מנחת נתנאל כז

מטעם שבח עצים בפת אבל זו"ז גורם מי שמעת לר' והא דקתני וכן הי' ר"א אוסר בכל איסורים היינו שבח עצים אוסר בכל איסורים בחד גורם וצריך ליישב בדוחק דמדקתני וכן הי' ר"א אוסר משמע ר"א ולא תנא אחר דהכי ס"ל בשלמא אי ר"א איסר מטעמא דזוז"ג איכא למימר ר"א לחוד הוא דסבירא לי' זוז"ג אסור אבל אם היא מטעם שבח עצים בחד גורם מה ארי' ר"א רבי נמי הכי ס"ל בחד גורם בעצי ערלה דהפת אסורה מטעם דשבח עצים וק"ל

בגמרא אלא ר"א דעצי אשירה והקשתי מנ"ל דר"א סבר דזוז"ג דאסור אימא הא דקתני אפה בו את הפת אסורה היינו בתנור חדש ובהיסק ראשון או נגד אבוקה בפני עצמו וכפירוש מהרש"א בברייתא קמייתא ע"ש. וא"ל מהא דקתני חדש יותץ דמשמע דמודה לת"ק וכפי' רש"י איכא למימר כי סבירא לי' לר"א דזו"ג מותר היינו בדיעבד ומשו"ה יותץ דלא שרינן לכתחילה לאפות בתנור איסור בעצי היתר ואף דיפסיד התנור מ"מ ס"ל דהוי לכתחילה ואין לומר דמוכח דהוי כדיעבד מדלא משני הא ר"י הא רבנן י"ל דמדר"י לא נשמע סברא זו אף אם נפסיד התנור דלהוי אמרינן יותץ וצ"ל דהכא קאמר ר"א דעצי אשירה הוא ובין כך ובין כך חדש יותץ ס"ל א"כ הא דקתני בברייתא קמייתא התנור יותץ ר"א הוא והיינו טעמא דזוז"ג אסור לכתחילה. ומעתה ישבתי עפ"ז קושית תוס' ד"ה וכן הי' ר"א אומר בכל איסורין תימא לרשב"א דלרבינא בר חיננא מפרש לה הסוגי' כדפרישת ומעולם לא ס"ל לר"א דאסור זוז"ג כמו אם לכתחיל' ובולדותיהן דנרבעו דיעבד מקרי ודוק

ע"ב בגמרא מכלל דרבנן דפליגי עלי' שרי אפילו כשהאבוקה כנגדו אלא עצים דאסורי לרבנן היכי משכחת לה וכו'. שמע אמרתי לשיטת הר"ן דלרבי אבוקה כנגדו אפי' בתנור ישן הפת אסורה דעדיף מזה וזה גורם שבח עצים בפת א"כ לרבנן משכחת להו עצים דאסורא בשאבוקה כנגדו בלא תנור בחד גורם והא דשרי רבנן הפת בתנור ישן מטעם זה וזה גורם דבהא פליגי רבנן אדרבי דלרבי עדיף שבח עצים מזוז"ג ולרבנן לא הוי אלא כזוז"ג אבל שבח עצים אית להו בחד גורם א"כ מאי פריך עצים דאיסורא לרבנן היכי משכחת לה. ואמינא ליישב דפריך לשמואל דמהפך לי' ולא ניחא למימר דפליגי בזוז"ג כמו שתי' מהרש"א דסד"א לרבנן אף בחד גורם שרי ולא פליגי בזה וזה גורם אלא משום רבותא דרבי וקשה האיך אפ"ל דלרבנן אפי' בחד גורם שרי דאין שבח עצים בפת אלא עצים דאסורא לרבנן היכי משכחת לה וכ"ת דהוי אמינא דפליגי בגחלים לוחשות אבל באבוקה רבנן מודי קמש"ל שמואל ומהפך לי' דהלכה כרבי אפילו בגחלים לוחשות א"כ תסתיים דר"י אמר שמואל הוא אותו מ"ד דאמר לא שנו אלא בגחלים עוממת אבל בגחלים לוחשות אסורה ודו"ק

דף ל' בגמרא ובתוס' ד"ה אמר רבא וכו' אי גרס במשהו כרב י"ל שפוסק בחמץ כרב משום חומרא דחמץ ר"ל דחמץ כרת ולא בדילי אינשי מיני' וי"ל לפ"ז הל"ל ג"כ האי טעמא אליבא דרב דסבר חמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו אסור משום חומרא דחמץ שלא בזמנו במינו אסור כשאר איסורים שלא במינו מותר ול"ל לרב לומר דשלא במינו אסור משום גזירה וצ"ע

ע"ב בגמרא וכי מאחר דאיתותב רבא בר אהילאי כי' קשה גבי תנור ודאי ההסיקו מועיל לשרוף הטיח שהוא בעין אבל הבלוע אין כח דהסיק מועיל. אך גבי תנור ח"מ מותר דהבלוע מקרי נ"ט בר נ"ט דהתירא משא"כ גבי קדירה ליכא נ"ט בר ג"ט לכך אמר רב לשברם דנגד הבלוע אין הסיקו מועיל וי"ל למאן קאמר לי' לרב ורב ס"ל בחולין נ"ט בר נ"ט אסור ובזה מתורץ מה הקשה דוקא לרב ה"ל להקשות לשמואל נמי אמאי ישהנו לדידי' אחר הפסח יסקנו בתנור משום דלשמואל יש לתרץ כדאמרינן דהוא ס"ל נ"ט בר נ"ט מותר ודו"ק

בגמרא וכי מאחר דאיתותב רבא אמאי אמר רב יש לישב לפי פשוטו די"ל רב תנא הוא ופליג כמו שאמרינן כמה פעמים מתני' קא רמית עלי' דרב רב תנא הוא ופליג. אכן השתא הקשה רבינא לרב ע"כ צ"ל דהברייתא ידוע לבני הישיבה שמוסכם לכל המד"א. דאלת"ה קשה אמאי איתותב רבא בר אהילאי הל"ל דס"ל כרב וכ"כ תוס' בכתובות (דף ח') ודו"ק: חידושי פוסקים

בטור או"ח סי' תמ"ו עבר הפסח על החמץ ונתערב לאחה"פ בטל ר"ל בששים וכ"כ המחבר בסעיף י"א. אכן כל הפוסקים כתבו דלא בעינן ס' וכ"מ פשיטא דתלמודא דהא אמרינן חמץ בזמנו בנ"ט ולאחר זמנו מותר כר"ש א"כ מוכח דלאחר זמנו מותר אפי' בלא ס'. ורבא פסק אח"כ הלכתא דלאחר זמנו מותר כר"ש. ונראה אי משום הא ל"ק שהר"ן כתב על הא דאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו כי האי בזמנו דקאמר רבא היינו משש שעות ולמעלה עד לאחר הפסח דליכא למימר דבזמנו לא מקרי אלא תוך הפסח אבל לפני הפסח ולאחר פסח שלא בזמנו מקרי דהיכי לימא רבא שלא בזמנו בין במינו ובין שלא במיני מותר כר"ש דהא בגמ' מוכח דר"ש מודה נמי דמשש שעות ולמעלה אסור באכילה כיון דאמר רחמנא תשביתו וכיון דמתסר מש"ש א"א שלא יאסר בנ"ט. הלכך ע"כ משש שעות ולמעלה עד לאחר הפסח זמנו מקרי עכ"ל והנה הטור פסק חמץ שנתערב משש שעות ולמעלה עד הלילה אינו אוסר במשהו אלא דינו כשאר איסורים וא"כ לדידי' ע"כ צ"ל דחמץ משש ולמעלה שלא בזמנו מקרי ומותר דקאמר רבא שלא בזמנו היינו במשהו אבל נ"ט אסור כמו שאר איסורים דהא ר"ש מודה מש"ש ולמעלה אסור בנ"ט וזה פשוט

אבל אי קשיא הא קשי' לי' למאי דפסק הטור ביורה דעה סי' צ"ח כל איסורין שבתורה בנ"ט כר' יוחנן ובחמץ בפסח אוסר במשהו וצ"ל כמ"ש התוס' בד"ה אמר רבא דרבא לית לי' איסור משהו אלא בחמץ בפסח דחמיר איסורי' דחמץ כיון דאית בי' כרת ולא בדילי מיני'. והקשתי לשיטת התוס' א"כ לפי זה אמאי דחיק רבא לומר שלא בזמנו מיירי ע"ש וקשיא דרבא אדרבא ומשני כו' הל"ל אף אליבי' דר"י שלא בזמנו מותר דליכא כרת ולא חמירי חמץ משאר איסורין וניחא לי דרבא ס"ל דשלא בזמנו מותר לגמרי אפי' בלא ס' ולכך הוכרח רבא לומר דס"ל כר"ש ובתערובות לא קניס כ"ז לשיט' ר"ת אבל השיטת הטור שפסק שאח' הפסח אסור בנ"ט כשאר איסורים וע"כ צ"ל לשיטתו דשלא בזמנו מות' דקאמר רבא היינו דלא הוי כחמץ לאסור במשהו ולא גרע משאר איסורים שאסור בנ"ש א"כ הח"ל ל"ל למימר דס"ל