מנחת נתנאל כו

לא קשה מידי וצריך או להקדים ותרווייהו צריך למכתב דה"א כל אחד למעוטי דחברי' וגם ליכא להקשות כקושית מהרש"א בל"ז לכתוב תרווייהו בגר או בגוי דבל"ז לא הוי אמרינן דסברא חוץ להקדים לר"מ וא"כ ודאי צריכין להקדים ודו"ק וק"ל

דף כ"ו ע"ב בגמרא אומר דשמעת לי' לר' דיש שבח עצים בפת זה וזה גורם מי שמעית לי' עיין מהרש"א שנדחק בסוגי' זו אבל הר"ן כתב וז"ל לענין אפה בו את הפת כלל בחדש שלא נתצו ובישן שלא צננו אבוקה כנגדו הפת אסורה משום דיש שבח עצים בפת דהא הוי כאלו איסור מעורב בו וכו' וחמיר מזה וזה גורם ולפי שהאיסור ניכר בהתיר עכ"ל וזה כוונת רש"י נמי וכן משמע מכל הפוסקים הרא"ש והטור

בתוס' ד"ה עצים וכו' הקשה ר' אהרן לרבי כתב מהרש"ל נ"ל לר"י או פי' לר"י דאי לרבי מנ"ל הא אפילו לרבנן קשה דלא כו' ועיין במהרש"א שכתב בזה דוחק גדול ולי נראה לקיים גירסות כל הספרים לרבי דוקא. דהא כאן במבשל בשבת יש כאן קדירה של היתר. וא"כ אף דגחלים מוקצה הן מקרי זה וזה גורם (ולמדתי הסברא הזאת מדברי הכסף משנה שהקשה לרמב"ם שכתב קדירה שהוסק בעצי אשירה ועצי היתר אסור עיין ביו"ד סי' קמ"ב) דזו"ז גורם מותר. וא"כ לרבנן ודאי לק"מ משא"כ לרבי דהא דמוקי תלמודא חדש יתוץ כרבי דס"ל זה וזה גורם אסור וע"ז הקשה רבינו אהרן לרבי

ומה שהשיג הט"ו על הב"י מדברי הרא"ש פ"ק דחולין (דף ח') בענין ששחט בסכין של ע"ז לכאורה ראי' אלימתא היא ובזה נסתר ג"כ דברי הש"ך מה שכתב שם באריכות אבל באמת יש לדחות דהרא"ש בא לתרץ האי דמקש' ותיפוק לי' משום שמנונית. קשה לי' אי משום שמנונת לא אסור אלא מקום החתך משא"כ להאי טעמא נאסר כל הבשר. ומנ"ל למקשן להקשות שמא ר"נ ס"ל לדינא הך מתני' דבככר ותנור חדש יתוץ לכך הוכרח הרא"ש לחלק ודו"ק. והש"ך ס"ק יו"ד כתב דלדברי הטור בשיטת זה וזה גורם מותר והא דכתב וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ר"ל שהביא המשנה אפה בו את הפת אסורה בפ' כל הצלמים והל"ל דאבוקה כנגדו מיירי א"ל שסמך עצמו א"פ כל שעה דכל היכא דאפרן אסור אפי' בגחלת עוממת אסור כ"ש חום של תנור. ואדרבה יש לתמוה על הטור למה לא דייק כן בפשיטות מדברי הרא"ש בפי' כל שעה אלא די"ל דלא ניחא לי' למידק הכי משום דכתב לבסוף הכי וא"ל דלא ס"ל ע"ש באריכות. והנה קשה מה שכתב הרא"ש אבל חמץ בפסח קיי"ל כרבנן דאמרינן מפרר וזורה לרוח והוי בכלל כל הנקברים ואפרן אסור כ"ש הגחלים קשה הא אי אפשר להדליק חמץ לבדו זולת עצים וא"כ מקרי זה וזה גורם וע"כ צ"ל דס"ל לר' יונה דזה וזה גורם אסור גבי חמץ בפסח משום דחמירי דאפילו באלף לא בטול א"כ ה"ה לגבי ע"ז נמי אסור זה וזה גורם וגבי הקדש והרא"ש פסק זה וזה גורם מותר מהאי גינתא דאיזדבל בזבל של ע"ז וכמ"ש הש"ך בעצמו דלפי האמת שיטת הטור והרא"ש גבי זה וזה גורם לגבי ע"ז וע"כ צ"ל דהרא"ש לא ס"ל כדעת ר' יונה ז"ל וא"כ ודאי תימא על הש"ך שכתב לפי שיטתו דסמך הרא"ש עמ"ש בפ' כ"ש בשם הר' יונה ז"ל ועוד יש לומר דהרא"ש ס"ל כדעת ר' יונה ז"ל לענין חמץ בפסח דתבואה מקרי טפי בעין מעצים וכ"כ התוס' במס' שבת (דף כ"ה.) משא"כ לגבי ע"ז לא מקרי כך בעין לכך לא הביא הרא"ש אלא גבי חמץ בפסח וכל זה צ"ע לש"ך וכל דברי ב"י כנים ואמתים כמו שכתבתי הכל כדאמר ודו"ק

שם ע"ב ברש"י ד"ה וחכמים אומרים וכו' וה"ה דלית להו נמי חדש יותץ אלא יוצן עכ"ל ובסמוך ד"ה יוליך הנאה לים המלח פי' והא דתני לעיל חדש יוצן רבנן היא דפליגי עלי' דרבי ואמרו הפת מתורת משום דלא חשיבי להו הנאת היסק אפילו בגורם א' לבדו משום דליתא לאסורא בעיני' וכ"ש בתנור שאינו נאכל היא עצמו ואין הנאתו בגורם אחד לבדו אלא בשני גורמים שלו ושל היתר. משום דכתחילה כדמשני הא רבי והא רבנן ס"ד דכ"ע ס"ל יש שבח עצים בפת ופליגי אם זה וזה גורם אסור א"כ תנור ופת חדא מילתא היא משו"ה פירש"י ה"ה דלית להו כו' אבל לבתר דפריך לי' אומר דשמעית לרבי דיש שבח עצים בפת זוז"ג מי שמעת לי' א"כ רבנן נמי ס"ל זוז"ג מותר דבהא לא פליגי פירש"י שפיר להך אוקמתא דלרבנן דפליגי בפת וכ"ש גבי תנור וק"ל

בגמרא אומר דשמעית לי' לרבי דיש שבח עצים בפת זוז"ג מי שמעית לי' עיין במהרש"א שפי' הבריתא ע"פ הדוחק ולא ניחא לי' לפי' הר"ן דשבח עצים לרבי עדיף מזה וזה גורם עיין כל זה בפרישו להרא"ש ושם תראה נחת

בתוס' ד"ה חדש יותץ הקש' הר' אהרן לרבי כו' עי' הגהות מהרש"ל וישב מהרש"א ע"ז דוחק וע"ק לפי' מהרש"א לתי' שני מה צריך תוס' לסברא זו דגחלים מוקצים הם ואם תרצה לומר דבלא"ה איכא לאוקמי' מתני' דבבשל ע"ג גחלים לחוד א"כ לתי' שני עדיין איכא לאוקמי הכי ומוקצה שאני דהוי מדרבנן ולי נראה דה"פ דלרבנן ליכא לאוקשי דהא במבשל בקדירה הוי זה וזה גורם הקדרה ועצי מוקצה ובתחלה כדשני הא רבי והא רבנן איכא למימר דרבנן סברי זוז"ג מותר אלא רבי ע"כ צ"ל דס"ל דאסור משו"ה הקשה הר' אהרן לרבי דוקא ודו"ק

בתוס' ד"ה בין חדש ובין ישן יוצן אע"ג דזוז"ג דוקא בדיעבד מותר כדמוכח בסוף פ' כל הצלמים כו' עכ"ל וק"ק דמברייתא הי' יכול להוכיח מדקתני ישן יוצן משמע דזוז"ג דוקא בדעבד מותר וא"כ אמאי תני חדש יוצן וי"ל דידע חדש יוצן דאם נאמר יותץ יפסיד התנור אבל מהא דר"י מקשין תוס' דהתם נמי אתי לידי הפסד פרי הערלה דר' סי אוסר לנטוע אגוזים של ערלה וע"ז תירץ התוס' טפי וק"ל. בא"ד דאמר ר' יוסי אין נוטלין עכ"ל וכ"ת דלא ס"ל הך ברייתא כר"י א"כ מאי פריך הברייתות אהדדי הל"ל הא דקתני חדש יותץ אתי' כר"י דזו"ז גורם אינו מותר לכתחילה ומשו"ה יותץ ודו"ק

דף כ"ז ע"א בגמרא אלא מתני' אמאן תרמייהו ואיכא דקשי' לי' מאי חזית דמוקמת לי' כר"א ומפקת לי' מדרבי הא לא שמעינן לר"א דאמר יותץ אלא משום דקתני לי' רבנן ולא פליג עלה ר"א וכ"ש הכי דסמיכי' לי' לרבי ויש להשיב משום דאמסקנא סמיך דאשכח תנא דתניא בהדי' וכן הי' ר"א אוסר בכל איסורין שבתורה ולפום הכי ניחא לי' לאוקמי כר"א עכ"ל בעל המאור ואין רואה שום תשובה בזה דאכתי תקשי לך אימא לא ס"ל לר"א חדש יותץ והא דפת אסורה בתנור חדש והיסק ראשון או נגד האבוקה בפני עצמו שהיא מר גורם