מנחת נתנאל לג

פליג אסתמא דמתני' דחלה בתחלתו עיסה וסופי סופגינין דחייב וזה פשוט ומשו"ה לא הק' תוס' לר"ל או ללישנא דזה וזה לפטור ע"כ צ"ל בהדר אפי' בתנור דא"כ היינו חכמים ומטעם דשני תנורים ס"ל דפטור די"ל דפליג אמתני' דחלה אבל השתא ע"כ ליכא למימר הכי כמ"ש ודו"ק (עיין במהרש"א)

בתוס' ד"ה הדביק מבפנים תימא א"כ כו' המהרש"א לא פירש כאן כל צרכו וסמוך על המעיין ואציע דבריו דס"ל לתוס' דע"כ העבעי' קאי אליבא דר"ל דמודה באלפס בהרתיח ולבסוף הדביק דחייב וע"ז קבעו הדביק מבפנים והרתיח מבחוץ באופן שהרתיח ולבסוף הדביק מאי כיון דהרתיח ולבסוף הדביק חייב בחלה אע"ג דהרתיח מבחוץ דהיא מעשה אלפס כיון דדומה למעשה תנור דהרתיח ג"כ ולבסוף הדביק או דילמא דכיון דהרתיח מבחוץ דדומה לאלפס אע"ג דבחד צד דומה לתנור פטור כמו הדביק ולבסוף הרתיח דפטור אע"ג דהדביק מבפנים והרתיח מבפני' דדומ' לתנור מ"מ פטור. וזה שכתבו תוס' א"כ במאי סבר רבה דפליגי ע"כ בהדביק מבפנים והרתיח מבפנים ומסתמא לפי מאי דמסיק ר' זירא דפליגי בהרתיח מבחוץ ומסתמא דסברת רבה נמי קאי דפליגי בהרתיח מבפנים והדביק מבפנים ודו"ק (עיין במהרש"א)

בא"ד ולר' יוסף מבעי' כשהדביק בתנור ולא הסיקו אלא מתבשל מהיסק שכנגדו ואמר ר' זירא רוב עניים עושין כן וחייב דמעשה תנור היא ולפ"ז י"ל דהך דהחולץ מיירי ג"כ בבלילתו עבה והאי דמקרי לחם עוני דאיירי באפאו בתנור כה"ג דמקרי לחם עוני כיון דרוב עניים עושין כן וכדברי כתבו התוס' לעיל (דף ל"ה) ד"ה יוצאין בדמאי אפילו לכתחלה הועיל ושרי לעניים ואכילת מצה מקרי נמי אכילת עוני וק"ל

דף ל"ח ע"א בד"ה אתי' לחם לחם וכו' עד ונטל ממנו כבר תרומה ומעשר ראשון לשון מהרש"א ובברייתא נמי קתני ולא ניטל ממנו מעשר שני והתוס' לא הזכירו בדבריהם משום דלרבנן דפליגי אדר"א הוי מעשר שני שלו ואימעט שפיר מלכם ע"כ טעות נפל בספרים וכצ"ל הוי מעשר שני שלו וליכא למעט מלכם וברייתא דלעיל אתי' כרבנן ולא כר"מ וק"ל

בתוס' ד"ה או דילמא תימא לר"י כו' עד ואמאי אצטריך לאוקמי לעיל כר"א ע"כ. ויש לדקדק דהתלמוד ג"כ מסופק אי אמרינן תרי הואיל ואי הוי אמרינן דמע"ש מותר דהועיל לא העלוהו לירושלים א"כ חלות מעשר אסור דהוי תרי הואיל. וטעות היא דלטעם הואיל ולא העלוהו יש להתיר ג"כ חלות מע"ש דכיון דלא העלוהו יכול לפדות ונאכל בכל מושבתיכם וק"ל

בגמ' כי תיבעי לך אליבא דר"ע כו' אע"ג דאליבא דר' יוסי הגלילי מוכח דאמרינן הואל ואלו לא קרא שם. דאלת"ה קשה מנ"ל לאוקמי הקרא דלחם עוני למעשר שני אימא מצה ריבה למע"ש דיש לה היתר כר"א וקרא לחם עוני אתי' לחלת מעשר שני אע"כ צ"ל כיון דמעשר ני מותר חלה ג"כ מותר מטעם הואיל לא קרא שם חלה מ"מ מבעי' לי' לר"ע ודוחק וק"ל

דף ל"ו ודף ל"ח בתוס' ד"ה מאן שמעת לי וי"ל או לאו עוני וכי ה"א מצה מצה ריבה עכ"ל ויש לדקדק א"כ מאי פריך ותיפוק לי' מלחם עוני דאי לאו מושבותיכם ה"א דלחם עוני בא לביכורים אבל מעשר מותר שיכול להיות לו היתר לאכול באנינת אם נטמאו כר"א והוי אמינא מצה מצה ריבה וע"כ צ"ל דהכי פריך המקשן ותיפוק לי' מלחם עוני וממושבותיכם נלמוד מעשר ונ"מ לזמן נוב וגבעון דסברא היא להחמיר בביכורים ממעשר שיכול להיות לו היתר כר"א וק"ל. והא דפריך לקמן גבי לחם תודה תיפוק לי' מלחם עוני דאי לאו שבעת ימים ה"א דלחם עוני בא ללחמי תודה אבל מעשר מותר שיוכל להיות לו היתר לאכלו באנינת אם נטמא. וי"ל דהא ע"כ צ"ל דפריך התם לר"י דיליף משבעת ימים וסמוך אקרא דשמרתם אבל לרבה כיון דלא נשחט הזבח ליכא ילפותא מלחם עוני אלא שפריך לר' יוסף ל"ל שבעת ימים תיפוק לי' משמרתם ולחם עוני וכיון שכן ילפינן נמי מעשר בכהא"ג ושמרתם ולחם עוני שאין נעשה לאכול באנינת אף אם נטמא ויש לו היתר כר"א מ"מ תיפוק לי' מעשר ולחם תודה דהי' מנייהו מפקת זה כמו זה והדר פריך תיפוק לי' מבכל מושבותיכם היינו נמי ושמרתם וממושבותיכם וא"כ לחמי תודה כ"כ יוכל ללמוד מילפותא כמו בביכורים וזה פשוט

אבל ע"ז קשה א"כ לר"י אליבא דר' יוסי הגלילי קושיית תוס' במ"ע תיפוק לי' מעשר וביכורים ממושבותיכם וליכא לתרוצי דאי לאו עוני ה"א מעשר דיש לן היתר כר"א אם נטמא מצה מצה ריבה דלר' יוסף אם נסמך ושמרתם אמושבותיכם ממעט מעשר אף א"א כר"א כדאמרן וצ"ל ע"כ דלר' יוסף ס"ל לסברא כסברת תוס' בזבחים כיון דנאכל בזמן נוב וגבעון אף בזמן ירושלים לא ממעטינן דנאכל בכל מושבות קרינן בי' ומשום הכי לא יוכל למילף מעשר ממושבותיכם וקושיית תוס' בד"ה מאן שמעת אינו אלא לשיטתם פה דס"ל דמעשר ממעט לזמן ב"ע אף שנאכל בנוב וגבעון דסוגי זו אזלא אליבא דרבה כמו שיבואר לפנינו וכ"ת א"כ האיך ממעט ר' יוסי הגלילי ביכורים ממושבותיכ' דמ"ש ביכורים ממעשר וי"ל דר"י ס"ל אליבא דר' יוסי הגלילי כסברת תוס' בזבחים דביכורים לא אפשר לאכול בכל ערים אפי' בזמן נוב וגבעון משום דבעי הנחה אצל מזבח ובנוב וגבעון ממטי להו התם ועפ"ז ניח' ליש' דברי המהרש"א בד"ה נאכלין בנוב וגבעון והקשה ר"נ גאון א"כ האיך ממעט ביכורים דר' ניסים אזיל בסברת תוס' בזבחים ע"ש באריכות ואין זה אלא דברי נביאות אבל לפי דברינו מיושב היטב דלפי מ"ש תוס' (דף ל"ח) בד"ה חלות תודה ורקיקי נזיר כו' הפ' דאין נעשה לאכול בכל מושבות ונאכל באנינות עכ"ל וצ"ל אע"ג דאין משמעות לחם עוני ובכל מושבות כך מ"מ פריך ה"ל להסמיך אקרא דמשתמרת וזה ודאי ניחא לר"י דאית לי' האי דרשא ג"כ אבל לרבה קשה מאי פריך דמלחם עוני לחוד ליכא למילף אלא לאחר שנשחט הזבח וא"כ ע"כ צ"ל לר' יוסף פריך ומשני לחמי תודה נאכלין בנוב וגבעון וכל זה לר' יוסף ולדידי' וכבר הוכחנו דבר שנאכל בנוב וגבעון אפי' לזמן בית עולמים לא יוכל למעט א"כ מה מאוד מתוק לחיך בסוגי' זו לר' יוסף קושיית ר' ניסים גאון מביכורים ואם תקשי לך הלא ביכורים צריך לממני התם בנוב וגבעון משום דבעי הנחה י"ל דקושיית ר' ניסים קאי כיון דקבוע לי' זמן דמי לפסח דצריך לשחוט בנוב וגבעון ומ"מ נאכל בכל ערי ישראל וכפי סברתי אלו צריכין לבאר בשינוי קמא כמ"ש המהרש"א דר"נ קא מקשה