מנחת נתנאל נב

הגיע לחינוך שבת דכל אחד לפי הבנתו ע"ז כתבו ונראה לי איפכא וכו' וגרסת הספרים מוכח כפי זה וכו' כדפירש מהרש"א דא"ל דרש"י סבר כתירוצם שאיירי בהגיע לחינוך שבת ולא לחינוך שופר דא"כ הדר קשה ק' ראשונה וקשה ממ"נ וק"ל: בחוה"מ של סוכות נשלח כתב מהאלוף המופלג מו"ה שמואל קראקאווער נ"י מפראג לאדומ"ר מרן הגאון מחותני מו"ה אברהם ברודא זצ"ל ונתן לי רשות להשיב לשאולי דבר ואגב אתי להודיע מה שחדשתי במס' ר"ה בשבוע העבר

דף ל"ג בתוס' ד"ה כאן בקטן שהגיע לחינוך וכו' ומיהו לפרישו י"ל וכו' וקשה וכי סוגי' תוס' כך שמקשה על רש"י ותירץ לאיזה צורך תירץ הקושיא ולמה הקשה מתחילה ונראה לתרץ דקושיית תוס' מוכח מגרסת אחרת כפרישו דבאמת קשה מנ"ל למקשה להוכיח הכי דילמא ה"ה דאף בשבת אין מעכבין ויו"ט דקתני להורות דאף ביו"ט אין מתעסקין אלא ודאי משום דמקשה ס"ד דאיירי גם בהגיע לחינוך והקשה לו למה אין מתעסקין עמו ביו"ט אבל באמת לפי המסקנא אין מעכבין איירי בלא הגיע לחינוך לעולם בשבת אין מעכבין וא"כ לא מקשי תוס' מידי על רש"י מגרסא אחרת ולכך כתבו התוס' ולפירש"י קשה אם הגיע לחינוך מותר כ"ש לא הגיע לחינוך אלא ע"כ צ"ל לפי' רש"י דמותר להתעסק עמו רק דאין מחיוב א"כ פשיטא מאי קמ"ל דאין מחיוב להתעסק הא בכל מצות שבתורה אין מחיוב אצ"ל לדיוקא דבשבת אין מעכבין ומוכח כפי' תוס' ע"כ וק"ל ואי קשי' לי' הא קשי' לי' דצריכין לומר הא דמקשה הגמרא על הברייתא הא גופי' קשי' וכו' ולא מקשי תיכף בלא זה על המתני' דקתני אין מעכבין את התינוקות אבל מתעסקין עמהן וזה איירי אפי' בשבת וא"כ הא גופי' קשיא ופשוט דממתני' לא קשה מידי די"ל הא דקתני אין מעכבין התינוקות ה"ה מתעסקין כמו שדקדקנו בפי' בסיפא והאי דקתני אין מעכבין לדיוקא דוקא לתינוקות אין מעכבין הא נשים מעכבין ועל הברייתא ודאי שפיר מקשה הא גופי' קשיא ואין לתרץ האי דקתני אין להורות מעכבין דנשים מעכבין הא זה כבר ידעינן ממתני' דהא מתני' נמי קשה אהדדי וכעין סוגי' זו כתב הרשב"א בריש אין מכירין ע"ש וא"כ המקשה הקשה ממ"נ הא גופא אי אברייתא אי אמתני' ולפי' גרסת אחרת דמקשה הא בשבת מעכבין נמי צריך לפרש דמקשה ממ"נ אי אמתני' אי אברייתא דהא על ברייתא לבד אין להקשות די"ל ה"ה בשבת אין מעכבין ומתעסקין עמו כמו שדקתני בפי' ברישא והאי דקתני אין מעכבין ביו"ט לדיוקא דאפילו ביו"ט נשים מעכבין א"ו דמקשה ממתני' הא גופי קשיא וצ"ל במתני' האי דקתני אין מעכבין לדיוקא דנשים מעכבין א"כ מאי קמ"ל תו בברייתא ואינן להקשות דילמא מתני' לא ידעינן רק דמעכבין בשבת ולא ביו"ט ובברייתא אשמועינן דאף ביו"ט מעכבין א"כ פשיטא קשה על הברייתא מנ"ל להברייתא דאפי' ביו"ט מעכבין דאי אמרת דאפי' ביו"ט ה"ל למתני' להורות דאפילו ביו"ט מעכבין כך הצעת המקשן לגרסא אחרת. ומעתה י"ל מה שמתרץ ין בקטן שהגיע לחינוך וכאן בקטן שלא הגיע לחינוך משני אמתני' דלא קשה אהדדי והברייתא י"ל כמו שכתבתי האי דקתני אין מעכבין לדיוקא דנשים מעכבין ולא קשה ממתני' די"ל הא בהגיע לחינוך והא בקטן שלא הגיע לחינוך וא"כ לא מקשי תוס' מידי על רש"י מגרסא אחרת וק"ל וצ"ע על תוס' ודו"ק ולכאורה נראה לפרש האי דמקשה הש"ס בפשיטות הא נשים מעכבין והתני' וכו' מנ"ל האי דיוק דלמא תני תינוקות וה"ה נשים אלא משום דסבר דהמתני' איירי אפי' בשבת וא"כ קשה לדידי' המתני' הא גופי' קשיא וע"כ צ"ל לדיוקא דנשים מעכבין רק לפי מה שכתבתי לעיל לדעת רש"י דיש לחלק בין שבת ויו"ט גבי נשים וא"כ מאי מקשה ממתני' ומה דתני' אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות ביו"ט דהא ממתני' לא ידע דנשים מעכבין אלא בשבת ולא ביו"ט ומפני זה מפרשים דמקשה הא נשים פטורות משום בל תוסיף (ומה שכתב מהרש"א על רש"י לא ידענא מה בל תוסיף שייך הכא דלא שייך למימר בל תוסיף אלא באותו המצות ומוסיף עלי' ע"כ לא ראה דברי האגור שהביא הב"ח וסי' תקפ"ט] שאמר וז"ל שהנשים אין לברך משום דהוי בל תוסיף והיינו כיון דמברכין גלי אדעתייהו דמשום חובה עושין כן והוי לי' כמוסיף על התורה שבכתב וזהו שהזהירה התורה לא תוסיף כלומר לא תוסיף על התורה שבכתב ולא על תורה שבע"פ עכ"ל) ולא פי' מטעם שבות דשלא במקום מצוה אסורא דרבנן איכא משום דודאי אי טעמא דנשים מעכבין משום שבות ודאי יש לחלק בין שבת דחמירא משא"כ ביו"ט כמו בקטן שלא הגיע לחינוך דמחלק בין יו"ט לשבת אבל בטעמא משום בל תוסיף ליכא לחלק בין שבת ליו"ט דתמיד היא מוסיף על התורה בין ביו"ט בין בשבת וא"כ המקשה דמקשי ממתני' דמשמע דנשים מעכבין ובברייתא קתני אין מעכבין ביו"ט האיך מדמי יו"ט לשבת דילמא בשבת מעכבין אבל ביו"ט אין מעכבין ולשיטת רש"י ע"כ צ"ל דיש לחלק בין שבת ויו"ט לגבי נשים כמ"ש לעיל לתרץ דברי רש"י לגרסא אחרת וא"כ מאי פריך להכי מפרשי דאסיק אדעתא דטעם משום בל תוסיף ובזה שבת ויו"ט שווין ומעתה נסתר דברי מהרש"א ברור מכל צד ודו"ק היטב דברי רש"י בכל מקום ודו"ק. אבל לפי המסקנא שפיר יש לחלק בין שבת ליו"ט דטעמא משום דבדבר שאין מצוה הוי איסור דרבנן דומיא דנשים אין סומכות היינו משום איסורי עבודה הקדשים כדמוכח בפי' אין דורשין ולא משום בל תוסיף והתם קאי למסקנא דהכא והכל כמו שכתבתי לעיל וק"ל

שוב הי' כותב וז"ל הנה כעת לפנינו הלכה תוס' מעניני דיומא (דף ע"ח) בשמעתא אם מותר לצאת ביוה"כ בסנדל של שעם וכו' ושם בתוס' ד"ה הקטע יוצא כו' בסוף דבר וא"ת מעיקרא ס"ד וכו' ול"ל כאן נגר ובר נגר דיפריקיני ולולא דברי מהרש"א היתי אומר דיש כאן איזה טעות סופר אבל לפי פירושו ס"ד מעיקרא קאי אאביי ועשה עצמו כאלו לא ידע וצריך לעיון גדול מה תירצו תוס' הא קושיתו במקומו עומדת מאנפילאות וברר גבי אדומ"ר מלתא זוטרתא היא לכן בקשתי מאדומ"ר יודיעיני עי"מ יושב נכון ע"כ ונראה לי ודאי כמו שפי' מהרש"א צריכין לפרש משום דבלא"ה ליוצא ולבא אין שלום בדברי התוס' דתוס' מקשין על אביי לפי מה דמשני דמסיפא רבנן רישא נמי רבנן מ"מ יש לחוש דלמא מפסיק אף במחופה עיר ומסתמא נמי אביי ס"ל דטעם דר"י היא משום דילמא מפסיק משום דרבא כבר עמד ע"ז ביומא וצ"ל כתירוצי דרבא ומתרצין דמחופה עור דקאמר היינו שמחופה בפנים