מנחת נתנאל מז

מרדכי שהביא בשם הראב"י ומכאן שדיתי נרגא למ"ש רמ"א בסי' שכ"ג ליישב המנהג הרע שאומרים לחנוני תן לי מידה או חצי מידה שכר או יין דכמו שהותר המרדכי בשם ראבי"ה לענין להזכיר שם דמים שאינו אסור אלא בדבר שאינו מקחו ידוע אבל בדבר שידוע רק שאומר לו כמה צריך שרי אם לא מזכיר לו סכום כמו כן צידד הרמ"א נמי להזכיר שום מידה במקחו ידוע. ואני אומר חלילה להתיר על סברא קלושה זה כמו שהאריך שם בעל הטו"ז במקומו ואני אבוא אחריו למלאות דבריו דאי כדברי רמ"א מאי קשיא להו לתוס' על פי' רש"י פשיטא דאסור ואמאי פליג רשב"א הא תני לי' לעיל במתני' לא יאמר לטבח שקול לי בדינר בשר. התם מיירי שאין מקחו ידוע וכאן מקחו ידוע ומשו"ה פליג רשב"א. ועוד קשה אמאי צריך תוס' להגי' בת"ק סכום מנין וה"ל להניח גירסת רש"י סכום מידה ודוקא סכום מידה אסור אבל שם מידה כיון דמקחו ידוע מותר להזכיר אלא ש"מ דר"א בן יעקב לא מחלק כך אלא לענין שם דמים ולא בשם מידה ע"כ על אחד להחמיר שלא להזכיר בשבת ויו"ט שם מידה כ"א מלא לי כלי וה. אמנם מה שהשיג הט"ז בזה דה"ל להתוס' להניח גירסת רש"י סכום מידה וכפי סברת ראבי"ה אין בו השגה דהא לשיטתו דמגי' בתוס' כגירסות מהר"ם מלובלין עיין שם דאיכא למימר דלא ס"ל לתוס' כלל הך סברת ראבי"ה ואפי' לענין שם דמים אבל מאן דאית לי' הך סברא אית לי' נמי לענין שם מידה אבל לשיטת מהרש"א ומהרש"ל ס"ל לתוס' סברת ראבי"ה מוכח שפיר ע"כ דלא כסברת רמ"א ודוק. מובא בנתיב חיים בשנוי לשין קצת בסימן שכ"ג

דף ל' ע"ב בגמרא ומי מהני בי' תנאי והאמר ר' ששת וכו' מקשין העולם הלא הוא בעצמו הדר פריך ומי לא מהני בה תנאי והתני' סיככה כהלכתה וכו' א"כ בלא הך דתני ר' חייא בר יוסף היכא הוי מתרצי לי' לדידי' הנך שני ברייתות ועוד יש לדקדק בהך דמשני רב מנשיא ברי' דרבא סיפא אתין לסוכה דעלמא אבל סוכה דמצוה לא מהני בי' תנאי. הלא אך למותר מי ביקש זאת מידו הלא המקשן נמי ידע מזה דגבי סוכות החג לא מהני בי' תנאי ונראה דהמקשה ס"ד לחלק דתנאי דאינו בודל מהני בין בעצי סוכה בין בנויי' וכשיטות הרי"ף כיון דאמר אינו בודל מסלק קדושת המצוה ולמהוי כסוכה דעלמא והא דפריך ומי מהני תנאי ה"ק ומי מהני תנאי בסיכה דמצוה לכשתיפול למחר יסקנה והאמר ר' ששת וכו' ואת"ל דהא דקתני ואם הותנה הכל לפי תנאו היינו בתנאי דאינו בודל זה אינו דא"כ קשה על התנא דברייתא גופי' אמאי לא חידש לן ותני ג"כ בסוכה דעלמא דמהני תנאי וע"כ צ"ל דהא דקתני בברייתא ואם הותנה הכל לפי תנאו קאי ג"כ אסוכה דעלמא. וסוכה דעלמא אינו מהני תנאי דאינו בודל כמ"ש המהרש"א ברש"י ד"ה ואביי ורבא דהא ע"כ יבדל מהם כל בין השמשות משום סתירת אוהל בשלמא גבי סוכות החג איכא למימר דמהני תנאי על חוש"מ משא"כ בסוכה דעלמא ע"כ על חג הוא מתנה דעל חוש"מ לא צריך תנאי וע"כ צ"ל דסוכות החג נמי בתנאי לכשתיפול שיקנה למחר איירי דהא בחד בבא תני ואם היתנה הכל לפי תנאו וקאי אתרווייהו אסוכה דעלמא ואסוכות החג וע"כ בחד תנאי מיירי וע"ז פריך ומי מהני תנאי לכשתיפול למחר גבי סוכות החג והתני ר' ששת וכו'. ובהכי ניחא מה שמסיים ר' מנשיא אבל סוכה דמצוה לא מהני בה תנאי משום דלשנוי דידי' דהא דקתני ואם הותנה אסוכה דעלמא קאי ובתנאי לכשיפול וא"כ קשה להיפך על תנא דברייתא אמאי לא חידוש לן ותני דבסוכות החג נמי מהנ' תנאי דאינו בודל ואי אמרת דסיפא אתי' לתרווייהו לסוכות החג וסוכות הרשות דהא תנאי דמהני בזה לא מהני בזה ולתרוצי זה מסיים ואזיל דסוכות המצוה לא מהני תנאי כלל אפי' תנאי דאינו בודל וע"ז פריך שפיר ומי לא מהני תנאי דאינו בודל דהא תני' סיככה וכו' ואם הותנה וכו' ומשני אביי ורבא בתנאי דאינו בודל אינו מהני אלא בנוי סוכה אבל בעצי סוכה דחלה קדושה וכו' דע"כ יבדל מהם ביהש"מ משום סתירת אוהל וכפי' רש"י ולא כשיטת הרי"ף ודוק היטב

וכל זה עולה יפה לפי שיטת רש"י דס"ל דתנאי מהני לכל מוקצה מחמת איסור לאחר שיעבור זמן איסורו כדאיתא בירושלמי הביאו הר"ן אבל לפי מה שכתבו התוס' בד"ה אמר ר' מנשי' מצי למיפרך דלמאי דס"ל דהוי מוקצה מחמת איסור לא אשכחנא דמהני בי' תנאי עכ"ל ע"כ לא הוי סלקא להו הך פרושא שפרשתי לעיל בשמעתין דאי כפרושי המקשה ס"ל דתנאי מהני אפילו במוקצה מחמת איסור. ותו יש לדקדק במאי שכתבו תוס' בסמוך ד"ה אבל עצי סיכה בשם ר"ת דיותר משיעור סוכה אין אסור מקרא דחג אלא מטעם מוקצה א"כ אמאי פריך המקשן מנוי סוכה אעצי סוכה דנוי סוכה דמי' ליותר מכדי הכשר סיכה ותוס' בפ' במה מדליקין האריכו בזה ליישב הסוגי ע"ש. ותוס' דהכא לא הזכירו כאן במקומו מזה הפילפול לא מיני ולא מקצתו. ע"כ לבי אומר לי ליישב את כל זה דפריך מתחילה ומי מהני תנאי דעל הסוכות דעלמא לא מהני תנאי דמוקצה מחמת איסור ובסוכות החג לא מהני תנאי משום הא דר' ששת והא דתני התם סיככה כהלכתו דמהני בה תנאי שאני נוי סוכה דכולה כיותר מכדי הכשר סוכה דמי וביתרון לר"ת מהני בי' תנאי וא"ת דהא דקתני בברייתא דשיוין ואם הותנה קאי נמי איותר מכדי הכשר סוכה דהא ליתא דהכל לפי תנאו משמע דקאי אכולה סוכה כמ"ש תוס' בפ' במה מדליקין ומשני ר' מנשי' סיפא אתין לסיכה דעלמא אלא שיש להקשות על דבריו לשיטת ר"ת אמאי לא תני בברייתא דמהני תנאי בסוכות החג אעצי סוכה יתר מכדי הכשר סוכה לכך מסיים ואזיל אבל סוכה דמצוה לא מהני בי' תנאי אפי' על היותר מכדי הכשר סוכה וע"ז פריך והתני' סיככה וכו' ש"מ דעל היותר מכדי הכשר סוכה מהני תנאי ומשני אביי ורבא באמר אינו בודל וכשיטת הרי"ף אבל סוכה דעלמא לא מהני בה תנאי דבמוקצה מחמת איסור לא אשכחנא דמהני בה תנאי ושני דבירו תוס' בדיבור אחד נאמרו שכתבו מצי למפריך דלמאי דס"ל דהוי מוקצה מחמת איסור לא אשכחנא דמהני בה תנאי וכו' ולא נימא לפרש עפ"י שיטת הירושלמי דתנאי מהני לכל מוקצה מחמת איסור לאחר שיעבור זמן איסורו ע"ז כתבו בדיבור הסמוך בשם ר"ת חילוק בין עצים הצריכין להכשר סוכה ובין יתר מכדי הכשר סוכה וא"כ קשה לשיטתו מאי פריך מנוי סוכה אעצי סוכה וצ"ל כדאמרן דפריך על שינוי דרב מנשיא דאיהו ס"ל דלא מהני תנאי ואפילו על יתרון דאלת"ה תיקשי לי' על התנא דברייתא אמאי לא תני שריותא דתנאי בסוכה דמצוה על יתר מכדי הכשר סוכה וא"כ קשה על אביי ורבא גופי לפי האמת דמחלקינן בין הכשר סוכה ליתר