסוכה אף במשמרתם ור"י מחייב בסכות החג ודאי ניחוש שמא יאמרו הרואים שהסוכה בעזרה בימי החג שאינה אלא לז' ימים חייב במזוזה שאינו דומה לשאר לשכות שאינם בתמידת כל שנה זמן קבוע לדירת ז' ימים ולילות כסוכות חג ודאי יאמרו הבריאות שכהן חבוש בבית האסורים דהא לשכת פלהדרין דומה ממש לסוכות החג דהא מדי שנה בשנה דר בה הכהן ז' ימים ולילות לכך מחייב ר"י מטעם וגזירה זו במזוזה. וזה עולה יפה אם הטעם דר"י משום שאינו לימות הגשמים אבל אי נימא דטעמא דר"י משום מה בית שהיא חול א"כ סוכת העזרה ג"כ פטור אף בימי החג וא"כ ודאי אין טעם לגזירת דר"י הא בכל המקדש אפי' סוכת החג בעזרה לית לה מזוזה וק"ל

וכל זה ניחא לפי' התוס' דבסוכה נמי שייך גזירה שמא יאמרו חבוש הוא ברית האסורים וא"כ ודאי שפיר