מנחת נתנאל מ

אסור אע"ג דפגים פורתי' וא"כ לרבנן י"ל דלא אסרה תורה געולי נכרים רק משום בב"ח וליכא למילף מבב"ח דחידוש הוא ומעתה אין מקום לקושיית תוס' בד"ה ורבנן קדירה בת יומא וכו' א"כ ליכא לאפלוגי בין קדירה בת יומא לאינו בת יומא והוי מלתא בלא טעמא אבל לפי דברי דצריך קרא לגעולי עכו"ם אפי' דפגים פורתי' צריכא רבה י"ל דלא אסר הכתוב אלא משום בלוע בב"ח אתי שפיר ודו"ק

דף מ"ו ע"ב ברש"י ד"ה ור"א סבר עבר עליו משום הואיל ואיבעי אתשיל וכו' ומלאכת אפי' נמי מותר ביו"ט אע"ג דאיכא חדא דלא חזי' לי' משתרי דכל חדא איכא למימר לא חלה היא ע"כ. ובמתני' מפרש רש"י הטעם דכל חדא וחדא חזי' לי' דמפרש מכל חדא וחדא פורתי' והיינו כרמי בר חמא ותי' מהרש"ל דהשתא לפי גרסות הספרים דפליגי בהואיל איתשל לענין איסור חמץ ולא קאמר תלמודא דפליגי בהואיל לענין איסור אפי' אלא ע"כ צ"ל דלענין היתר אפי' לא צריכי לטעם הואיל אלא משום דכל חדא חזי' לי' וכן פי' רש"י לקמן דהאי שיורתא שייך בלא הואיל עכ"ל ודברי מהרש"ל ואמר מו"ר דקושיתו ואינו קושיא דהוכרח רש"י לפרש ההיתר אפי' בלא הואיל לפי מה דסבירא לי' דכל כמה דאפשר למעבד בלא הואיל נימא למעבד וא"כ תקשי לן אמאי שרי לר"א לאפות משום הואיל בלא הואיל יכול לעשות ע"י הטלת צנון ולא ניחא לרש"י הך סברתו דהטלת צונן שמא לא נזהר יפה לכך מפרש רש"י דשירותא דאפי' בלא הואיל דכל חדא וחדא חזי' לי' וא"ת דמ"מ לרמי בר חמא שמפרש דפליגי ר"א ור"י בהיתר אפי' מטעם הואיל וע"כ צ"ל כתירוץ תוס' לא קשה מידי דלפי המסקנא לא גרס רש"י דפליגי בהואיל ואתשיל אינו מכרחים לתרוצי של רש"י שכל כמה שיש למעבד בלא הואיל דלא אמרינן איתשל ואפשר לנו לקרות שם קודם אפי' גם התירץ של מהרש"ל אינו נכון דלעולם י"ל דטעמי' דר"א היתר אפי' משום הואיל ואיבצע מכל חדא והא דלא קאמר התלמודא דפליגי בהואיל היתר האפי' ולא בהואיל איתשל היינו טעמא משום הברייתא דלקמן שאמר ר"א ור"י לדבריך הרי עובר משום בל יראה משו"ה מפרש הגמרא דר"א ס"ל ג"כ איתשל ממונו היא ולכך היא עובר בל יראה וא"ת ע"כ לא ידע עדיין מברייתא דלקמן דאלת"ה עדיין קשה מהא דאמר ר"י לר"א לדבריך הרי היא עובר משום ל"ת כל מלאכה הרי הא טעמא דר"א מטעם הואיל אי בצע מכל חדא י"ל דהכי קאמר לדבריך הרי הוא עובר אי לא טעמך משום הואיל וא"כ עדיפא שלא לאפות ואם החמיצה החמיצה וכל כמה שיש לנו לעבוד בלא הואיל עבדינן וכקושיית תוס' וכ"ת אמאי לא קיבל ר"ז דאי איתא טעמא דר"א משום הואיל ה"ל למימר טעמא דידי משום הואיל מ"מ שפיר הקשה ר"י דכל כמה שיש לנו לעבוד בלא הואיל לק"מ דלקמן מוכח דלא גרסינן דפליגי באיתשל אלא דכ"ע לא ס"ל איתשל אלא דפליגי בהואיל היתר אפי' וא"כ אינו מוכרחים לתי' רש"י דכל כמה שיש לנו לעשות בלא הואיל וזה אינו סברא דהכי אמר לי' ר' יהושע לדבריך הרי עובר משום לא תעשה כל מלאכה הל"ל טעמא דידי משום הואיל ואי שריותא הוא אין לנו נפקותא בין אי שרי מטעם הואיל או בלא"ה משא"כ בתחילת שמעתין דס"ל לר"א והוכרח לתי' רש"י דכל מה שיש לנו לעשות בלא הואיל דאלת"ה ה"ל לקרות שם קודם אפי' מטעם איתשל וא"כ קושיית מהרש"ל ותירוצו אינו עולה יפה בדברי רש"י ודו"ק היטב

בתוס' ד"ה הואיל לא בעי איתשל וא"ת א"כ אמאי שרי ר"א לאפות משום הואיל דכל חדא כדלקמן וכו' וקשה הא לפי האמת לפי' רש"י לא גרסינן דמפליגי בהואיל אי בעי מתשיל אלא בהואיל דאפי' דכל חדא וחדא חזי לי' א"כ לפי המסקנא איננו מוכרחים לת' רש"י דכל כמה שיש לנו לעשות בלא הואיל עדיפא והאי דלא קרינן שם קודם האפי' דלא אמרינן הואיל איתשל (וליכא למימר אע"ג דאינו מוכח לפי האמת מ"מ מצד הסברא היא דכל כמה שנוכל לעשות בלא הואיל עדיפא זה ליתא א"כ אמאי לא קבלה ר' זירא והאי דלא השיב ר"א טעמא דידי משום הואיל מ"מ מה שיוכל לעשות בלא הואיל עדיפא אלא ע"כ צ"ל כל כמה דלא מוכח להך טעמא לא אמרינן וכדאמרן בשם אדומ"ר) ואמרתי לישב דברי התוס' דס"ל אי אמרינן הואיל דכל בצע א"כ ה"ה הואיל איתשל נמי יש לנו לומר מסברא לר"י דפליג לא פליג אלא משום דלא סבירא לי' הואיל כלל וא"כ עדיפא לעבור בשב ואל תעשה מלעבור על לא תעשה כל מלאכה וה"ל לקרות שם קודם האפי' מטעם איתשל וצריכין לתרץ רש"י דכל כמה שנוכל לעשות בלא הואיל עבדינן וע"ז הקשה תוס' א"כ אמאי שרי ר"א אבל לפי האמת א"א לפרש כך דא"כ מנ"ל לתוס' דטעמא דר"א היא משום דהואיל בצע אימא דטעמא דר"א משום דכל חדא חזיא ופלוגתתן בהואיל איתשל והאי דאמר רמי בר חמי ורבה ור"ח בפלוגתא דר"א ור"י היינו בהואיל איתשל. ומ"מ אמרתי ליישב דברי התוס' דע"כ מוכח לקמן ברמי בר חמא דטעמא דר"ח משום הואיל דהא אמרינן לקמן בפ' תמיד נשחט (דף ס"ב) דלחומרא מודה ר' חסדא דאמרינן הואיל וא"כ איך על דעת ר' חמי לומר דר"ח ס"ל כר"י דלא אמרינן הואיל מ"מ הרי היא עובר בל יראה והואיל ואיתשל לחומרא אמרינן חומרא היא אלא ע"כ צ"ל דשירותא דר"א מטעם הואיל בצע ור"י לית לי' הואיל ועדיף לן לעבור בשב ואל תעשה מלעבור על לאו לא תעשה כל מלאכה וא"כ מקשין תוס' יפה ויפה. אך לאחר העיון אין דעתי נוחה בזה ובמקומי אני עומד מנ"ל לתוס' להקשות דלפי רמי בר חמי נוכל לומר דשירותא דר"א בלא הואיל וקמפלגי בהואיל דאתשיל וה"ט דר"א בר שמעון ממלאת אשה תנור פת מפני שהפ' נאפית יפה כשהתנור מלא רק איסור ט לטול היא מ"מ ס"ל לר"א אם נניח החלה תחמץ ועובר על בל יראה דחינן טלטל מפני הלאו בל יראה וכן מוסכם בפוסקים גבי מצא חמץ בתוך המועד ור"י ס"ל דלא אמרינן הואיל לקולא אלא לחומרא כר"ח מ"מ מוטב לעבור על בל יראה שהיא שב ועל תעשה מלעבור על לא תעש' כל מלאכה ועושה מעשה בידים וא"כ אין מקום לקושית תוס' ד"ה הואיל ולקושיית תוס' ד"ה עד שתאפה מהאי דר"א בר שמעון די"ל באמת היינו טעמא דר"א אלא דצ"ל דהואיל איתשל כדי שלא לעבור על בל יראה ודו"ק וצ"ע

דף פ' ע"ב בתוס' ד"ה נותן דמו וכו' כיון דמדאורייתא לפטור הוי חולין בעזרה ע"כ אמנם לפי' רש"י נוכל לומר דממנה עם אחרים על פסח שני ולא הוי חולין בעזרה וכ"מ בכ"מ לדעת רמב"ם וק"ל. בא"ד ונראה לריב"א וכו' הקשה במהרש"א לפ"ז מאי פריך מהאי דהציץ מרצה בין במזיד אימא דהברייתא מייתי לפטור מקרבן