מנחת נתנאל לב

ע"ב בתוס' ד"ה לת"ק ע"ש מ"ש מעיסה תימא לר"י כו' ומ"ס תתאה גבר ע"כ ואינו מבינן דבריהם דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהלכת' כשמואל דתני כוותי' בב' ברייתות תתאה גבר ולהאי אוקמתא צ"ל דסבירי להו לב"ה דעלאי גבר ועדיפא מזה דהא שמואל גופי' משני תברא מי ששנה זו כי לשיטתו א"א לומר דס"ל לב"ה עלאי גבר וצ"ע

דף ל"ו ע"א בגמרא לישה נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא דאמר מר בלילה חוץ לחומות עזרה אסורה הנה במנחות (דף ט') מקשין תוס' אליבא דר"ל דסבירא לי' בלילה חוץ לחומת עזרה כשירה וישבי' בדוחק. אבל הפשוט לק"מ דר"ל לא ס"ל כשמואל אלא דחיטין של מנחות אין לותתין אותם וכן כתב המהרש"א לקמן בדף (מ') דרבא לא ס"ל כשמואל ע"ש. ומהאי טעמא לא יליף לחמי תורה מלחם עוני דה"א דוקא לחמי תודה אבל מע"ש כיון דאם נטמא פודין אותו ונאכל באנינות ה"א מצה מצה ריבה י"ל דהכי פריך דמ"מ לרבנן דס"ל ביכורים אין נאכל באנינות אתי' לחם עוני על מצות בכורים דמסתבר טפי וע"כ מצות של מעשר שני יליף מבכל מושבותיכם א"כ פריך שפיר א"כ בלחם עוני נילף נמי לחמי תודה וביכורים נמי דהאי מניינהו מפקת. וכל זה ניחא לרבנן דר"ש דס"ל ביכורים אסורים לאונן אבל לר"ש דס"ל מותר לאונן אליבי' דידי' נוכל לומר דאוני קרינן ואתי' ממצה של מעשר שני. וא"כ לר"ש ל"ק למה לי קרא יתירא ללחמי תודה תיפוק מלחם עוני או מבכל מושבותיכם אי לא הוי כתיבא קרא על לחמי תודה ה"א דלחם עוני אתי ללחמי תודה דוקא ובכל מושבת לביכורים והנך תרתי דוקא אבל מצות של מעשר שני כיון דאם נטמא פודין אותו כר"א ונאכל בכל מושבות ובאנינות ה"א מצה מצה ריבה אלא דסתמא דתלמודא פריך לרבנן דר"ש למה לי הני קראי ללחמי תודה ת"ל מלחם עוני או מבכל מושבותיכם כדאמרן ודו"ק. ומעתה קשה לי טובא מאי מקשין תוס' בד"ה נאכלין בנוב וגבעון הקשה ר"נ א"כ האיך ממעט ביכורים מבכל מושבות הא ביכורים הוי חוב הקבוע א"כ קרבים בנוב וגבעון כמו פסחים שהי' קרבים לכ"ע וכו' עכ"ל מאן ס"ל דביכורים דרשינן מבכל מושבות ר"ש דרבנן מפיק להו ביכורים מלחם עוני ומעשר מבכל מושבות ולר"ש שפיר איכא למימר אע"ג דנאכלות בנוב וגבעון כיון דאין נאכלות בכל ערי ישראל ובזמן בית עולמים לאו בכל מושבותיכם קרינא בי' והא דמשני זאת אומרת חלת תודה נאכלת בכל מושבותיכם לרבנן דר"ש משני לה הכי אבל לר"ש בלא"ה לק"מ תיפוק לי' מבכל מושבותיכם או מלחם עוני דלא הוי ידעינן מצות של מעשר שני וכדאמרן ודו"ק

דף ל"ח בתוס' ד"ה חלות תודה ורקיקי נזיר וכו' הפי' שאין נעשה לאכול בכל מושבות ולאכול באנינות עכ"ל אע"ג דאינו במשמעות לחם עוני מבכל מושבות כך מ"מ פריך ה"ל להסמיך אקרא דמשתמרת מקשין העולם הא ודאי ניחא לר' יוסף דאית לי' האי דרשה ג"כ אבל לרבה מאי פריך דמלחם עוני ליכא למילף אלא אחר שנשחט הפסח וי"ל דודאי הקושית המקשן אליבא דכ"ע בין לרבה ור' יוסף דהא ודאי קשה לרבה מהך ברייתא דתני' כוותי' דר' יוסף בשלמא ר' יוסף ס"ל ג"כ דרשה דרבה אלא לרבה מי ניחא. אלא לפי מה שהוקשו תוס' דמיירי שלא נשחט הזבח א"כ הברייתא חוקי רבה בנשחט עליהן הזבח ולא סגי בהלימוד מקרא דושמרתם דס"ל להברייתא דאסור אפי' אי אכוון לשם מצה ולשם תודה משא"כ במתני' מוקי רבה בלא נשחט עליהן הזבח מפיק מקרא דשמרתם אי אכוון לשם תודה אבל אי אכוון נמי לשם מצה לא עלה על דעת רבה לאסור ולפרש הקרא ושמרתם וקרא שבעת ימים שיהי' שמור לשם מצה שבעה שזה דוחק בעינו ולפ"ז פריך ותיפוק לי' מלחם עוני ולרבה קשה מלחם עוני מברייתא דת"כ דר' יוסף וליכא למימר דברייתא איירי בנשחט הזבח הא ליכא למימר הכי דא"כ תיפוק לי' מלחם עוני ודוק היטב

בא"ד והא דלא פריך שאין נעשה לשם מצתכם קושיתם אליבא דרב אסי דס"ל אע"ג שיש לו היתר אכילה מ"מ לא מקרי לכם גבי אתרוג אבל לר' חייא בר אבין דס"ל במס' סוכה גבי אתרוג כיון דיש לו היתר אכילה לכם קרינן בי' א"כ הדין חלות תודה ורקיקי נזיר נמי יש לו היתר אכילה ומצתכם קרי בי' וק"ל

דף ל"ו ע"א בגמרא ות"ק מ"ש וכו' ותיובתא דר"י מקשין העולם למה לא מקשין בתחילה אר"י וחכמים. והנראה בזה דודאי המקשן ידע לתרוצי תנאי הוא דא"כ ר"י היינו ת"ק אלא דקשה לי' דא"כ מאי קמ"ל ר' יוסף הל"ל הלכתא כת"ק דר' יהודא כסוגי' דעלמא לימא כתנאי דהוי לי' למימר הלכתא כאותו תנא ומאי קמ"ל אלא די"ל דבאמת כ"ע ס"ל דמעשה אלפס פטור ובהא פליגי ר"י ות"ק בעיסה שבלילתי עבה וה"ק יכול מעיסה והחליטה בבלילתו רכה חייב בחלה ת"ל לחם דבלילתו עבה מקרי לחם ולא בלילתו רכה ור"י סבר אפי' בלילתו עבה פטור דאין לחם אלא האפוי' בתנור ואם תקשה לך דמסתמא הך מתני' בחלה תחילתו עיסה וסופו סופגינין אתי נמי כר"י א"כ אכנפשך ע"כ צ"ל דר"י פליג אמתני' דחלה דקתני התם גבי מעיסה ב"ה מחייב וחליטה פטור ור"י פוטר בתרווייהו לכך מהדר תלמודא בתחילה ומקשי מ"ש מעיסה ומ"ש חלוטה וע"כ צ"ל תברא וא"כ ר"י לא פליג אסתמא דמתני' דהא איכא חד תנא דס"ל אליבא דב"ה בתרווייהו פטור ואח"כ מוסיף תיובתא מחכמים לר"י דליכא למימר תנאי הוא דא"כ ה"ל הלכתא כת"ק דר"י וליכא לדחוי דפליגי בבלילתו עבה דמסתמא ר"י לא פליג על סתמא דמתני' דחלה וע"ז משני תנאי וא"ת הל"ל הלכתא כת"ק לא דכ"ע מעשה אלפס פטורין ואיכא למימר כמפליגי בהדי' אפי' בתנור וכל זה מסיום דברי ר' יוחנן. ובזה מיושב מה דאמר רבא מ"ט דר"י דלכאורה אין הבנה לדבריו דהוא גופא פסק בכולו ש"ס הלכתא כר"י בר מהני תלת וא"כ מדמפרש רבא הך אוקמתא דכ"ע פטור מעשה אלפס א"כ תיובתא לר"י מחכמים אבל לפי זה מיושב דודאי ר"י ס"ל תנאי הוא דמסתבר לומר דפליגי במעשה אלפס אלא כדי שלא תקשי הל"ל הלכתא כת"ק ע"ז מסיים לא דכ"ע מעשה אלפס פטור איכא למימר וע"ז הוסכם רבא לפרש דברי ר"י דהוא ס"ל כוותי' ודוק

בתוס' ד"ה לחם שאין אפוי' בתנור וא"ת מנ"ל לחלק וכי דברי מהרש"א דחוקים ופשוט דהוכחת תוס' דע"כ ר"י לא פליג אסתמא דמתני' דחלה דאל"כ ה"ל לש"ס לדחוי דכ"ע ס"ל דמעשה אלפס פטור או חייב אלא דפליגי בבלילתו עבה דס"ל לת"ק מעיסה וחלוטה דהיינו בבלילתו רכה פטור דלא מקרי לחם אבל בלילתו עבה מקרי לחם ור"י סבר דלא מקרי לחם אלא האפוי' בתנור ולמה לדחוק דפליגי בשני תנורים אלא ע"כ א דר"י לא