מנחת נתנאל מג

כיון דעונש כרת היא משא"כ קודם מועד עד הלילה אינו אלא באיסור לאו וא"כ מצות בדיקה זו אינו אלא לצורך הרגל ועלי' תקנו לברך על ביעור חמץ דאסמכין על זמן דרגלו ק"ל

ובתוס' ריש מכילתין כתבו, ונראה לר"י דאע"ג דסגי בביטול דעלמא החמירו חכמים לבדוק החמץ ולבערו כדי שלא יבוא לאכלו. והשתא מסודר סוף ותחילה כפתור ופרח שמסיים שמברך שהחינו א"כ ג"כ בבדיקת חמץ ה"ל לברך שהחיינו ע"ז אמר אור לארבעה עשר בודקין כמ"ש התוס' אף דאינו עובר עליו כיון דביטלו רק תקנת חכמים כדי שלא לאכלו וא"כ הבדיקה היא צורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל ודו"ק: סליק מס' פסחים מס' ביצה

דף ב' בתוס' ד"ה קס"ד דאפי' מאן כו' ואפי' ר"ש מודה דהאי נולד אסור עכ"ל וכתב מהרש"ל מ"מ ר' נחמן סבר דבהי נולד נמי פליגי וכו' ומהרש"א הראה מקום שתוס' שם פי' מי שהוציאו הקשה לשם קי' זו וישבו בדוחק ואמר אדומ"ר הגאון הגדול המפורסים מו"ה אברהם ברודא נ"ע שאין מקום לקושיא זו דא"ל ר"נ גופא ס"ל כסברת המקשן דר"ש מודה דנולד כמו ביצה שלא הי' בעולם מודה ר"ש וה"ק ר' נחמן מאן דלית לי) מוקצה לית לי' נולד דאוכלא דאפרת היא דאי בעי שחיט ואכיל כל מה דבגווה כמ"ש מהרש"א. ועם זה מיושב מה שמקשין העולם לפי מה שכתב הרא"ש בסוף ביצה בשיטת ר"ת וה"ג דבמוקצה שרי ביו"ט ונולד אסור א"כ תקשי לכל הני אמוראי דלא אמרי כר"נ כי קושיא אדמפליגי בביצה ליפלגי בתרנגולת הל"ל לאוקמי מתני' בתרנגולת העומדת לגדל ביצה דתרנגולת שרי דמוקצה שרי וביצה אסורה מטעם נולד אלא משום דאי מוקצה שרי א"כ אין כאן איסור נולד דאי בעי אכיל כל מה דבגווה ואוכלא דאפרת היא וק"ל

ומעתה יש לתרץ קושית תוס' ד"ה ביצה שנולדה וא"ת לב"ה דאמרי לא תאכל אבל בטילטל שרי וכו' פי' דאלת"ה אמאי לא תני ב"ה אוסרין י"ל משו"ה לא תני הכי דהתנא בא להורות דטעמא דמתני' משום הכנה או משקין שזבו ואיירי מתני' בתרנגולת העומדת לאכילה דלא כר"נ מדלא פליג בתרנגולת לרבותא דב"ה אבל אי הוי, תני וב"ה אוסרין הוי מוקמינן טעמא דמתני' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים וכשינויי דר"נ והא דלא פליגי בתרנגולת ה"א דמוקצה שרי וביצה אסורה משום נולד משו"ה תני לא תאכל ואי ס"ל דמוקצה מותר ביצה נמי מותר דליכא נולד דאי בעי שחיט ואכיל כל מה שבגווה ואוכלא דאפרת היא משא"כ אי הוי פליג ב"ה בטילטול שפיר יש לחלק בין מוקצה ונולד ע"כ צ"ל דקושיית תוס' היא אליבא דר"נ וא"כ קשה קושיית מהרש"א אימא משו"ה תני לא תאכל להודיעך כחו דב"ש דהא ע"כ אליבא דר"נ צריך לומר כך מדלא פליגי בתרנגולת גופי ע"כ שמעתי בשם הגאון הנ"ל. ואף שאין משיבין את הארי לאחר מיתה קשה לי טובא מהאי דכירה (דף מ"ה) דבעי מיני דר' יוחנן קינה של תרנגולת מה לטלטלה בשבת ומוקי לה דאית בה ביצה דאסור משום נולד ופריך מהא דר"נ מאן דלית לי' מוקצה לית לי' נולד ואי כדברי מורי ר' נחמן לא אמר הך מלתא אלא גבי יו"ט משום דאי בעי שחיט לה ואכיל כל מה שבגווה אבל בשבת לא שייך הך סברא

שם ע"א בתוס' ד"ה ביצה וא"ת אמאי לא תני אוסרין ומתירין כו' עד עוד י"ל וכו' אלא אגב דנקט ב"ש תאכל עכ"ל עיין מהרש"א וכ"ת דאכתי קשה ה"ל למנקט וב"ה מתירין דמשמע אכילה וטלטל וב"ש מתירין אפי' באכילה והא דלא תני תאכל אגב ב"ה וי"ל דמ"מ לא נשמע להדי' אב"ה ואי הוי נקיטי לשון אוסרין דה"א איסור אכילה דיעדנ' מכח קושיא דאי כך הל"ל ב"ה אומרים לא תאכל אבל לב"ש כששנה תאכל כולל בפי' אכילה וטלטל דאין אכילה בלא טלטל ניחא לי' טפי למנקט לב"ה לא תאכל אגב ב"ש וק"ל

ברש"י ד"ה ואמר ר"נ אני וכו' אלא כך שמעתי מרבותינו דב"ש כר"י ומחמרי' וב"ה כר"ש עכ"ל ויש לדקדק לפ"ז מה הוצרך לומר גבי שבת סתם לן תנא כר"י הא לא סגי דלא מתהפכת דכך קיבל מרבותיו ותי' במהר"ם אין רצונו ששמע בפי' אהא מתוס' דמגביהין דבית שמאי כר"י ובית הלל כר"ש אלא ר"ל דשמע מרבותיו סתמא דב"ש כר"י וב"ה כר"ש ולא ידע איו איפי' אם ביו"ט אם בשבת ור"נ מסברת עצמו אוקי קבלתו על מתני' דמגביהן כיון דסתם לן תנא כר"ש עכ"ל. ולא ידעתי מה תיקן בזה אכתי קשה דלא ה"ל לאתויי אלא הא דגבי יו"ט סתים לן תנא כר"י וע"כ קבלת רבותיו דב"ה כר"ש אהך מתני' דמגביהן קאי ונ"ל לישב אי לא הוי מייתי הך דמחתכין ה"א דיש חילק ק מוקצה ונולד והא דאמרי רבותיו ב"ש כר"י וב"ה כר"ש לענין איסור מוקצה גבי יו"ט והא דסתים לן תנא גבי קורה שנשברה ביו"ט כר"י הך נולד היא ומשו"ה הכי ס"ל כר"י אף דר"ש או ר"י אינם מחלקים בין מוקצה לנולד מ"מ לא הוי קשה סתימת אהדדי דרבי סתים בנולד כר"י ובמוקצה ב"ה כר"ש ויו"ט ושבת חדא מילתא היא וא"כ הך דמגביהן ע"כ אינו מהפך דהתם נולד היא כמו שכתב הרא"ש בסוף מכילתין וב"ה כר"י לענין נולד ומשו"ה אייתי ר"נ ראי' מהא דמחתכין דנולד היא ומ"מ סתים רבי דמותר ש"מ הך דמגביהן מהופכין ויש חילוק בין יו"ט ושבת ומאן דאית לי' מוקצה אית לי' נולד וכו' ודו"ק

ע"ב בגמרא מכדי מאן סתמי' למתני' רבי מ"ש בשבת דסתם לן כר"ש ומ"ש ביו"ט דסתים לן כר"י נראה לפרש דבלא ר"נ לא קשה סתימות אהדדי דה"א הך דמחתכין לא סתמא היא דהא גבי שבת סתים לן נמי כר"י כהאי דתנן מטלטלין נר חדש אבל לא ישן ור"ש מתיר אבל ר"נ ס"ל דהאי סתמא עדיפא הואיל ונשנית משנה זו בסתם בסוף פרק מי שהחשך כר"ש כמ"ש תוס' כריך שפיר מ"ש בשבת דסתים לן כר"ש וביו"ט כר"י וק"ל

בתוס' ד"ה מוקים לה ב"ה כר"ש וא"ת דמאי אולמא כו' וי"ל דבעדיות לא תני לה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה עכ"ל ומ"מ הוכרח ר"נ לאתוי הך דמחתכין דסתם לן כר"ש דמהאי דעדיות אכתי קשה מה אולמא דהאי סתמא מהאי סתמא דמגביהן וק"ל

ע"ב בגמ' אלא אמר רבה משום הכנה וכ' הרא"ש ויראה מה שתפס הרב אלפסי שינוי דרבה עיקר אע"ג דר' יוחנן אית לי' נמי טעמא דמשקין שזבו משום דנרא' לו גזירה רחוקה לדמות ביצה למשקין שזבו ולפירות הנושרין