מנחת נתנאל מו

בהטבלה זו בכלי טהור אבל לפי פרישי שפרשתי שפיר איכא למימר דרבי פליג אברייתא וס"ל אפילו ולד הטומאה אסור לטבול וברייתא אתי' כרבנן וכדאמרן ודו"ק

שם בגמרא ואם איתא נגזור השקה אטי הטבלה. אין להקשות לפי' תוס' דבכלי עץ טהור אין משיקין הל"ל שנויי' מתוך שלא הותרה השקה אלא בכלי אבן זכור הוא די"ל בשלמא גבי דלי שאין מתירין להטביל כ"א דרך שאובה והרואה סבר שדולה מים מבארו לגבי דידי' היא דפריך דילמא אתי לאטבולי בעיני שפיר משני מתוך וכו' זכור היא משא"כ גבי השקה איכא למגזר משום הרואה השקה אטי הטבלה דמה לי טבילת מים או טבילת כלים ומשני דהוה מילתא דלא שכיחי' ולא גזרו וק"ל

ברש"י ד"ה בדלי טמא וכו' משום דנראה כמתקן כלי ובד"ה אין מטבילין אותו ביו"ט וכו' ה"ל כמתקן בולד הטומאה אין כאן תיקון ובד"ה מערמת וטובלות ולא מוכחא מילתא שהיא מתקנת עכ"ל ושלשה אלה נפלאו דהא לרבה השתא קיימינן דלא ס"ל טעם דנראה כמתקן ועיין מזה במהרש"ל ובמהרש"א ול"נ דכוונת רש"י במה דמותיב אביי לרבה ולר"י משמע דלדידי' ניחא ומפרשי דאביי ס"ל טעמא דנראה כמתקן כלים כדאשכחן דס"ל לאביי במגמע ובולע טעמא דהואיל ומשום דשרי טבילת אדם ביוה"כ מטעמא דהואיל ודו"ק

ברש"י ד"ה ולד הטומאה וכו' ויש מפורשים כלי שנטמא באב וכו' וטעמא משום דבעי הערב שמש וכו' עכ"ל עיין מהרש"א שמיישב בדוחק ולי לק"מ הא דמשני טומא' ביו"ט לא שכיחא ולא גזרו היינו דנגזור יו"ט אטי ערב יו"ט ויו"ט משום שבת ובור ברה"ר משא"כ לפום האי פרושא אב הטומאה ביו"ט אין מטבילין כיון דאין ראוי לתשמיש פריך שפיר נגזור ולד הטומאה משום אב הטומאה שנטמא ביו"ט אף דלא שכיחא ומשני כהנים זריזין הם והוה תרתי דלא שכיחא ודו"ק

ע"ב בתוס' ד"ה ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא בכלי עץ וכו' עכ"ל מדיוקא דקתני כלי אבן ולא קתני סתם בדלי טהור. מיהא בבריתא דקתני נמי האי לישנא אין מטבילין כלי ע"ג מימיו לטהרו בנטמא כבר מעיו"ט איירי ועיין מזה במהרש"א באריכות וזה דוחק גדול דהך לישנא דתני בברייתא קאמר שמואל אמתני' ויהי' בתרי גוונא

דף כ"א ע"א בתוס' ד"ה עיסה וא"ת והא אמר וכו' ועוד דילמא מקלעי לי' אורחים וכו' עכ"ל וקשה הא אליבא דר"ת קיימינן ולי' לא ס"ל הואיל ומקלעי לי' אורחים ונראה דתירץ בתרא קאמר דר"ח אתי' כת"ק אלא דקושית תוס' לדידן דקיי"ל כרבא דפסק הילכתא כרשב"א וקיי"ל כר"ח א"כ קשיא הלכתא אהלכת' וע"ז משני דלדידן לא קשה דקיי"ל כרבה דס"ל הואיל ומקלעי לי' אורחים ודו"ק

בגמרא והא חזי לכלבים וקשה האיך ס"ד למימר דליכא מאן דאסור לכלבים והא איכא משנה שלימה דמייתינן לעיל עיסת כלבים בזמן שהרועין אוכלים וכו' ונאפת ביו"ט משמע הא אין הרועין אוכלין ממנו אין אופין ביו"ט ועיין מהרש"א שהניח בצ"ע ולי נראה דלק"מ דהא מוקמינן לה כגון דאית לי' נבילה דודאי אפשר לפייסם בנבילה משו"ה בזמן שאין הרועים אוכלין ממנו אין אופין ביו"ט. ואהכי פריך והא חזי לכלבים כלומר מאי תמה ר' יהודא בן בבא אם לא יצא שכרכם וכו' הא חזי לכלבים שמא לא הי' להם נבילה אחרת לפייסם כנבילה. ומ"ש התוס' בד"ה לכם דהלכה כר"י הגלילי מסתם משנה דמס' חלה ודוחק לומר דמתני' איירי בכגון דאית לי' נבילה ודו"ק

דף כ"ב בתוס' ד"ה האי ר' יהודא דאית לכל צרכיכם ואנן עבדינן כרבנן. וא"ת הא אנן פסקינן לקמן הלכה כר"י עכ"ל לפי גרסתם קשיא להו שפיר אבל לפי גרסות שלפנינו כי קאמינא אנא לרבנן לק"מ דבוודאי לעולם הלכה כר"י אלא שהוא אמר אליבא דרבנן מיהו קשה הא דאמר לקמן (דף כ"ח) הלכה ואין מורין כן איכא למימר דלאו על ר' יהודא קאמר דהלכא כוותי אלא דלרבנן נמי מותר ממשחזת של עץ וכהך לישנא דר' הונא התם דמתני' איירי במשחזת של אבן ומשו"ה אמר הלכה דמשחזת של עץ שרי כהך לישנא ואין מורין כן דלכתחלה חיישינן לאידך לישנא התם דלרבנן אפי' משחזת של עץ אסור ונראה דס"ל לתוס' כשיטת הר"ן לקמן דר"י מודה במשחזת של אבן דאסור כיון שהיא עושה כלי ע"ש ולא פליגי אלא במשחזת של עץ ור' הונא דמוקי לה מתני' במשחזת אבן לדידי' נמי מתני' אתי' כר"י ואינך לישנא ס"ל כר"ח דמוקי מתני' דלא כר"י א"כ הא דקאמר הלכה ואין מורין כן ע"כ כר"י דלרבנן אפי' במשחזת של עץ אסור ודו"ק

דף כ"ד בגמרא ורמינהו ביברין של חי' וכו' בשלמא חיה אחיה לא קשיא הא ר"י הא רבנן וקשה כיון דס"ד לאוקמי בתנאי א"כ עופות אעופות נמי ל"ר דברייתא אתי' כרשב"ג דאוסר אפילו בביבר כל שמחוסר צידה וי"ל דבתוספתא פליג רשב"ג אהך ברייתא ע"ש וק"ל

בגמרא והא בית דכביבר מקורה דמי ובין לר"י ובין לרבנן ציפור למגדל אין ולבית לא. ויש לדקדק דעדיפא ה"ל למיפרך מתני' אהדדי דהתם בין לר"י ובין לרבנן ציפור למגדל ולבית לא א"כ מתני' דהכא אמאן תרמיי' ואמאי פריך מהך ברייתא דביברין על מתני' וי"ל דהא דכתבו תוס' צידה דמי לקצירה היינו מטעם שכתב הרא"ש דדמי לעובדא דחיל זה לפי האמת אבל מצד הסברא יש לצדד בצידת דגים דומה יותר לקצירה דנקצרין במקום גדילתן וכן המהרש"ל בסי' ב' הביא סברא זו בשם הירושלמי ע"ש. ומעתה תרתי המתני' לא קשה דהוי אמינא צידה ביו"ט שרי כשאר אבות מלאכות אלא גבי דגים לחוד היא דאסרינן דדמי לקצירה שמבדילן ממקום חיותו משא"כ בצידת חי' ועוף משו"ה פריך מהך ברייתא דקתני גבי חי' ועוף דאין צדין מן הביברין ודו"ק

בגמרא והא תני' הצד אווזין ותרנגולין ויוני הדריסאות פטור. וקשה אימא הך ברייתא כרבנן ולפי מה שכתבו תוס' דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור ניחא דלרבנן מותר אפי' לכתחילה אבל לפי מ"ש הרא"ש בשם בעל העיטור פטור ומותר היא קשה וי"ל דהמקשן נמי ידע מהאי סבר' דבאין לכולבן לערב אלא דפריך לי' מאידך ברייתא הצד יוני שובך וא"כ אי כרבנן מאי ארי' דתני אווזין ותרנגולים ה"ל למתני עופות סתמא אע"ג דלא באין לכולבן לערב וק"ל

דף כ"ט בתוס' ד"ה ובלבד שלא יזכיר לו סכום מידה לכן נ"ל כגרסת ר"ח דגריס סכום מנין וכו' תן לי אגוזים בששה פשוטים וכבר אני חייב לך מכל י"ב פשוטים עיין מהרש"א מ"ש בזה ל כתב מהרש"ל ביש"ש דלא כמהר"ם מלובלין ולשיטתם ס"ל התוס' כסברת