מנחת נתנאל מד

ורבי' מתמי' דלאחר חתימת התלמוד אין לשום אדם לחלוק על אמורא ואם בעיני ר' יוחנן הגין למה לא ישרה בעיניו ועוד הקשה הרא"ש בסוף ביצה על פסק רב אלפסי שכתב לחלק בין יו"ט דקילי לכך מוקצה ונולד אסרו חכמים ובשבת שרי כר"ש כדאמר ר"נ מהא דאמרינן שלהי מס' שבת ואף ר"י סבר הלכה כר"ש ומי אמר ר"י הכי והא אמר ר"י הלכה כסת' משנה ותנן אין מבקעין כו' ולא מן הקורה שנשבר' ביו"ט אלמא סתמ' דתלמוד' לא מפליג בין שבת ויו"ט ולא אשכח מאן דמפליג אלא ר"נ נדחוק לחלק ולהעמיד אוקמתא דידי' אבל לשאר אמוראי אין צריכין לחלק. ועוד הקשה הא דמקשה מרב נחמן אדר' יוחנן בפ' כירה (דף מ"ה) וכי גברא אגברא קרמי' אדרבה הא ר' יוחנן פליג בשמעתין על ר"נ ואמר טעמא משקין שזבו בהתיר ק' הב' יש לנו לומר דלק"מ דודאי ר' יוחנן א"א לומר אליבי' דיש חילוק בין שבת ויו"ט דתוס' כתבו בחולין (דף י"ד) דטעמא דרבנן דגזרו עומדין לאכילה אטו עומדין למשקין ור"י לא גזרינן וא"כ נוכל לומר היכי לא גזר ר"י בשבת אבל ביו"ט גזר באכילה אטי שאינו עומדת לאכילה א"כ מאי פריך מסוחטין פירות שהיא שבת על מתני' דעירובין שהיא יו"ט אלא ודאי מדקרמי ר"י מתני' אהדדי ש"מ לא ס"ל כר"נ. אמנם מ"מ לא פלטי למה פסק האלפס החילוק בין ביו"ט לשבת הא ר"י לא ס"ל האי חילוק ע"ד שאמרנו לכך נ"ל ע"ד אחר בתחילה נדקדק מה שהביא כאן התלמוד תריצא דרבינא ותי' רבינא ברי' דר' עולא היא נראה כיתר דברים בודאי דר"י דקרמי מתני' אהדדי ולא ס"ד לאוקמי מתני' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים דמתני' סתמא קתני ומשמע בין בתרנגולת העומדת לאכילה ולגדל ביצים מדלא אמר ר' יהודא בפירוש וכן ביצה שנולדה ביום ראשון בתרנגולת העומדת לאכילה תאכל בשני אמנם כל זה אם ר' יהודא אמר דבריו בתחילה אבל אם נחלוף השיטה דגרסינן דברי רבנן בתחלה א"כ אמרו רבנן בין בתרנגולת העומדת באכילה ובין בתרנגולת העומדת לגדל ביצים וא"כ נוכל לומר דלא פליג ר' יהודא אלא בחדא דהיינו בתרנגולת העומדת לגדל ולא צריך לפרש דזיל בתר טעמא וא"כ נוכל לומר הא דאמר רבינא ברי' דרב עולא הכא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ור"י לטעמי' אינו פליג אר' יוחנן אלא שמפרש מה דאמר ר' יוחנן מחלפת השיטה ר"ל דמהפך וגריס פלוגתתן בהיפוך בתחלה דברי רבנן וא"כ לא צריך ר' יהודא לפרש דאיירי בעומדת לגדל וא"כ ס"ל לר' יוחנן טעמא דמתני' כדאוקמתא דרב נחמן לפי האמת ומשום הכי לא אמר רבינא ברי' דרב עולא כלשון רבינא לעולם לא תיפוך כי הוא לא פליג אר' יוחנן רק שהוא כמפורש דברי ר' יוחנן וכדאמרן וא"כ לפי דברי רבינא ע"כ ס"ל לר"י כאוקמתא דר' נחמן דמשום הכנה א"א לפרש דא"כ לק"מ ממתני' דעירובין דהתם טעמא משום הכנה וזה לא ניחא לש"ס לומר דמפרש ר' יוחנן אוקמתא כר' יצחק דביעי בליעי כמו שמפורש הרא"ש. ומעתה מתורץ הכל דבפ' כירה פריך ר"נ אר' יוחנן דהא לפי מסקנא סבר ר' יוחנן כר"נ כפי מה שמפורש רבינא ברי' דר' עולא ובשלהי מס' שבת דפריך ר' יוחנן אהדדי. קאי קודם שידענו מדברי רבינא וס"ל לר"י טעמא משום משקין שזבו ואינו מוכרח לומר לר' יוחנן לחלק בין שבת ויו"ט ולכך פסק רב אלפסי כרבה דלאוקמתא דרבינא ע"כ לא ס"ל לר' יוחנן משקין שזבו וכר"נ ולא לאוקמתא מתני' כוותי כי קושיין אמנם החילוק בין שבת ויו"ט פסק רב אלפס כר"נ מהאי דפ' כירה דפריך לר"נ א"ר יוחנן אלא דידע ר"ל דלפי האמת ס"ל לר' יוחנן כוותי' לפי' השני דרבינא ברי דרב עול' ודו"ק כל זה שמעתי מאדומ"ר מה ר' אברהם ברודא ז"ל בהיותו בקק פרנקפאט דמיין

דף ד' ע"א לא נשחטה הובררה דלגדל ביצם עומדת בספר פרי חדש מקשה לדברי המאור שמפורש דוקא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים דהיינו לגדל אפרוחים ולפ"ז אכתי כי לא נשחטה איך הובררה דהוי מוקצה ודילמא רוצה לקיימה כדי לגדל ביצים לאכילה. שמעתי אומרים הא דמפורש המאור אינו אלא אליבא דידן דמוקצה מותר ולגדל ביצים אסור או דמיירי לגדל אפרוחים אבל הכא אנן קיימינן אליבא דר"א דאית לי' מוקצה בפ' המביא ר"א אומר עומד אדם על המוקצה ואליבי' אפי' בתרנגולת לגדל ביצים לאכילה אסור. אמנם למי שמעינין בפנ"י אי אפשר לומר הכי שהקשה על הא דפריך שבת דעלמא תשתרי הא שבת בלא"ה אסור משום מוקצה ומשום נולד דליכא למימר אי בעי אכיל כל מה שבגווה דהא אסורה לשחוט ומיהא הוכרח דבריו כל שעומדת לגדל ביצים לאכילה אינו מוקצה וא"כ פריך שפיר שבת דעלמא תשתרי הרי קמן שדברי בעה"מ אזלי אפי' אליבא מאן דאמר מוקצה אסור. ובאמת הקושיא מעיקרא ליתא דכל זמן שלא נשחטה ואינה ידעינן אי משום לגדל ביצים לאכילה היא עומדת ואי משים לגדל אפרוחים ומספיקא אסרינן וכן כתב מהרי"א בחידושיו דאל"ה קשה דיוקא אהדדי דבתחלה אמר נשחטה הובררה דלאכילה משמע הא סתמא כל שלא הוברר אסרינן מספיקא והדר אמר לא נשחטה הובררה דלגדל ביצים עומדת אלא ש"מ בסתמא אסרינן מספק ודו"ק

דף ו' ובתוס' ד"ה וכ"ת קמ"ל בבריתא וכו' עד סוף הדיבור ופריך תנינא דאדרבה דנולד חמורה מבמעי אמה ואתי' נמי כבית הלל וכו' דבמי אמה ד"ה שרי רבים תמי' בדברי זה דהיכי מוכת דנולד חמור דילמא במעי אמה חמור ובמתני' לאשמועינן כחו דב"ה דאפילו בנולד אסור ונ"ל לישב פי' הש"ס ע"פ שיטת התוס' ולא מטעמייהו עפ"י מ"ש תוס' לעיל (דף ד') ד"ה מילתא דלא שכיחא וקשה דילמא אי לא הי' שוחטה הי' נולד היום וא"כ מאתמול גמרו לה ותאסר בלא גזירה מספק וי"ל דמאחר דלא נולדה ע"י רק לא חשוב גמר ובירושלמי פליג בהא אבל ר' אפרים הובא בדברי המאור דביצה גמורה במעי אמה אחר שבת אסור ולא אמרינן דשרי אלא ביו"ט דעלמא או שבת דעלמא דהוי גזירה לגזירה אבל ביו"ט אחר שבת דהוי דאורייתא גזרינן בביצים גמורים ומעתה ניחא לומר דבתחילת הסוגי' עלה על דעת הש"ס לומר דביצה במעי אמה חמורה מנולד אבל למאי דמסיק דלהודיעך כחו דב"ש לאשמועינן נולד קשה לפליגי בתרווייהו דהיינו בנולד ובמעי אמן אלא ע"כ צ"ל דמשו"ה לא פליגי בתרווייהו משום דבנולד אסור בין בשבת ויו"ט דעלמא ובין יו"ט אחר השבת משא"כ בבעי' במעי אמן דאינה אסור אלא משום גזירה אינו אסורים אלא ביו"ט אחר השבת משו"ה ליכא לאפלוגי בתרווייהו וכיון שכן מוכח ע"כ דבמעי אמן קילי מנולד דנולד מדאורייתא אסירי ואסור נמי ביו"ט דעלמא משום גזירה ובמעי אמן אינו אסור אלא ביו"ט אחר שבת ומשום גזירה אבל ביו"ט דעלמא שרי במעי אמן א"כ נשמע דבמעי אמן קילא מנולד א"כ מה דתני