מנחת נתנאל מה

מני אי ב"ש אפי' ביצה גמורה נמי דהיינו אפי' נולד דחמירי ממעי אמן נמי שרי ואי ב"ה אפי' ביצה במעי אמן נמי אסורים כלומר מדקתני בברייתא סתם משמע אפילו ביו"ט אחר שבת מותר ובאמת ביו"ט אחר שבת אסורי בשלמא אליבא דרב דאמר ביצה במעי אמן אסור שפיר איכא למימר דאתי' כב"ה ואסור ביו"ט אחר שבת אף דאיכא למטעי אפי' ביו"ט דעלמא נמי אסור לא חש רב לזה חדא דאף אם נטעה יהי' טעות לענין איסור ועוד דליכא למטעי בהכי דהא מוכח ממתני' דא"כ קשה לפליגי בתרווייהו משא"כ בברייתא פריך שפיר דאי לב"ה קאמר דביצה במעי אמן שרי דהיינו ביו"ט דעלמא איך קאמר הברייתא סתמא דשרי הא איכא למטעי אפילו ביו"ט אחר שבת שרי והיא טעות לקולא וממתני' ליכא למידק מידי דא"ל הא דלא פליגי בתרווייהו משום דביצה במעי אמן לעולם שרי בין ביו"ט דעלמא ובין ביו"ט אחר שבת משו"ה פריך שפיר מברייתא ודוק

דף י"ח ע"ב בתוס' בד"ה ושווין שמשיקין בכלי אבן לטהרם אבל לא בכלי עץ. מדיוקא דקתני כלי אבן ולא קתני בכלי טהור סתם מיהו בברייתא דקתני נמי האי לישנא אין מטבילין כלי ע"ג מימיו לטהרו בנטמא כבר מעיו"ט איירי ועיין מהרש"א בזה באורך וזה דוחק גדול דהך לישנא דתני בברייתא וקאמר שמואל לפ' המתני' כמו זה כן זה ועוד בברייתא נמי תני משיקין בכלי אבן ומה יענה בזה. אבל הנראה לי לאמת שכוונת תוס' בברייתא נמי שאין מטבילין כלי ע"ג מימיו לטהרו איירי בכלי עץ טהור ולא בנטמא מעיו"ט אלא דרבי פליג אברייתא דלעיל ומה שהקשה מהרש"א א"כ מה קא קשי' להו למאן דמוקי מתני' ביו"ט וכרבי דהא איכא למימר נמי דהברייתא אתי' כרבנן ולק"מ דא"ת דרבי פליג אברייתא ואפי' כלי שנטמא בולד הטומאה ואפילו ביו"ט ואע"ג דטומאה ביו"ט לא שכיחא וכהנים זריזין הם מ"מ ס"ל לרבי דאין מטבילין ואי אתי' מתני' כרבי א"כ קשה קושית אביי נגזור השקה אטי הטבלה וכ"ת דהוי מלתא דלא שכיחי ולא גזרו הא עדיפא מזה ס"ל לרבי בתרי לא שכיחי ואין מטבילין ואין להקשות לפ"ז במה שכתבו תוס' למאן דמוקי מתני' בשבת וכרבנן ניחא מ"מ ברייתא דרבי איירי ביו"ט קשה וכי תימא דרבי פליג מ"מ קשה לפי דברינו מ"ש השקה דשרי כיון דלא שכיחי. מ"ש הטבלה בכלי עץ טהור שהיא תרתי דלא שכיחי י"ל דטעמא דר' ביבי ורבא דבהשקה לא שייך טעם דשמא ישהה או תיקן א"כ לרבי א"ל דיאסר הטבלה מטעם שמא ישהה משו"ה השקה שרי אלא דלרבה ור' יוסף דס"ל מטעם גזירה א"כ לדידהו קשה נגזר השקה אטי הטבלה. י"ל דאינהו מוקמינן מתני' כרבנן דרבי דמחלקין בין שבת ויו"ט לענין הטבלה והיינו מטעם גזירה וביו"ט בכלי עץ טהור נטמא ביו"ט וטומאה ביו"ט לא שכיחי משא"כ בשבת. אבל לרבי דאוסר הטבלה בין בשבת ובין ביו"ט רבה ור' יוסף נמי ס"ל אליבא דרבי מטעם דר' ביבי או רבא ואינהו לפרושי טעמא דמתני' כרבנן קאתינא. אבל למאן דמוקי ביו"ט ועלה קאמר רבה ור"י דטעמא דמתני' משום גזירה משמע דלרבי נמי טעמא דרבה ור' יוסף ס"ל מטעם גזירה ודאי קשה כדאמרן ודוק. ותדע שכדברי כן היא דאלת"ה תקשי לך במה שכתבו תוס' ועוד דלא נטמא כ"א בולד הטומאה וכ"ע מודים דמטבילין ע"כ אימא משום הכי אין מטבילין דגזרינן ולד הטומאה אטו אב הטומאה כדפריך לעיל בשמעתין וליכא לשנוי כהנים זריזין הם דהא בישראל נמי משכחת לה דכל הפוסל בתרומה כמו שהק' תוס' ומה שתירצו דמיירי בכלי שאינו ראוי לשמש בתוכו למים כגון כלי מנוקב ליכא לתרץ הכי במתני' דהא משיק מים בכלי וליכא למימר דקושית ועוד קאי לר' ביבי ולרבא דאליבייהו לא גזרינן התירא משום איסורא וא"כ לא אמרינן דגזרינן ולד הטומאה אטו אב הטומאה דא"כ כיון דלמאן דמוקי מתני' כרבנן ובשבת ניחא לר' ביבי ולרבא מאי קשי' להו לתוס' למאן דמוקי מתני' ביו"ט וכרבי הך איבעית אימא משני ואזיל אליבא דרבה ור"י אבל ר' ביבי ורבא אי אפשר לאוקמי מתני' אליבייהו דאתי' כרבי אלא בשבת וכרבנן וכ"ת דס"ל לתוס' לדוחק כיון דהך איבעית אימא רבנן וכלהו מתני' בשבת קאי בין לרבה ור' יוסף ובין לר' ביבי ורבא הך איבעית אימא מתני' ביו"ט וכרבי מסתמא נמי קאי לכולהו אמוראי וביחוד שבתחלה משני דמתני' אתי' כרבי וביו"ט ובתר הכי מתרץ מתני' בשבת וכרבנן ה"ל לשנוי לסדר איפכא בתחילה ליישב המתני' אליבא דכ"ע והדר איבעי' לר' ביבי ולרבא מתני' איירי ביו"ט וכרבי זה אינו דהא למאן דמוקי מתני' בשבת וכרבנן עדיין קשה אף בשבת הא לא נטמא אלא בולד הטומאה וכ"ע מודים דמטבילין אף בשבת וצ"ל דהך איבעית אימא קאי לר' ביבי דס"ל ג"כ טעמא מפני שנראה כמתקן וזה דוקא בשבת דאיסור שבת חמור וס"ל מטעם זה אפילו בולד הטומאה נמי שייך מחזי כמתקן אלא דביו"ט מתני הך ברייתא דולד הטומאה מותר לטבול כיון דצורך יו"ט לא גזרו משום מתקן אלא משום תקלת תרומה וטעם זה לא שייך בולד הטומאה וכן כתב מהרש"א לחלק בסברא זו לדעת הרמב"ם לחלק בין שבת ויו"ט ולרבא איכא למימר נמי שס"ל טעמא דרב ביבי לענין יו"ט אלא דמוסיף בטעמא דידי' לענין שבת וא"כ הדק"ל מאי קשיא לי' תוס' למאן דמוקי מתני' ביו"ט וכרבי א"כ הך איבעית אימא משני ואזיל אליבא דרבה ור' יוסף דהא אידך איבעית אימא ע"כ תאמר דקאי לר' ביבי ולרבא לחוד. אבל לפי פרישי בהבנת תוס' ניחא דהברייתא איירי בנטמא ביו"ט משו"ה ס"ל לרבנן דמטבילין ביו"ט דטומאה ביו"ט לא שכיח משא"כ מתני' איירי בשבת דשכיח טומאה. אבל לפי פי' מהרש"א דהברייתא איירי דנטמא הכלי מעיו"ט ומ"מ ס"ל לרבנן דמטבילין משום דלא נטמא אלא בולד הטומאה לרבה ולר' יוסף אין לחלק בין שבת ויו"ט ודו"ק

ועוד מצאתי אין לי במ"ש הרא"ש דטעמא דרבה עיקר וקשה הא בהדי' תני כוותי' דרב ביבי ועם דברינו ניחא דרבה ורבא מודים דלרבי דלא מחלק בין שבת ויו"ט לענין הטבלת כלים ע"ג מימיו דאסור מטעם שמא ישהה וא"כ לרבה אתי' הך ברייתא כרבי אבל לחכמים אסור מטעם דרבה ועיקר וק"ל

ועוד אביא ראי' לדברי מהא דמייתי שמואל בתחלה לבאר המתני' ואח"כ פריך מני מתני' ולא קבע דבריו תיכף אמתני' מני לא רבי ולא רבנן אלא די"ל דבתחילה ה"א דמתני' אתי' כרבנן ולא קשה הטבלה דהא דשרי' רבנן אף להטביל היינו בכלי טהור וכיון שנטמא בולד הטומאה וביו"ט מותר אבל מתני' דאסרי הטבלה היינו בכלי טמא מעיו"ט ולפי' סי' מהרש"א ליכא למימר הכי דא"כ תיקשי לך רישא דהברייתא אמאי פליג רבי