מנחת נתנאל לח

לקמן חגיגה הבאה עם הפסח כו' הא מודה דלא דחי שבת כדמוכח התם (ר"ל לפי' רש"י דקאי בן דורתאי אחגיגת י"ד וקאמר מ"ט דפרושים משמע לבן תימא לא דחי שבת) ר"י בן תימא יפרש שמריהו שלא יבוא לידי בל ילין ולקמן (בדף ע') ד"ה לאו חובה והשתא אתי שפיר האי דריש תמיד נשחט בי"ד שחל להיות בשבת. א"כ למאי מפרשי תוס' לעיל שמריהו כדי שלא יבוא לידי בל ילין וכ"ת דלעיל כתבו תוס' כן לפי' רש"י הל"ל הכי כל זה לפי' רש"י אבל לפי' ר"י לקמן לא צריכנא לאוקמי כדרשת ירושלמי שמריהו כו'. אבל לפי מה שכתבתי דבן תימא יליף דדחי טומאה ושבת ממשמעות דמועדו. וא"כ אפי' נימא לבן תימא דחגיגת י"ד דדחיא שבת מ"מ צריכנא לדרשת ירושלמי דאלת"ה תקשי לך במועדו ל"ל גבי פסח אי למדחי טומאה הא בהדי' כתיב איש נדחה ואין ציבור נדחין. ואי למדחי שבת נלמד מדכתיב לא ילין דאיירי לרבא ולרב ספרא בי"ד שחל להיות בשבת בשלמא למאן דיליף ג"ש צריך במועדו למגמר תמיד מפסח למדחי טומאה וע"כ צריך לומר דדחי' שבת משו"ה צ"ל מדלא ילין ליכא למילף דאיכא לאוקמי הקרא שמריהו שלא יבוא לידי בל ילין ודוק

אמנם לפי פי' זה אין מקום לקושית התוס' בד"ה מאי טעמא ועוד תקשי לההוא דאמר בהוציאו לו נקוט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה די"ל דמ"ד בהוציאו לו וסובר דחגיגת י"ד לאו דאורייתא וכל הני מ"ד דס"ל דחגיגת י"ד דאורייתא ס"ל כת"ק שהוא תנא דמתני' בפ"ו דתמורה (דף י"ב) דוקא כל שקרבן ציבור היא דוחה שבת וחגיגת י"ד לאו קרבן ציבור היא כמו חגיגת ט"ו והא דפריך הא ודאי קרבן ציבור היא היינו למאי דס"ד דחגיגת ט"ו נמי דוחה שבת אבל בתר דמשני קרא דוחגותם א"כ לא הוי קרבן ציבור בין חגיגת י"ד בין חגיגת ט"ו אע"ג דאתי בכופניא (ומזה מתורץ קושית תוס' ד"ה הא ודאי כו' ק"ק דהכא קרי לי' קרבן ציבור ובחגיגה קרי' לי' קרבן יחיד)

והנה עוד יש לפר' לפירש"י הא דאמר ר' אשי. דאי חובה היא תיתי בשבת וצ"ל דמ"מ לא דחי שבת דהא לכולהו מצריכינן קראי גבי עומר ושתי לחם וא"כ תקשי למ"ד בהוציאו לי נקיט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה את השבת ודאי אליבא דתוס' ליכא לפרש הכי דהא כתבו בד"ה לאו חובה והשתא לבן תימא ולתנא דלקמן דאית להו חגיגת י"ד דאורייתא דחי שבת אבל לפירש"י נוכל לפרש הכי דברי ר' אשי וא"כ אין מקום לקושית הראשונה שלתוס' על פירש"י בד"ה מאי טעמא וז"ל וקשה דלעיל קאמר ר' אשי דאי חובה היא כו' דאורייתא דחי שבת ולפי פי' זה צ"ל דס"ל לר' אשי הא דקאמר תלמודא בהוציאו לו אלא נקוט האי כללא בידך הוא כלל מוסכם לדברי הכל דאלת"ה אין ש"מ לרב אשי א"כ נולד קושיא אחריני ועוד תקשי לי' להאי דאמר בהוציאו לו א"כ דברי תוס' להקשות על פירש"י בממ"נ את"ל דרש"י ס"ל הוכחת ר' אשי דמסתברא לאוקמי קרא דוזבחת על חגיגת י"ד אם היא דאורייתא קשה קושיא ראשונה. ואם יש לפי' רש"י פי' אחר בדברי ר' אשי א"כ תקשי קושיא אחרינא תקשי להאי דאמר בפ' מי שהוציאו לו ודו"ק

בתוס' ד"ה הא ודאי קרבן ציבור תימא לרשב"א וכו' אומר ר"י דחגיגה בכלל שאר קרבנות מועדות דהאי קרא וחגותם כתיב בסוף פרשת פנחס עכ"ל והקשתי מאד בתירץ ר"י דהא לקמן עביד צריכתא דקאמר אי כתוב רחמנא אלה תעשו לד' במועדכם ה"א שאר קרבנות ציבור הבאים לכפר א"כ אף אם נאמר דקרא דוחגותם קאי אחגיגת ט"ו מ"מ הקרא אלה תעשו לד' במועדיכם מוקמא אמסתבר אקרבנות ציבור דבאים לכפר דל"ל דהס"ד דמקשן דקא מוקמינן הקרא דאלה תעשו אכל קרבנות אפי' אחגיגה א"כ ל"ל קרא וידבר משה את מועדי ד' על עומר ושתי לחם וכי מי גרעו מחגיגת ט"ו דדחי שבת וניחא לי עם עוד מה שהקשתי שאין מקום לקושית תוס' דאע"ג דלכולהו מצרכינן קרא שידחי שבת מ"מ השתא דכתיב כולהו ילפינן חגיגת ט"ו מיני' במה הצד. דודאי עומר ושתי הלחם אין למילף מקרבנות ציבור מפסח ותמיד במה הצד דאית שום פירכא וכמו כן ידע התלמודא מהך פירכא דליכא ילפותא בקרבנות ציבור ועומר ופסח ותמיד במה הצד אבל מכל אלו פריך שפיר הא ודאי קרבן ציבור היא דילפינן מבנייהו מפסח ועומר ושאר קרבנות ציבור כי לא הוי ידע לי' לתלמודא שום פירכא ולא מצינו למילף מיני'. הנה המהרש"א לקמן בפ' כיצד צולין כתב וז"ל ודע כל מוספי דפסח וסיכות לא אצטריך קרא דבמועדכם דמקרא גופי' ילפינן לי' דכתיב בפ' אמור גבי פסח והקרבתם אשה לד' שבעת ימים ובסוכות כתיב שבעת ימים תקריבו עולה לד' וכיון דאין ז' בלא שבת ע"כ מוספי פסח וסוכות דוחה שבת ולא אצטריך קרא במועדיכם אלא משום מוספי שבועות ויוה"כ ור"ח עכ"ל והנה כל הצריכות אינו אלא משום מוספי ר"ח דה"א דאין באין לכפר כמו מוספי רגלים כדאמרינן במשנה ראשונה במס' שבועות מוסיף עליהם של רגלים וכו' אבל למוספי שבועות ויוה"כ לא צריכי קרא דהא באין לכפר זה כמו זה וק"ל. וא"כ ע"ז מיוסד קושית הרשב"א לכולהו מצריכינן קרא לקמן בפ' כ"צ קשה למה לי קרא על מוספי ר"ח נילף מפסח ותמיד ועומר ושאר קרבנות ציבור דמקרא מלא דדחי שבת נילף מבנייהו במה הצד אע"כ דלא נוכל למילף מכל הני במה הצד דיש שום פירכא וע"ז אומר ר"י דלפי מה דס"ד דמקשין הוי מוקמינן הקרא דאלה על חגיגת ט"ו דאמוספי ר"ח באמת לא צריכא דאיכא למילף במה הצד מבנייהו וקרא דאלה תעשו קאי אחגיגה דליכא למילף מכל אלו שאין להם תשלומין כל שבעה והשתא ליכא למיפרך לא לכתוב עומר ושתי הלחם ונילף מחגיגה דאי לא הוי כתיבי עימר ושתי הלחם הוי מוקמינן אלה תעשו במועדיכם אמסתבר על מוספי ר"ח דבאין לכפר טפי מחגיגה שאין באין לכפר כלל ולא הוי ידעינן חגיגת ט"ו אבל השתא דכתיב עומר ושתי לחם לא אצטריך אלה תעשו לד' במועדיכם אמוספי ר"ח דמרבינן במה הצד מעומר ושתי הלחם ומוספי סוכות ופסח ותמיד וע"כ מוקמינן אחגיגת ט"ו ודוק. ואין להקשות א"כ לפי סברא ה"ל לתרץ שקושית תוס' קאי על חגיגת ט"ו דאין למילף מכולהו דלכולהו אין להם תשלומין כמו לחגיגת ט"ו וזה אין לשון התוס' דא"כ למה להו דמצריכינן לקמן אפי' אם המה ילפי מהדדי לחגיגת ט"ו מ"מ ליכא ילפותא דלכולהו אין להם תשלומין ודוק

דף ע"א בגמרא זמנין סגיאין דלא משכחת לה אלא שבעה כגון שחל יו"ט ראשין בשבת. ק"ק אמאי לא קאמר הכא דשמונה איתא ברוב שנים דומיא דאמר ז' איתא ברוב שנים עכ"ל מהרש"א וכתב עליו החכם צבי בתשובותיו סי' קנ"ח שגגה היא דכל אין דאפשר