מנחת נתנאל לט

לי להיות בפחות הא חשיב לי' התם במתני' לולב וערבה ששה ושבעה החליל חמשה וששי אבל הלל ושמחה לעולם שמונה עכ"ל ואני אומר חלילה לנו על חכם גדול כמהרש"א עין התלמוד להשוות לו כטועה בדבר משנה אלא שקושיתו אולי בשיטת התוס' לילי יו"ט האחרון לאו דוקא דה"ה יום ח' דה"א דומיא דהלל קתני דעיקרו ביום וא"כ איכא למימר דהא דלא קתני השמחה שבעה ושמונה משום הלל דקתני בחד בבא ובמתכוין תנא בחד בבא למידק מיני דיום שמיני נמי חייב בשמחה דומי' דהלל דאיקרי ביום וק"ל

ד"ה לרבות לילי יו"ט האחרון נראה לריב"א כו' דהאי קרא דשמחתם לפני ד' שבעת ימים דדרשינן מיני' שלמי שמחה דרשינן מיני' כו' עכ"ל ואני בעניי לא מצאתי בש"ס דרשא זו כי אם שלמי שמחה דרשינן מהאי קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וסמיך לי' ושמחת בחגיך כמו שפירש"י ובסוכה ודאי ימים ולילות משמע וצ"ע רב

דף מ"ב בגמרא מאן תנא דחמץ דגן גמור ונוקשה בעינא בלאו נ"ל לומר בפשט הגמר דעיקר קושיתו דודאי ידע משום רבוי דאתרבי נוקשה ותערובות אלא מאן תנא בלאו דוקא ר"ל כיון דאתרבאי יש לנו לומר נתרבי לכל ושוה דינם כחמץ גמור וע"ז משני רב יהודא ר' מאיר היא שמעינן לר"מ נוקשה בלאו וכ"ש תערובות דגריעא מנוקשה דלא הוי אלא בלאו ור"נ משני הא מני ר' אליעזר היא ושמעינן לר"א תערובות בלאו וכ"ש נוקשה דגריעא מתערובות לר"נ דלא הוי אלא בלאו וע"ז מביא תניא כוותי' דרב יהודא יכו' ואולי נוקשה בעינא לא קתני וליכא למימר דכ"ש הוא דהא אליבא דר"נ נוקשה קיל מתערובות א"כ ה"ל למתני שנוקשה ג"כ בלאו וליכא לאקשוי אמאי לא מייתי תני' כוותי' דרב יהודא מברייתא דר"נ גופא יש ליישב לפי שיטתו דאליבא דר"נ נוקשה קיל מתערובות י"ל משו"ה קתני תערובות לרבותא דרבנן דפליגי וס"ל שאינו עובר בלא כלים אפילו בתערובות. ומעתה אין מקום לקושית תוס' ד"ה מאן תנא משמע בשמעתין כו' ותימא וכו' ואולי נוקשה בעינא לא קתני ג"כ אין מקום לקושיתם וק"ל

דף מ"ד ע"א בתוס' ד"ה ואלו עוברין גם ריב"א מדקדק מלשון עוברין דמשמע עוברין מן העולם יש לדקדק מנ"ל לתוס' להוכיח מדברי ריב"א דס"ל כפירש"י הא י"ל דריב"א ס"ל ג"כ כפי' ר"ת דאינו עובר בבל יראה מדאורייתא אלא מ"מ צריך ביעור אפילו בנוקשה ולטעם ב' שכתבו תוס' בריש מכילתין דיבור הראשון משום דלא פליגי בי' רבנן ועוד קשה באמת לפי' ר"ת הל"ל לפרש"י אלו עוברין דמשמע מן העולם מדלא קתני עליהן כפי' ריב"א אע"ג שאינו עובר בבל יראה מ"מ צריך ביעור מן העולם כמ"ש. ויש ליישב מדקתני בסיפא הרי אלו באזהרה ואין בו משום כרת משמע שמפורש לרישא דאלו עוברין וא"כ ע"כ צ"ל לפי' ריב"א דס"ל כפירש"י ואזהרה בבל יראה הוא קאמר ולר"ת אזהרת דאכילה וק"ל

בתוס' ד"ה ר"א אף תכשיטי נשים היינו חמץ נוקשי'. ואפילו אי הוי חמץ דגן גמור מ"מ מדקאמר אף כ' עכ"ל יש לדקדק בקיצור ה"ל למימר מדקאמר אף משמע דמודה לת"ק והשיב אדמו"ר דלפי הפי' דתכשיטי נשים תערובות היא אף שענינו רואות דחמץ נוקשה הוא ואינו ראוי לאכילה מ"מ מספקינן בהו שמא חמץ ע"י תערובות היא א"כ יש לנו לומר דהאי שלשה מיני אומנות תערובות הם וע"ז קאמר ר"א אף תכשיטי נשים ג"כ מקרי תערובות אלא שקשה ע"ז האי דקאמר בשמעתין מאן תנא דחמץ דגן גמור ע"י תערובות ונוקשה בעינא בלאו משמע דבמתניתין נוקשה קתני לזה הקדימו תוס' תכשיטי נשים נוקשה היא וא"ת תערובות היא א"כ ע"כ צ"ל דת"ק חשיב נוקשה ומדקאמר אף משמע דמודה לת"ק ועפ"ז אין מקום לקושית מהרש"א וק"ל

דף מ"ג בתוס' ד"ה מאן תנא משמע בשמעתין דאי לאו דאתרבי חמץ נוקשה למלקות אפי' איסור לא הי' בו עכ"ל נראה דהוכיחו תוס' זה דקאמר מאן תנא דתערובות ונוקשה בלאו נימא דת"ק באמת אינו עובר עליהן בלאו אלא איסורא דאורייתא בעלמא היא והאי דתני במתני' הרי אלו באזהרה כולו דברי ר"א היא כמו שכתבו תוס' דזה הכלל ע"כ סיומא דר"א היא. אע"כ דאי לא אתרבי חמץ נוקשה למלקות אפי' איסור לא הי' בו ומ"ש מהרש"א לא ידענא מהיכא משמע להו הכי. שכן מוכח מתוך הסוגי דשיאור דר"י לר"י פטור ממלקות ואסורא איכא כדקתני לקמן במתני' ישרוף אינו הבנה לדבריו דלר"י אינו אסור נוקשה אלא מדרבנן והאי שכתבו תוס' אפי' איסורא ליכא אי לא אתרבי למלקות היינו איסור דאורייתא דאלת"ה מ"מ קשה מהאי דפ' קמא דחולין וק"ל ובאמת לפי מה שכתבו הפוסקים והוא הר"ן אליבא דחכמים דפליגי בברייתא על ר"א וס"ל על עירובו בלא כלום היינו למלקות אבל איסורא דאורייתא מיהו איכא כן כתב הר"ן בשיטת הרי"ף וא"כ קשה מהאי דקאמר מאן תנא אימא סיומא דר"א היא אבל לת"ק אינו בלאו אלא איסורא בעלמא ונ"ל דהני פוסקים מפרשים הסוגי כך דפריך מאן תנא דס"ל לתלמודא שהיא נגד הסברא דאינו חייב בלאו אלא חמץ דגן גמור וא"כ אף אם נאמר דסיומא דר"א היא מ"מ קשה מאן תנא ר"ל היכי קתני ר"א בעלמא שהמה בלאו שאנו נאמר דסיומא דר"א היא וע"ז אמר רב יהודא דמתני' ר"מ היא ור"נ השיב דר"א היא ר"ל דסיומו דר"א היא דתני' על חמץ דגן וכו' ושמעינן לר"א דא' ח"ד גמור בלאו כ"ש נוקשה בעינא וזה היא בדברי רב יהודא קאמר שמעינן ובדברי, ר"נ קאמר ושמעינן ר"ל כיון דשמעינן בעלמא דס"ל לר"א תערובות בלאו יש לנו לומר דסיפא כולה ר"א היא אלא שמעתה קשה מאי פריך ור"נ מ"ט לא אמר כרב יהודא משו"ה לא אמר כרב נחמן] יהודא דא"כ קשה סתמות המתני' אהדדי דקתני הרי אלו באזהרה ולקמן קתני שיאור ישרוף והאוכלו פטור ממלקות לכך עדיפא לי' לומר דכולה דברי ר"א היא ולא חשיב סתמא וק"ל

דף מ"ד ע"א בתוס' דיה לענין חמץ בפסח נמי לרב יהודא לא מצי פריך וכו' וא"ת הא ר' יהודא דריש כל וכו' עיין במהרש"א מה שהניח בקושיא ול"ק שהתוס' תירצו דלגבי חמץ דרשי כל לאיסורא והיינו ע"י תערובות אבל מיו"כ ליכא ילפותא לאיסורא רק כשאיסור בעין וזה פשוט

בגמרא אלא יליף מגעולי עכו"ם מקשין בשם נחלת בנימין היכי ילפינן מגעולי עכו"ם העיקר ההכשר כלים הי' משום בלוע בב"ח ובב"ח חידוש הוא וי"ל דא"כ לא לכתוב הקרא גבי געולי דהא בשר בחלב טעם כעיקר אסור דטעם בעלמא הוא וא"כ פשיטא דצריך להגעיל הכלים כ"ז לר"ע אבל לרבנן דמסיק א"א דלא פגים פורתי' והצורך בתורה לכתוב דבלוע כלים מ"מ